ליבוביץ ״על רגל אחת״- המשך
גם ללא קשר לגבי נכונות דבריך ״הרוב הגדול של הדתיים מכחישים אותה״(שהיא אמירה לא נכונה).אין כל רלוונטיות לעניין שינוי מעמד האשה,במה שחושבים הדתיים.
שינוי מעמד האשה בעולם כפי שהוא במציאות ימינו לעומת מעמד האשה בזמן היווצרות ההלכה,הוא מצב אנתרופולוגי חדש.
זאת אינה אותה אשה(מהבחינה המעמדית)הקיימת בהלכה.
הויכוח בין מצדדי השינוי למתנגדיו,אינו בפרשנות ההלכתית,אלא בהשקפת העולם,על משמעות התורה שבע״פ,ועל מהות עבודת השם בכלל,ז״א האם האדם(על גחמותיו, ותשוקותיו)הוא תכלית הבריאה (שלא לשמה) או הכרתנו,בעצם המעמד לפני השם(לשמה).
המשפט המתמצת לענ״ד את הגות ליבוביץ על ״רגל אחת״ ״החתירה לעבודת השם לשמה,שהוא לבדו אמת״ הוא מדוד מאד
במילותיו הספורות.
יש במשפט זה את עיקרי הגותו של ליבוביץ,ואתמקד בחשוב ביותר בעניי.
.א.עבודת השם אינה ברת השגה,אלא השאיפה להשגתה.(החתירה)
.ב. היסוד המרכזי בהגותו הוא ״בלשמה״ לכן תיתכן אלטרנטיבה למערך המצוות הקיים,אם היא תקיים את הפונקציות של עבודת השם לשמה,עניין כמעט בלתי אפשרי בגלל החשיבות ההסטורית,יהחברתית,והפסיכולוגית,הקיים במערך המצוות כפי שהוא היום.למרות זאת,אפשרות תאורטית זאת,יש לה בעניי חשיבות עצומה.
.ג. הנסיון לסכם את הגותו של ליבוביץ בשלילת עבודה זרה,וניפוץ כל סוג של אלילות(ואגב כך לבצר את חרות האדם),היא סירוס הגותו של ליבוביץ,זוהיא עבודת אלילים בלבוש מודרני,השמה את האדם כתכלית הכל,ואלוהים כאיסטרומנט.
לכל המתענינים, לליבוביץ היה ערך אחד ויחיד בחייו והוא -עבודת השם,עבודת השם ממש בלי כל פוזה.
כפי תפילת ״עלינו לשבח״ שאותה אהב מאד ״אמת מלכנו ואפס זולתו״.
נ.ב.
לכל אוהבי דרש וסוד.גם התייחסותו של ליבוביץ למריל סטריפ,מצוי במשפט.״החתירה לעבודת ה׳ לשמה,שהוא לבדו אמת״
הרמז- ״ בחירתה של סופי״