הזמן לא עובר לי...
עם כל זה שאני עסוקה מאוד בעבודה וגם בבית ובכלל הזמן לא עובר לי. שבוע 34+ וכל יום שעובר זה כמו נצח. רוצה כבר לפגוש אותו/ה לדעת שהכל עבר בשלום, שהוא/היא בריאים וגם לגלות את המין. נהייתי ממש סקרנית כבר. בהריון הקודם אומנם גם לא ידענו אבל הייתה תחושה חזקה וגם מושג כלשהו בגלל כל מיני דברים קטנים. כאן ממש אין לי מושג. כל פעם נראה לי משהו אחר. ורק בזה הראש שלי מתעסק. נראה לי מפגר לגלות בשלב כזה אחרי שכבר חיכיתי כל כך הרבה זמן. קשה לי, כבד לי וכואב לי הגב. רוצה להיות אחרי זה אבל כמובן ללדת בזמן. התחילו חששות של איך אקום שוב בלילות. איזה אמצעי מניעה לקחת אחר כך. האם אוכל לסיים את הילודה או לקחת פסק זמן ארוך וכולי. איך ארגיש? חשש גם מהלידה עצמה. בכל זאת זה כואב. שיספיקו לתת לי אפידורל וגם אנטיביוטיקה פעמיים כי יש לי gbs. קיצר, אין סוף לחששות ולפחדים. עדיין בודקת תנועות באובססיביות. אז מה עושים?
עם כל זה שאני עסוקה מאוד בעבודה וגם בבית ובכלל הזמן לא עובר לי. שבוע 34+ וכל יום שעובר זה כמו נצח. רוצה כבר לפגוש אותו/ה לדעת שהכל עבר בשלום, שהוא/היא בריאים וגם לגלות את המין. נהייתי ממש סקרנית כבר. בהריון הקודם אומנם גם לא ידענו אבל הייתה תחושה חזקה וגם מושג כלשהו בגלל כל מיני דברים קטנים. כאן ממש אין לי מושג. כל פעם נראה לי משהו אחר. ורק בזה הראש שלי מתעסק. נראה לי מפגר לגלות בשלב כזה אחרי שכבר חיכיתי כל כך הרבה זמן. קשה לי, כבד לי וכואב לי הגב. רוצה להיות אחרי זה אבל כמובן ללדת בזמן. התחילו חששות של איך אקום שוב בלילות. איזה אמצעי מניעה לקחת אחר כך. האם אוכל לסיים את הילודה או לקחת פסק זמן ארוך וכולי. איך ארגיש? חשש גם מהלידה עצמה. בכל זאת זה כואב. שיספיקו לתת לי אפידורל וגם אנטיביוטיקה פעמיים כי יש לי gbs. קיצר, אין סוף לחששות ולפחדים. עדיין בודקת תנועות באובססיביות. אז מה עושים?
