הזמן הממוצע שבין מולד למולד
בס"ד , ובאינצ' עברית כרך ד' עמ' 778 כתב ש"אין להבין כיום, כיצד נתאפשר דיוק כזה [של הבבלים במדידת משך החודש הממוצע ואורך השנה] במדידת זמנים ועמדת כוכבים בלא שימוש בשעונים ובמכשירי המדידה המדוייקים שבידינו". עוד לפני זמן בית ראשון באו ראשי העם מהשבטים השונים לחברון להמליך את דוד ובאו גם משבט יששכר עליהם נאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לַעתים לדעת מה יעשה ישראל כו'" (דהי"א י"ב ל"ב) ומפרש התרגום [שזה גם פשוטו של מקרא למתבונן]: "חכימין למיקבע רישי שנין ורישי ירחין ולעברא ירחיא ושניא, סופיסטין במולדא דסיהרא למקבע מועדיא בעדנהון [=חכמים במולד הירח לקבוע החגים בזמניהם], בקיאין בתקופתא דשמשא, איצטרולוגין במזליא וכוכביא למידע מה כשרין למעבד בית ישראל". ועל אף שהיו מקדשין החודשים ע"פ ראיית העדים את הלבנה, א"כ מה צריך לחשבון, עכ"ז היו יודעים הזמנים ע"פ חשבון, לבדוק את נכונות העדים, וכמו ר"ג בר"ה כ"ה, וכדברי הרמ' פ"א דקדוה"ח ה"ז: "מ"ע מן התורה על ב"ד שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה, ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החדש". ז"א שהמצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל, ואיתה היה צריך להתחיל את התורה [כדברי הרש"י הראשון על התורה], היא החיוב על ב"ד לחשב ולדעת מתי תראה הלבנה! כמעט 1000 שנה לפני חשבונות הבבלים, ו- 1200 שנה לפני חשבונות היוונים, מצוּוים החכמים הכי גדולים של עם ישראל להתכנס מידי חודש לחשב מתי יהיה מולד הלבנה. לא תחביב ולא סקרנות, אלא מצוות עשה המוטלת על חכמי העם, שכל התורה כולה תלויה בה! קביעת המועדות: יו"כ, פסח וכו'. היאך יצווה הקב"ה מצוה כזו מכריעה, בלא שימסור את דרכי החכמה להגיע לחשבונות אלה. וי"א עוד, שחשבון זה עיקר יותר מן הראיה, עי' רבינו בחיי שמות י"ב א', ושם י"ג י' מרבינו חננאל, וכ"כ ביסוד עולם מאמר ד' פ"ו מרס"ג, ואברבנאל שמות י"ב ב' ועוד. ועכ"פ צריכים לשניהם, עי' תויו"ט ר"ה פ"ב מ"ו וערוה"ש העתיד פ"ח י"ב. וכשאין ב"ד סמוכים הל"מ לקבוע לפי חשבון (רמ' קדוה"ח ה' א'. והחשבון עצמו הל"מ להסבר הגרי"ז ואחרים, והחזו"א חולק, ואכמ"ל). וחשבון זה הוא המבדילנו מהקראים שמשתמשים רק בראיה, עי' אברבנאל שמות שם. וודאי היתה להם חכמה זו במדויק מתחילת ציווים על זאת, כי היה יסוד קיומם. ואמנם כך קיבלנו מהקדמונים שהיתה לחכמי ישראל זאת החכמה בשלמות, עי' במכתב הארוך שכך משמע גם מהרמב"ם שיששכר ידעו החשבונות בדרכי הקבלה והנבואה, ושהרמב"ם עצמו כותב שקיבל גם מסורות לא ידועים לחכמי האומות שנקראו סוד העיבור. וראה בפרק ח' מפרקי דר"א את מסורת מסירת סוד העיבור מאדם הראשון! - כ"ט י"ב תשצ"ג- הזמן הממוצע שבין מולד למולד- שידעו הבבלים. וקדמוננו שקיבלו חשבון זה במסורת, עד מסיני, ידעו שאין זה הזמן המדויק של כל חודש, וכמו שמסר ר"ג ממסורת קדמונית: "פעמים שבא [זמן המולד הקובע את אורך החודש] בארוכה, ופעמים שבא בקצרה". והנה מי שמתעסק בנושא זה יודע שחשיבות חשבון המולד ע"פ הממוצע הוא כדי לחשב ולעשות לוח כשלא מקדשים ע"פ ראיה, כי בזמן שקידשו ע"פ ראיה, מאות רבות בשנים, היה צריך לדעת את החשבון האמיתי של המולד ולא הממוצע [וזהו עיקר המצות עשה דלעיל, לדעת מתי באמת יהיה המולד, וזהו עיקר התסבוכת החשבוני בעניינים אלה, שגם בימינו נזקקים בשביל לעשות את לוחות המולד האמיתי לחישובי מחשב מסובכים לחשב את השינוי באורך כל חודש]. א"כ חכמי העיבור שחישבו כל חודש המולד האמתי ודאי ידעו חשבונו במדויק. אך גם החשבון הממוצע: כ"ט י"ב תשצ"ג, אף שלפוקר זה "קל" לחשב לפי הליקויים [וציטט מאב"ע בדניאל שלא קשור כלל לנושא כדרכו הזייפנית], למומחים האמתיים זה לא פשוט כלל, ובאינצ' עברית כרך ד' עמ' 778 כתב ש"אין להבין כיום, כיצד נתאפשר דיוק כזה [של הבבלים במדידת משך החודש הממוצע ואורך השנה] במדידת זמנים ועמדת כוכבים בלא שימוש בשעונים ובמכשירי המדידה המדוייקים שבידינו". ההמשך בלי נדר בהודעה הבאה.
בס"ד , ובאינצ' עברית כרך ד' עמ' 778 כתב ש"אין להבין כיום, כיצד נתאפשר דיוק כזה [של הבבלים במדידת משך החודש הממוצע ואורך השנה] במדידת זמנים ועמדת כוכבים בלא שימוש בשעונים ובמכשירי המדידה המדוייקים שבידינו". עוד לפני זמן בית ראשון באו ראשי העם מהשבטים השונים לחברון להמליך את דוד ובאו גם משבט יששכר עליהם נאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לַעתים לדעת מה יעשה ישראל כו'" (דהי"א י"ב ל"ב) ומפרש התרגום [שזה גם פשוטו של מקרא למתבונן]: "חכימין למיקבע רישי שנין ורישי ירחין ולעברא ירחיא ושניא, סופיסטין במולדא דסיהרא למקבע מועדיא בעדנהון [=חכמים במולד הירח לקבוע החגים בזמניהם], בקיאין בתקופתא דשמשא, איצטרולוגין במזליא וכוכביא למידע מה כשרין למעבד בית ישראל". ועל אף שהיו מקדשין החודשים ע"פ ראיית העדים את הלבנה, א"כ מה צריך לחשבון, עכ"ז היו יודעים הזמנים ע"פ חשבון, לבדוק את נכונות העדים, וכמו ר"ג בר"ה כ"ה, וכדברי הרמ' פ"א דקדוה"ח ה"ז: "מ"ע מן התורה על ב"ד שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה, ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החדש". ז"א שהמצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל, ואיתה היה צריך להתחיל את התורה [כדברי הרש"י הראשון על התורה], היא החיוב על ב"ד לחשב ולדעת מתי תראה הלבנה! כמעט 1000 שנה לפני חשבונות הבבלים, ו- 1200 שנה לפני חשבונות היוונים, מצוּוים החכמים הכי גדולים של עם ישראל להתכנס מידי חודש לחשב מתי יהיה מולד הלבנה. לא תחביב ולא סקרנות, אלא מצוות עשה המוטלת על חכמי העם, שכל התורה כולה תלויה בה! קביעת המועדות: יו"כ, פסח וכו'. היאך יצווה הקב"ה מצוה כזו מכריעה, בלא שימסור את דרכי החכמה להגיע לחשבונות אלה. וי"א עוד, שחשבון זה עיקר יותר מן הראיה, עי' רבינו בחיי שמות י"ב א', ושם י"ג י' מרבינו חננאל, וכ"כ ביסוד עולם מאמר ד' פ"ו מרס"ג, ואברבנאל שמות י"ב ב' ועוד. ועכ"פ צריכים לשניהם, עי' תויו"ט ר"ה פ"ב מ"ו וערוה"ש העתיד פ"ח י"ב. וכשאין ב"ד סמוכים הל"מ לקבוע לפי חשבון (רמ' קדוה"ח ה' א'. והחשבון עצמו הל"מ להסבר הגרי"ז ואחרים, והחזו"א חולק, ואכמ"ל). וחשבון זה הוא המבדילנו מהקראים שמשתמשים רק בראיה, עי' אברבנאל שמות שם. וודאי היתה להם חכמה זו במדויק מתחילת ציווים על זאת, כי היה יסוד קיומם. ואמנם כך קיבלנו מהקדמונים שהיתה לחכמי ישראל זאת החכמה בשלמות, עי' במכתב הארוך שכך משמע גם מהרמב"ם שיששכר ידעו החשבונות בדרכי הקבלה והנבואה, ושהרמב"ם עצמו כותב שקיבל גם מסורות לא ידועים לחכמי האומות שנקראו סוד העיבור. וראה בפרק ח' מפרקי דר"א את מסורת מסירת סוד העיבור מאדם הראשון! - כ"ט י"ב תשצ"ג- הזמן הממוצע שבין מולד למולד- שידעו הבבלים. וקדמוננו שקיבלו חשבון זה במסורת, עד מסיני, ידעו שאין זה הזמן המדויק של כל חודש, וכמו שמסר ר"ג ממסורת קדמונית: "פעמים שבא [זמן המולד הקובע את אורך החודש] בארוכה, ופעמים שבא בקצרה". והנה מי שמתעסק בנושא זה יודע שחשיבות חשבון המולד ע"פ הממוצע הוא כדי לחשב ולעשות לוח כשלא מקדשים ע"פ ראיה, כי בזמן שקידשו ע"פ ראיה, מאות רבות בשנים, היה צריך לדעת את החשבון האמיתי של המולד ולא הממוצע [וזהו עיקר המצות עשה דלעיל, לדעת מתי באמת יהיה המולד, וזהו עיקר התסבוכת החשבוני בעניינים אלה, שגם בימינו נזקקים בשביל לעשות את לוחות המולד האמיתי לחישובי מחשב מסובכים לחשב את השינוי באורך כל חודש]. א"כ חכמי העיבור שחישבו כל חודש המולד האמתי ודאי ידעו חשבונו במדויק. אך גם החשבון הממוצע: כ"ט י"ב תשצ"ג, אף שלפוקר זה "קל" לחשב לפי הליקויים [וציטט מאב"ע בדניאל שלא קשור כלל לנושא כדרכו הזייפנית], למומחים האמתיים זה לא פשוט כלל, ובאינצ' עברית כרך ד' עמ' 778 כתב ש"אין להבין כיום, כיצד נתאפשר דיוק כזה [של הבבלים במדידת משך החודש הממוצע ואורך השנה] במדידת זמנים ועמדת כוכבים בלא שימוש בשעונים ובמכשירי המדידה המדוייקים שבידינו". ההמשך בלי נדר בהודעה הבאה.