הזמנה להאזנה ולמחשבה

[גילת אפרים]

הזמנה להאזנה ולמחשבה ../images/Emo13.gif

אני מזמינה אתכם להאזין לשיר המתוק הזה, שמבחינתי הוא תמצית השקפתי הקיומית. מה דעתכם- האם אכן נולדנו חופשיים? האם לקיומנו אכן אין חומות, למעט אלו שאנו מציבים בפני עצמנו? בפני אושרנו...? מאחלת לכולנו סופ"ש נעים, גדוש בתחושות של חופש ושמחת הלב...

גילת לנוחותכם- מילות השיר: Born Free (Performed by Matt Monro) Born free, as free as the wind blows As free as the grass grows Born free to follow your heart Live free, and beauty surronds you The world still astounds you Each time you look at a star Stay free, where no walls divide you You're free as a roaring tide So there's no need to hide Born free, and life is worth living But only worth living Cause you're born free

 

[קלימרו 1]

ומכיוון אחר לגמרי..

לא יכולתי שלא להזכר בעצב במקרים בהם נולדים חופשיים, אבל זהו הרגע החופשי היחיד של היילוד.. התינוק הכושי שנולד לזוג עבדים באחוזתו של לבן עור בעל שדות כותנה באלבאמה/דרום ארה"ב, בימי העבדות של פעם.. כמה עצוב גורלו של התינוק החייכן שאינו מודע עדיין לחוסר חרותו. ומה על העגל שלפני רגע נולד חופשי ומייד נלקח מאימו למכלאת העגלים והוא גועה לה ושומע את קריאותיה אליו מרחוק.. חופש הוא דבר יקר.. ולפעמיים רק זה שחסר את החופש יודע להעריך את שוויו.. ואם כבר אנו חופשיים, ראוי שנדע להעריך ולנצל חופש זה, נמעיט בחומות ומחסומים שניצור לעצמנו, נהנה מכל האושר שביכולתנו לחוות ואולי אפילו נשתדל ונחלוק אושר זה עם אחרים.. שמחתי לפגוש את הפורום המיוחד הזה. שבת שלום לך גילת וכל השאר..

 

[קלימרו 1]

ומה אומר על זה נוקי הנקר..

יש לי חבר בשם נוקי הנקר (שהוא גם חבר של ג'עבר הגמל, אבל זה כבר לפעם אחרת..) והנה מה שיש לידידי להגיד על זה..

 

[גילת אפרים]

איזה כיף שבאת אלינו, קלימרו יקר...../images/Emo140.gif

תגובה ראשונה שלי לדבריך: הנהלת הפורום ישבה, התלבטה, דנה והחליטה לגביך פה אחד- אתה כאן כדי להישאר!

אהבתי את נוקי הנקר שלך

אמשיך לכתוב מחר, יען כי עייפתי ועיניי כבדות להן... ליל מנוחה, גילת

 

[גילת אפרים]

דוגמא מצויינת

אתה צודק, יש הנולדים מראש למציאות המזמנת תנאי מחיה מסויימים (שים לב שכתבתי "מזמנת" ולא כתבתי "מכתיבה"). לעתים זוהי מציאות חיים אומללה- עבדות, עוני, אומללות אחרת... יש גם הנקלעים בחייהם לסוג של מציאות העומדת בסתירה, לכאורה, למושגים "חופש" ו"חירות". מדוע אני מדגישה "לכאורה"? מאחר ולטעמי אין מציאות שהיא לחלוטין דטרמיניסטית- אדם תמיד יכול להחליט ולפרוץ את ה'מסגרת' של תנאי המציאות בה הוא חי. אדם תמיד יכול להחליט לשנות, ועם החלטה ונחישות- גם לצאת לדרך של עיצוב מחדש של מציאות חייו. החופש לבחור לעולם אינו ניטל מאתנו! אופיה של הדרך בה נבחר לצעוד, לשם עיצוב מחדש של המציאות שלנו, עשוי להיות מושפע מנסיבות החיים, אך עצם הבחירה לשנות את המציאות שלנו נמצאת בידינו- כמו גם הנחישות להפוך את בחירתנו למציאות חדשה, הלכה למעשה. נחזור לדוגמא אותה הבאת- היו בין הנולדים לעבדות, גם כאלה שבחרו לשנות, עבור עצמם, את המציאות שהוכתבה להם, לכאורה, בעצם לידתם בני גזע מסויים ובמקום המסויים ההוא- הם בחרו בחופש וברחו מיד מעבידיהם. כך גם לגבי אנשים המחליטים לברוח ממקום כלאם, אנשים הבוחרים לפרוץ את מעגל העוני, המסכנות, האומללות וכו' לתוכו נולדו... וכך גם אנו, אנשים שנולדו חופשיים, יכולים לבחור לעצב לנו את מציאות חיינו כטוב וכנכון בעינינו... דטרמיניזם הוא לרוב מושג שבורחים אליו רק מתוך נוחות, מתוך פחד להתמודד, לשנות, לחיות באמת... וואוווו......... ורציתי רק לכתוב לך כמה מילים...

יום נעים ומחוייך... גילת

 

[קלימרו 1]

כן בתאוריה, קשה יותר במציאות..

אני אישית די מזדהה עם מה שכתבת באופן מעניין כל כך, אבל זה אני אישית.. ולגבי הכלל אציג לך בקיצוניות דעה מנוגדת, האדם הכלוא (תרתי משמע) אמנם יכול להמלט כדי לחיות בתנאי חופש, אך הסיכוי שיצליח קטן והסיכון רב. משום שכנראה יתפס ואז לא רק שיחזור לחייו הקשים אלא גם תוך ספיגת עונשים חמורים ביותר ואולי אפילו יוצא להורג. והאדם הכלוא בחומות חברתיות .. גם הוא ללא הרבה ברירות בריחה. הסביבה מציבה שלל כללים "נורמטיביים" לא כתובים, כגון: האשה בזוג צריכה להיות צעירה מהגבר, ונמוכה ממנו. כללים שונים של לבוש והתנהגות, תחרות בהשוואה לשכנים (לי יש אוטו חדיש משלו..) וכך הלאה. וכשאתה מנסה לחיות לפי רצונך אך בניגוד לנורמות, אתה תסבול מיחס מפלה, קיפוח, הפליה ומה לא.. מה שברוב המקרים מאלץ אותך לסגת מרצונותיך ולחיות "כמו כולם". נכון שבחברות פתוחות וסובלניות יותר יהיה לך קל יחסית לבחור נתיב אינדבידואליסטי (נניח בקיבוץ) אך ברוב המקרים בחברה של ימינו המחיר שתשלם עלול להיות יקר ולגמרי מעשי.. אז האפשרות לבחור נתונה, זה נכון. אבל בעצם אתה לא באמת יכול. ובזה אני מדבר על רוב רובה של האוכלוסיה. ברור שכשמעמדך הסוציואקונומי חזק יותר, אתה יכול יותר להרשות לעצמך יותר חרות, אבל לרוב עדיין תהיה כבול לזרמי הנורמטיביות החזקים ממך. אני מצטער שאני מציג זוית פסימית אבל אי אפשר להתעלם מהקשיים והאילוצים שהחברה מכתיבה לנו. ומה במקרים בהם אין נזק רב מפריצת החומות והחששות הם פנימיים בלבד? טוב שיש לצידנו את המאמנים המסוגלים לתמוך, לתרום לשינוי ולחזק אותנו.. וזו לדעתי הנקודה הנכונה לסיים. גם אני לא התכוונתי לכתוב יותר מכמה שורות תגובה.. יומופלא שיהיה לך גילת

 

[גילת אפרים]

נכון- אז מה? ../images/Emo65.gif

אין זה קל לעשות שינויים במציאות חייך! האמן לי, שיותר מדי פעמים אני נתקלת באנשים ש'מתים' לחיות- לשנות מקום עבודה, מקום מגורים, בן-זוג... כמהים לכך בכל נים מנימי נפשם, אך... אז מי אמר שזה קל?! יחד עם זאת, אם יוסיף אדם לעשות שוב ושוב מאותו הדבר- התוצאה תהיה שוב ושוב אותה התוצאה עצמה... כאשר אדם בוחר, ומחליט ללכת בעקבות בחירתו ומתוך מודעות לקשיים ולעתים אף לסיכונים שבדרך, רק אז יהיה לו סיכוי לחיות באמת- חיים כפי שהוא רוצה ובוחר לחיותם. אגב, "כבלי הנורמטיביות" הם תירוץ נפלא להשאר באזור הנוחות (המאד לא נוח) וברפיון ידיים. הם תירוץ טוב מאד לאפתיות... האם אין האדם, כל אדם, שחקן ראשי בסיפור חייו? מדוע, אם כן, שיחיה את חייו דרך אמות-מידה וכללים שקבעו אחרים? מדוע שיחה דרך מישהו אחר, כטפיל וכסרח עודף של חייו עצמו...?! ומהיבט אישי שלי, של אדם פשוט מן השורה- אינני רק נאה דורשת...

יומחוייך לך.....

גילת

 

[קלימרו 1]

אני מקבל את טיעוני גברתי המלומדת ../images/Emo88.gif

אבל יש לי שאלה.. כמה זמן, עזרה והשקעה (לא בערכים כספיים) נדרשים כדי שאדם יתגבר על החבלים האוחזים אותו וישנה גישה לקראת חיים מלאים ואמיתיים? ואז.. האם הוא זקוק בהמשך לתמיכה שוטפת (סוג של "תחזוקה")? והאם קיים חשש של רגרסיה בעקבות העימותים אותם יחווה בחזותו החדשה? יומעולה גילת

 

[קלימרו 1]

הכותרת של תגובתי הקודמת עלולה להשתמע לא טוב..

רק לצון חמדתי ולחיבה התכוונתי

 

[גילת אפרים]

../images/Emo9.gif

קלימרו יקר, כותרת תגובתך הקודמת (חכה, חכה... עוד אגיב על תגובתך זו- ואם לא מחר אז מחרתיים

) לא עוררה אצלי אפילו צל צלה של מחשבה אחרת, מאשר הומור וחיבה. אפרופו הדיון אודות הביקורת- כאן, לטעמי, החמרת בביקורת העצמית. מקדישה לך תמונה של האפרוח ההוא, שבילדותי כ"כ אהבתי לצפות בסרטים בכיכובו המתוק...

לילה טוב ונעים... גילת

 

[גילת אפרים]

אהממ... אהממ...

הבטחתי להשיב על שאלותיך...

כדי לחולל שינוי אמיתי בחיים, צריכים להתקיים, לטעמי, שלושה פרמטרים חשובים: 1. יש לזהות קושי/בעיה. 2. רצון לשנות את הקיים. 3. מוטיבציה לחולל את השינוי. על שאלתך הראשונה לא ניתן להשיב בערכים מוחלטים- אנשים הם שונים... גם חבלים מגיעים במידות חוזק שונות... אך כאשר קיימים הרצון והמוטיבציה לשנות, ואם האדם מוכן לאפשר לעצמו להשתחרר מהחבלים הכובלים אותו ואף יכול לדמיין לעצמו את החיים המלאים והאמיתיים אותם הוא משתוקק לחיות- זה יקרה, ואפילו מהר למדי... לטעמי, מטרתה של "עזרה" (מכל סוג שהוא) צריכה להיות כזו שהאדם לא ישאר תלוי ב"עוזר" לו, אלא יוכל להסמך על עצמו. יש כאן סוג של שינוי תפיסתי, חיזוק העצמי ויכולת הפעולה. באשר לרגרסיה- מאמינה שלא... יחד עם זאת, מי מאתנו לא חווה קשיים מדי פעם? מי אינו חווה משברים, מסוג כזה או אחר? בכל-אופן, לאחר תהליך של "עזרה" שכזו, גם העמידה אל מול משברי החיים שונה, מטבע הדברים, משהיתה לפני-כן. השתדלתי לענות לך באופן כללי. יחד עם-זאת, אם רצונך בתשובות ספציפיות יותר, אשמח להשיב לך באמצעות מסר. יומופלא קלימרו... גילת נ.ב. הייתי 'חייבת' להוסיף עוד תמונה של היצור המתוק הזה...

 

[קלימרו 1]

חחח

לפי התמונה שצירפת רואים שהיית מזהה אותי מיידית ברחוב.. ולעצם התשובות. הן מעניינות מאוד ובגלל שהן מבוססות על נסיון ומומחיות הרי שהן מקובלות לחלוטין. תודה ושיהיה לך שבוענק ומאושר גילת..

 

[גילת אפרים]

"שיחה" צ"ל - "שיחיה"

 

[סינתטית אפריורית]

איזה שיר מתוק! ואחלה וידאו-קליפ.

לטעמי לא נולדנו חופשיים , לא ממש . הן בגוף והן בנפש . אבל יש לנו את היכולת המופלאה ללמוד להיות חופשיים וזה מצריך מאמץ ומסע לא קטן, אילולא לא היינו מעריכים חופש מהו . בצורה מוזרה למדיי, אני חושבת שהחיות נולדו חופשיות ולכן אין להם את המושג או את התובנה של חופש מהו.

 

[גילת אפרים]

נכון...? (-:

ובכן, יקירתי המאד יקרה, אני סבורה כמוך- רק הפוך... (-: לטעמי, נולדנו חופשיים. החסמים, החששות, החומות בהן אנו מתבצרים- כל אלה הם תוצר של חוויות החיים. ואע"פ כן, כפי שציינת בדברייך, יש לנו את היכולת ללמוד להיות שוב חופשיים. מבחינתי, להיות חופשי משמעו לאפשר לעצמך לחיות חיים של בחירה- חיים בהם אנו מאפשרים לעצמי האותנטי שלנו לבוא לידי ביטוי, מבלי התחשבות ב"מה יגידו", "מה יחשבו"... לטעמי, להיות חופשי משמעו לאפשר לעצמך לעצב את חייך על-פי הנכון והמתאים לך- מבחינה מקצועית, מבחינה אישית, מבחינה חברתית ועוד... להיות חופשי הוא מצב נפשי-רגשי. אלו החיים חיים של חופש, למעשה מאפשרים לעצמם לחיות במלוא מובן המילה: לחיות- ולא רק להתקיים... עבורי, המילים Born Free הן יותר מאשר רק שם של שיר- הן משקפות תפיסת עולם לחיות לפיה: ...Cause you're born free ערב נהדר... גילת

 

[רוח ים נושבת]

הלוואי

והיינו חופשיים. באמת באמת חופשיים. קשה לי להאמין שיש מי שיכול לעשות באמת את כל העולה ברוחו. לו, לא היינו צריכים להתחשב באחר. לחשוש מפגיעה בו. לו, לא היינו נכנעים לנורמות של תרבות האופפת אותנו. לו, לא היה בנו החשש מכשלון. לו, לא היו מגבלות כלכליות, רגשיות, אנושיות. לו, היה בנו האומץ, העוז, התבונה לעשות... לעשות... לעשות... דברים מבלי לחשוש. אז... אפשר היה לאמר שאנו חופשיים. אבל במחשבה מעמיקה יותר, אולי זה דווקא טוב שאנו לא באמת חופשיים. שהעולם קצת מרוסן, ידידותי, אמפטתי. לא

 

[גילת אפרים]

ונאמר אמן!

ברוכה הבאה למשכננו הצנוע...

אפתח בהתייחסות דווקא לדברייך האחרונים ואשאל אותך: מהי הסתירה הקיימת, לתפיסתך, בין היותנו חופשיים לבין עולם שהוא "מרוסן, ידידותי, אמפתי"? לאפשר לעצמך את החופש לחיות כטוב וכנכון בעיניך, אין פירושו לחיות באופן הדוניסטי, אגואיסטי, אנרכיסטי ונטול ערכים. ועוד- חיים של חופש אין משמעם חיים ללא שיקול דעת ועשייה של "כל העולה על רוחו", אך אלו הם חיים שיש בהם בחירה אמיתית ויכולת להשתחרר מכבלים, המעכבים אותנו מלחיות את החיים, כפי שהיינו רוצים באמת. ראי, אנשים רבים מדי חיים חיים שאינם רצויים להם, בשל החשש מפני כישלון, פחד מפני 'מה יגידו...', חשש להתפס כאחר/שונה ועוד ועוד... התוצאה היא חיים שלמים של זיוף- כאשר אדם עסוק רק בלְרָצות הוא משלם על-כך מחיר רגשי-נפשי בצורות שונות... ונכון, כדי לחיות חיים בהם אנו חופשיים לעשות "דברים" מבלי לחשוש, אנו זקוקים לאומץ ולעוז... בתבונתנו אנו יכולים לעשות שימוש, כדי למצוא את הדרכים להתעלות מעל אותם כבלים ללא צורך העוצרים בעדנו... המשך סופ"ש נפלא... גילת

 

[רוח ים נושבת]

אמן אמן !

לפעמים זה נכון, מה שאת אומרת... ולא בהכרח יש התנגשות. לפעמים אכן יש הרמוניה. אך, לא מעט פעמים, אני עשויה לעשות משהו שיכול להיות לי טוב אבל יפגע במישהו אחר. אני עשויה לעשות משהו שיהיה לי נפלא, אך לא אדאג גם למחר. אני יכולה להתנהג כפי שנראה לי, כפי שאני רק חולמת, אך בדיעבד יסתבר שזו הייתה טעות. אבל... את הכי הכי צודקת, כאשר את אומרת "אנשים רבים מדי שאינם רצויים להם" וזה עצוב. באמת עצוב. צריך לדעת למצוא דרך ביניים. זו החוכמה.

 

[גילת אפרים]

דוגמאות...?

רוח ים נושבת (איזה ניק נפלא בחרת לך... כ"כ מדבר אלי...

) יקרה, אני מרגישה כי התייחסותך הכללית ("אני עשויה לעשות משהו...") נשענת על מקרים קונקרטיים. יותר מזה, אני חשה כי אותם מקרים קונקרטיים מציקים לך, במידה מסויימת... אני מזמינה אותך לשתף אותנו באותם המקרים, כך שההתייחסות לדברייך תהא עבורך מועילה ונכונה יותר. וכן, אני בהחלט יכולה לחשוב על מקרים שכאלה, בהם האדם עושה דבר-מה עבור עצמו, שעלול לפגוע באחר. נכון- לעתים, בחיינו, אנו נאלצים "ללכת על ביצים"... לעתים, מעשה שייעשה עלול לפגוע באחר, אך אם לא ייעשה- ניפגע אנו עצמנו... נשאלת השאלה: מהו טיב הפגיעה? האם זוהי פגיעה בחירותו או בגופו של האחר? פגיעה אחרת? האם ניפגע אנו, במידה ונחליט להימנע מאותו המעשה? האם יש מקרים בהם נעדיף פגיעה מסויימת באחר על-פני האפשרות שניפגע אנו? מהו המחיר (רגשי, אחר...) במידה ונימנע מאותה העשייה? כאמור- יש כאן מורכבויות רבות... ומעבר למישור הפילוסופי, אני מאמינה כי כל מקרה כדאי שיהא נדון בפני עצמו, על סגולותיו המיוחדות. באשר לדאגה למחר- שוב, התנהלות מתוך בחירה וחופש אינה עומדת בסתירה להפעלת שיקול-דעת. לעתים אנו לוקחים את ה'צ'אנס' (סיכון מחושב) באשר למחר, אך יש פעמים בהם נפעיל שיקול-דעת ונבחר להימנע ממעשה היום, שמא נזיק לעצמנו מחר... נכון, לעתים אנו מגלים ששגינו בבחירותינו- אז מה? היש אדם החף מטעויות? לטעות זה אנושי ומטעויות אנו לומדים. כדאי ללמוד להכיל את עצמנו, על הטעויות שאנו עושים, וללמוד לסלוח לעצמנו מבלי רגשות אשם מזיקים ופוגעניים. וכן, "למצוא את דרך הביניים", כהגדרתך- לחיות חיים שיש בהם בחירה, אהבה עצמית ואיזון... המשך יום נהדר, גילת