הזכרונות. הם מקיפים אותי.

[buffgirl]

הזכרונות. הם מקיפים אותי.

אני מנסה להתחמק מהם, להכריח את את עצמי לא להיזכר בהם כל שנייה אפשרית, אבל זה פשוט לא ניתן לביצוע. אני מנסה למצוא מקום בו יהיה לי יותר טוב, אבל אני תמיד לבד, תמיד לבד. התמונות שלנו ביחד, סרטונים, הכל. הוא ביקש שאני איבא לו היום דיסק עם תמונות שלנו ביחד מאילת, כי נמחק לו כל המחשב ודווקא אלו לא היו מגובים מסתבר, או שהוא פשוט לא מוצא את הדיסק. היה לנו כל כך טוב ביחד, מעולם לא הייתי מאושרת יותר. וזה נגמר, זה פשוט נגמר יום אחד ואני מרגישה כאילו הפילו עליי שק גדול מלא בסלעים ואמרו לי: "הנה זה. עכשיו תתחילי לחיות עם זה." אז נכון, עם הזמן זה יהיה יותר קל, אבל עכשיו הכל כך כך קשה. בחלקים מהיום אני בסדר, באחרים אני ממוטטת. כל כך קשה לי להשלים עם זה שנאחנו לא ביחד יותר, אני מופרדת מאחד הדברים הכי טובים שקרו לי [יחד עם ניצן ועופר, החברים הכי-הכי] ואני פשוט צריכה לקבל את זה. אתמול לא בכיתי. זה היום הראשון שלא בכיתי מאז הפרידה ביום שישי. היום יום חמישי, ואנחנו פרודים כבר שבוע. שבוע קשה וארוך ונראה לי כאילו אני לא הולכת לעמוד בזה ונופלת תחת המעמסה הזו של הסלעים. אני רק רוצה אותו בחזרה, ולא אכפת לי משום דבר אחר. כל כך קשה לקלוט ששנינו אוהבים אחד את השנייה ומנסים להעלים את זה, כי הוא מרגיש שהוא צריך להיות לבד. ואני מבינה אותו, בדרך כלשהי, כי לפנַי היתה לו חברה ואז אנחנו היינו והוא לא ממש היה לבד. אבל בכל זאת, היה לנו כל כך טוב ביחד. אני שונאת לחזור על זה ושונאת להיזכר. אני מנסה להעסיק את עצמי כל הזמן. היום לא מצאתי מה לעשות, אז אפילו אמרתי לאמא שלי שנלך לאנשהו רק כדי שלא אהיה לבד כל הזמן. אני מפרדת להיות לבד, כי כשאין לי מה לעשות, הזכרונות שנמצאים בכל מקום עושים את שלהם ואני שוב נהיית עצובה. כל דבר קטן מזכיר לי אותו, כל כביש, כל דרך, כל מקום. מתי זה יעבור? מתי אני אצליח לחזור לחיים נורמליים? עד מתי זה יכאב לי כל כך כמו שבחיים לא כאב?

 

[A N I g M A]

דניאלי:$

את זה רק הזמן יכול להעביר לך. אני לא חושבת שאת יכולה לעשות משהו בקשר לזה עכשיו. יכול להיות שיעזור אם תמצאי משהו להתעסק בו, משהו שממש ימלא לך את היום. ואמ זהו:$ אני פה

 

[Elsewhere]

אני מצטער שאני לא מעודד,

אבל העניין הוא, שזמן זה באמת הפיתרון היחידי. כי כמה שתנסי להעסיק את עצמך, גם אם תשקעי בשיעורים וגם אם תעשי מרתונים של סדרות טלויזיה, את תמצאי איך לקשר אליו. לא מרצון, לא במודע- אבל דברים יתקשרו לך אליו. ואם לא תקשרי אליו, ברגע שיהיה לך רגע פנוי ותראי איזו תמונה, או תשמעי איזה שיר, או שיעלה לך איזה זיכרון- הרגשות יציפו אותך. לכן, אני חושב שברגע שתרגישי מוכנה, תפסיקי להסיח את דעתך מזה. תני לזה לצאת, כי זה יגיע בכל מקרה, במוקדם או במאוחר. "

Go ahead and cry now, just give in to the madness. The only way to feel your joy is first to feel your sadness. All of the happiness you seek, all of the joy for which you pray - It's closer than you think, it's just one-hundred tears away."​

דני, הלוואי ויכולתי להעלים לך את זה במטה קסם, עם איזה חרוז מכושפיסטי נחמד ושתהיי מאושרת כתמיד. אם יכולתי, הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים. אבל אני לא יכול. המציאות היא, שאת חייבת לעבור את זה. את חייבת לעבור את זה כי זה, for lack of a better term- חוויה מבגרת ומפתחת. אני לא יכול לתת לך משבצת זמן ולהגיד "הו, בתאריך זה וזה את תוכלי לעשות זה וזה בלי לחשוב עליו בכלל", משתי סיבות פשוטות: האחת, היא שזה לא דבר שנותנים לו X זמן, ואם זה לא קורה אנחנו לא 'נורמלים'. זה דבר פרטני, לא רק לכל אחד- אלא לכל קשר. הסיבה השנייה היא שאני לא מאמין שדברים עוברים לגמרי. אני חושב שתמיד יהיה לך משהו אליו, רק לא רגשות- זיכרון מתוק. יהיה טוב, דני. אני מבטיח. תני לזה את הזמן, ובינתיים תעשי כל מה שאת יכולה כדי לעודד את עצמך. את יודעת איפה למצוא אותי אם רק תצטרכי. אוהב.

 

[אמיתי טויטי]

אין פתרון קסם, את יודעת את זה.

הזמן יעשה את שלו (ואוי כמה שהמשפט הזה מעצבן

) ועד אז, תבכי, תכעסי, תשנאי ותפרקי את העצבות שלך בכל צורה שתעשה לך טוב (אבל בחייאת, תשמרי על גבולות ההגיון

).

 

[ToryMaster]

לפעמים

כשדברים כאלה קורים לי, אני מגלה שככל שאני בורחת מלחשוב על זה, זה רק רודף אותי יותר. לפעמים, אני מגלה, שלהרשות לעצמי לחשוב על זה, ולכאוב את זה, ולהרשות לעצב לשטוף אותי, עוזר לי להמשיך הלאה, עוזר לי להקטין את המשא הזה. אני כאן, אם את רוצה, את יודעת איפה למצוא אותי.

 

[noosh]

הלואי

והיו לי מילות קסם, כאלה שיעודדו אותך. הייתי גם מפנה אותן אל עצמי בדרך. זה שק של סלעים וכל מקום מזכיר לך ואת חושבת על כל המקומות שישתקו אותך אם תדרכי בהם ואם למישהו יהיה את הבושם שלו את תתעלפי. ויהיה מישהו יותר טוב? אף אחד לא יהיה יותר טוב. אני לא מעודדת ולא אומרת ש"הזמן יעשה את שלו" (הוא כן, דרך אגב. הוא יעשה את שלו כי בתור יצורים אנושיים אנחנו מתגברים על דברים, במיוחד כשאנחנו צעירים, וגם רגשות דוהים. וזה לוקח זמן, המון זמן עד שזה מתנקה לחלוטין מהדם ועוברים הרבה שלבים שונים של השלמה. או שאולי זה רק אצלי ככה, אני לא יודעת. אבל הזמן עושה את שלו וזה עובר בסוף) אני יכולה להבטיח שיהיה יותר טוב. אני לא יכולה להבטיח מתי. אני יכולה להבטיח שיום אחד זה לא יהיה בעוצמה כזאת, שבוקר אחד תקומי ותביני שאת בזכות עצמך. את שלמה גם בלי אנשים אחרים שמשלימים אותך, את יכולה להקשר מחדש לאנשים ולתת ואת לא עצובה וטוב לך ויהיו לך התחלות חדשות, דני. יהיו לך התחלות חדשות שיעשו לך פרפרים בבטן ויגרמו לך לחייך בלי שתשלטי בזה בכלל, ואת תהיי מאושרת. והכי חשוב - את יכולה להיות מאושרת גם בזכות עצמך, ולא רק בגלל אנשים אחרים. ותזכרי את זה, כי זה חשוב - האושר שלך יכול להפגע בגלל דברים שבאים והולכים, וגם הבטחון שלך או אני לא יודעת מה. אבל את לא לבד אף פעם, אף פעם, ותמיד יש לך על מי להשען ומי שיחזיק אותך. וכשאת תבני את עצמך מחדש את תבססי את עצמך עלייך ולא על גורמים חיצוניים, ואת תהיי חזקה יותר.