תגובה של מיה אלסר חוקרת במחמל"י
בעיקרון, ביוב ביתי המוזרם לים אמור להכיל חומר אורגני מרוכז, כלומר כל מה שאנו מזרימים בשירותים, מקלחות, שאריות מזון מכיור המטבח ודטרגנטים ממכונות הכביסה, מדיחים ובעצם גם מהשמפו / סבון איתו התקלחנו. ההשפעה העיקרית של חומרים אלו על הסביבה הימית מתחלקת לשניים: 1. הזרמת חומר אורגני מרוכז יכולה לגרום למה שנקרא תהליך אוטרופיקציה, או במילים פשוטות מצב של ייצור יתר בגלל עודף של חומרי הזנה בעיקר זרחות וחנקות. עודף החומר האורגני גורם לעכירות המים, הם קולטים יותר חום, ובמקווי מים קטנים יחסית יגרום הדבר לעליית טמפרטורת המים ובעקבות זאת יורד ריכוז החמצן המומס בהם. בנוסף, משתמשים צמחים בתרכובות הזרחן והחנקן (הנקראים גם נוטריינטים) בתהליך פוטוסינטזה. עודף בחומרים אלו יגרום להאצה בגידול האצות וצמחי המים, תופעה המכונה "פריחת אצות". במצב זה מתכסים המים בכמויות גדולות של אצות והם נצבעים בצבע ירוק או אדמדם. מינים מסויימים של אצות מפרישות רעלים למים או "פשוט" מגבירות את חוסר החמצן במים כשנרקבות. 2. הדטרגנטים המגיעים למים פוגעים ביצורים הימיים ע"י פגיעה במערכות השונות של גופם, דוגמת המערכת ההורמונלית. כל זה במידה ואכן הוזרמו רק המרכיבים שהוזכרו למעלה דרך מערכת הביוב הביתית. אולם מספיק ושטפתם לכיור כל חומר כימי אחר (שטפתם ידיים מבנזין / אצטון/צבע), הוספתם גם זיהום תעשייתי בכמות קטנה, וזה כבר סיפור אחר. מזהמים אלו מצטברים לאורך מארג המזון - דרך האצות, דגים ומגיעים בסופו של דבר גם ליונקים ימיים העומדים בראש מארג המזון וצוברים בגופם את המזהמים עם כל דג נוסף שהם אוכלים. המזהמים המטברים פוגעים במערכות השונות ובתפקוד הכללי, לפעמים עד כדי מוות. לצערנו, למחמל"י אין כח חקיקה או אכיפה ולכן כל שנותר לנו לעשות במסגרת פעילותנו, היא להגביר את מודעות הציבור לנושא דרך פעילות חינוכית - הרצאות בבתי ספר, ימי פעילות מרוכזים וכו'. מיה