החברה הכי טובה שלי (../images/Emo18.gif ארוך)
אני רוצה לספר לכן על בחורה אחת, מקסימה ונהדרת ונפלאה וחזקה יותר מכל מי שיצא לי להכיר ולאהוב אי-פעם. החברה הכי טובה שלי, נקרא לה
, כי זה מתאים לה.
ואני הכרנו לפני כשנתיים והפכנו לחברות טובות על אף השוני הגדול בינינו. אני טיפוס רועש ומקשקש ו
חייכנית ונעימה לבריות. אני עוסקת בשפה ובספרות ו
היא כלכלנית ומחושבת. בהתחלה חשבנו שאנחנו הפכים גמורים את שעשינו מפגש ראשון עם החצאים שלנו. הגענו אליהם הביתה ומי שפתח לי את הדלת היה העתק מדוייק של האיש שלי! מדהים כמה החצאים שלנו דומים - כאילו היו תאומים שהופרדו בלידתם (וחלק מהחברים שלנו בטוחים שהם אחים
) מכאן והלאה הפכנו להיות רביעיה שלא ניתן להפריד. אם הם נוסעים לסופ"ש - אנחנו משתגעים משעמום - ולהיפך. ליווינו אותם כשהתחתנו (כולל מסיבת רווקות על חוף הים
ויום שלם בסלון הכלות
), היינו שם כשהם קנו בית, והם גם היו אחד השיקולים שלנו כשעברנו דירה - הם גרים דקה וחצי מאיתנו. והחיים נמשכים - ופתאום אני בהריון, ו
, שצעירה ממני מעט, אומרת שהיא כל-כך לא בעניין עדיין ובכל זאת מלווה בהתרגשות את כל השלבים ואני אומרת לה "חכי, זה יגיע" הרי גם לי זה הגיע רק אחרי שנולדה האחיינית הקטנה שלי וראיתי תינוקת אמיתית מקרוב קרוב וכמו שאמרתי לה "נפתחו לי השחלות". החצי שלה כבר בשל אבל מחכה בסבלנות (ולפעמים קצת בקוצר סבלנות
) וזה הגיע. פתאום היא מכירה תינוקת אמיתית מקרוב קרוב, ולא אכפת לה הרוק והפיפי, והיא זוחלת על הרצפה ליד מאיה שלי בעיניים נוצצות ובבגדים יקרים מדי לזחילות על ארבע, והיא נותנת לה למשוך לה בשיער וללקק לה את האצבעות ומתמוגגת מכל שטות - כמוני, ומשחה איתנו בכל שלב ושלב - למרות שלידתה של מאיה טרפה קצת את החיים שלנו (ויעידו על כך כמה זוגות חברים שכבר לא מוצאים אותנו מעניינים כמו פעם
) ויום אחד היא אומרת לי "הפסקתי עם הגלולות" ואני מתרגשת כאילו
היא אחותי הקטנה. ומעט אחר כך, בחיוך שיכול להתחרות ב
עצמה, היא מספרת לי בסודי סודות שהיא בהריון. שבוע 4 כנראה וכלום עוד לא ידוע, אבל אני בוכה איתה ומתרגשת איתה ומוציאה מיד את כל הספרים ומדמיינת מה יהיה ואיזה כייף ומבשלת לה מרק להתגבר על הבחילות, ושמחה כל כך ש
חברה שלי. בשבת בערב הם באו לחגוג איתנו יומולדת של החצי שלי והתרגשנו לקראת שבוע של דברים טובים שעומדים בפתח - והראשון הוא אולטרסאונד ביום ראשון בערב. חיכיתי שתתקשר ומיד כשעניתי הבנתי שמשהו לא טוב קרה. אין דופק ואין התפתחות. ואני בוכה איתה והיא מגיעה אלי הביתה, לחיבוק שלי, ואני לא יכולה לעשות בשבילה כלום. אפילו לא לגמרי להבין מה עובר עליה, ובטח שלא יכולה לקחת ממנה את הכאב למרות שכל-כך רציתי. ויומיים של פיחס עוברים ואולטרסאונד נוסף מאשר שזה נגמר עוד לפני שהתחיל ותור לגרידה.
ה
שלי התקשרה אלי עכשיו מחדר ההתאוששות להגיד שעבר בשלום והכל בסדר. החצי לוקח אותה לאכול משהו טוב ונדבר בערב. ואני יושבת פה ובוכה. אמרתי לה כמה אני אוהבת אותה וכמה שהיא חזקה ונפלאה. היא מתגברת על זה, באמת. עד כמה שאפשר (ואני באמת לא מתיימרת להבין) אבל הם "עם הפנים לייצור" כמו שאומרים, ומחכים להמשיך לנסות. הקליטה היתה מהירה אחרי הכל, וכנראה שמשהו לא היה בסדר וזאת דרכו של הטבע וכל השאר... רק רציתי לספר לכן עליה. בחורה נפלאה, באמת. אמיצה וחזקה וקורנת, בחורה שהכל בה טוב,
, כבר אמרתי? עכשיו נותר רק לחכות ולקוות לטוב
, ובקרוב. כי באמת מגיע לה
.
אני רוצה לספר לכן על בחורה אחת, מקסימה ונהדרת ונפלאה וחזקה יותר מכל מי שיצא לי להכיר ולאהוב אי-פעם. החברה הכי טובה שלי, נקרא לה
