הזכרון הכי חזק

[אלמנה כחולה]

הזכרון הכי חזק

כתבתי את זה מזמן, בפורום אחר אבל מה יותר מתאים מלהעתיק זאת לכאן.. יום שישי השחור - השחור בחיי./ אלמנה כחולה / וידויים ======================================================= יוסי ותמי באו לבקר. יוסי רצה שאדבר איתה, שלא תלחץ עליו להתחתן, שהוא עוד צעיר, שאסביר לה... ישבנו בסלון ודיברנו. שלמה לא היה בבית, נסע לאילת יומיים קודם לקורס צלילה. אמר שיתקשר בבשבת, ביום הנישואין השלוש עשר שלנו. הילדים שיחקו בחוץ כדורסל. התינוק ישן. שעות אחה``צ שלוות במושב של יום שישי. אין רחש, רק קולות הילדים הצוחקים. פתאום נכנס הילד של השכנים - יש לך אורחים, אמר. נכנסה האחות של המושב מלווה בשלושה שוטרים עם ברזלים על הכתף. מוזר. הסצינה מוכרת לי, אבל מהסיפורים, שאז באה היא עם השוטרים לבשר לשלמה על מותי בתאונה.... רק אחר כך התבררה הטעות, שהיה מוקדם מידי להודיע... רגע, חלפה במוחי מחשבה, רגע.... לא. לחשתי. לא. הסתכלתי בעינייה. היא אמרה ``אני מצטערת`` לא, לא יכול להיות.... מחשבות אימה חלפו במהירות במוחי - כביש הערבה? אבל ירד בטיסה? אז???? שאלתי אותה בעיניי? לא????? היא אמרה: ``אני מצטערת``, והתקרבה אלי, פניה שחורות עוד לא ראיתי אף פעם פנים שחורות הולכות וקרבות אלי... התחלתי לצרוח!!!!!!!!!לא!!!!!!!!!!!!!!! נפלתי לרצפה, ברכי כושלות, לא נושאת את משקלי, שוכבת על הרצפה ומביטה בשוטרים, מתחננת - תגידו לי שזו טעות, תגידו!!! זו טעות?? בבקשה, טעות, בוכה, צורחת, לא!!!!!!!!!!! לא!!!!!!!!!!!! ש ל מ ה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נתלית על יוסי, צורחת עליו!לא!!!!!!!!!!!!שלמה!!!!!!!!!!!!!!!!!! תגידו לי שזה טעות, בבקשה, בוכה, בוכה, יוסי לא מבין ושואל את האחות מה קרה??? ``הוא הרג את עצמו`` עונה. ללללללללללללאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בוכה בוכה בוכה בוכה בוכה בוכה ש ל מ ה מסכן שלי, מסכן שלי, מסכן שלי..... הילדים פורצים פנימה: אמא, מה קרה???? מסתכלים לי במבטים מלאי אימה לכו לשכנה!!!!!! עופו מפה!!!! צורחת עליהם, לא מסוגלת להסתכל להם בעיניים ולומר אבא מת אבא מת אבא איננו ש ל מ ה.... לא, לא, לא , לא ממלמלת, לא מעכלת, לא מסוגלת שלמה לא, למה שלמה, לא , למה?????????????? מתעלפת על הרצפה, לא מסוגלת, שלמה שלי, למה??? מסכן שלי, לבדו, למה שעות עברו, לא זוכרת הכל, חלקים של בלאק אאוט, ביקשתי פסיכולוג של ילדים שיעזרו לי להגיד להם יושבת ובוכה איך אגיד להם איך אתם יתומים? אבא לא יחזור? איך????? איך אסתכל להם בעיניים? איך?? בוכה. שלמה. שלמה. המון אנשים בבית. מאיפה הגיעו כולם? שלמה שלמה שלמה בוכה. פתאום זה מכה בי אני אלמנה אלוהים בגיל 36, אני אלמנה? זהו, מסתובבת עם זה כמעט שנה, מסתובבת עם הטלאי הזה. שלמה השאיר אותי לבדי, ואני אלמנה.

 

[י ו נ י ת.]

אלמנה כחולה שלי!!!!

בלי הקדמות. קראתי ואני בכיתי, זלגו לי הדמעות, אולי מכיון שהכרתי אותך כוירטואלית, בלי שאדע את הסיפור שלך, ואז אני נכנסת לכאן, וקוראת את הסיפור, כל כך כואב, אין ספק, האנשים שאיבדו את יקירהם צריכים להיות חזקים, לא יודעת מה אומרים, בכיתי כאילו שאני בבכי שלי רוצה לאמר לך, אני איתך. אין ספק קשה, לך לילדים וכואב. אני כאן נכנסת מידי פעם כי מבינה שזה פורום חדש, אבל זה לדעתי הפורום החשוב לא פחות וכדאי שיכנסו לכאן, כי לטפל בבעיה זה בדיוק לשחזר דברים שבגללם אתה כאן. אוהבת אותך, ואת יודעת יונית

 

[synergism]

אלמנה כחולה [הזיכרון...]

היי ילדונת. הבנתי ,עכשיו הבנתי ,עכשיו הבנתי את שחסר היה לי נתת לי פה את מה שגרם לי חוסר שקט ותזזית. זו את וכך את ועוד שכבה אני מוצא. וברשותך אתחיל מהסוף,אני ממש לא מסכים ועד כמה שאצליח בי נשבעתי ,לא אתן לך ילדונת קטנה,לא אתן לך להמשיך להסתובב עם התחושה שעלייך לשאת : `` ט ל א י `` שום טלאי ילדונת, אני מבין שזו תחושתך, אני מבין שעלייך להרים משא כבד מנשא, אך לא טלאי בשום פנים!!! אני פה,אני לא שייך ``פיזית`` לפורום הזה אך אני קשור אליכם /אלייך בנימי נשמתי, אני רוצה להיות כאן כי כאן זהו מקומי.לא בגלל שחויתי את שחוויתם אך אני חש הזדהות, חש צשהו [שותפות??? רצון? לא אדע להגדיר] אין לי מילים אני לא איש של מילים בד``כ, אך בכל זאת מנסה להוציא את שאני חש בפנים התחושות הן הרבה יותר. תהיי חזקה [ואני יודע שזה לא פייר] בשביל האפרוחים הרכים, כדי למלא אותם במה שניתן ,את נראית לי מאד חזקה והגיונית,שכלתנית ומעשית... זהו לא מסוגל כרגע להמשיך. מחבק אותך בחום.