החברה של האח של האקס ואני
אם זה נשמע לכם כמו התחלה של טלנובלה – זה בסדר, אתם בכתובת הנכונה. אז ... הנה וידוי ראשון ... אחת מחברותי היותר קרובות היא חברה של האח של משהו שיצאתי איתו פעם. מן נדוניה נחמדה שנותרה מתקופה מתוקה-מרירה בחיי שנמשכה כולה ארבעה חודשים והסתיימה לפני ארבע שנים. את הבחור אהבתי מאד, ועדיין יש לי פינה חמה בלב כלפיו, אבל ... מה לעשות, לא הסתדר, מבחינתי, ונפרדנו כידידים. כמה חודשים אחר כך פגשתי את בנזוגי, and the rest is history ! כדי שזו תהיה טלנבולה אמיתית, אציין רק שהבנזוג והאקס מכירים, בנזוגי אפילו היה אצלו בבית כשעוד גר בבית הוריו, אבל מעולם לא היתה סיטואציה שבה נפגשנו שלושתינו יחד. מי שהכירה ביני לבין הבנזוג היתה חברה משותפת של הבנזוג והאקס, ועד היום אני לא בטוחה אם היא רצתה לשדך או יצא לה בטעות, אבל בזמנו, כששאלה אותי לדעתי על בנזוגי אמרתי שלא אתעסק איתו כי הוא מהחבר´ה של האקס וזה נראה לי לא בריא. אבל ... החיים היו, בסופו של דבר, יותר חזקים מזה! Anyways, חברתי הטובה מתלבטת עכשיו עם להתחתן או לא ... הם יחד ימבא זמן (יותר מארבע שנים ...), גרים ביחד, הבחור מת עליה ולהתחתן איתה, והיא משחקת אותה קשה להשגה ... אני מעודדת אותה לעשות רק מה שטוב לה, ובסתר מקווה לראות אותם תחת החופה, כי ... הם זוג חמוד ביחד, שניהם, אגב, מבאי ביתנו, ואני נורא אוהבת גם אותו. למה היא עוד מהססת ומה זה אומר על טיב הקשר וכו´, בואו נעזוב זה במצד, לפחות כרגע. כי ... לי, אנוכית שכמוני, יש בעיות אחרות. תמיד מתלווה החשש ש-לכש-יתחתנו, אני אבוא לאירוע ששייך גם להורים של האקס, ויתלו בו חלק כל מיליוני הדודים והדודות שהכירו אותי פעם, בתור החברה של. עם האקס דווקא היחסים היו בסדר לאורך השנים. שמרנו על ידידות (די מיוזמתו) שהתמצתה בארבעה אי-מיילים לשנה: ראש השנה, פסח, יומולדת שלו, יומולדת שלי. בשנה שעברה לברכת יום ההולדת שלי צורפה ברכה לנשואי עם בנזוגי, וכך הסתבר לי, וגם לאחיו, שהוא והוריו יודעים שהתחתנו, כלומר, שאני נשאתי ושהם גם במקרה מכירים את החתן (טלנובלה, אל תגידו שלא הזהרתי אתכם מראש!). ברור קצר (מצד האח) העלה שהחברה המשותפת הסגירה את ה"סוד". נורא הודיתי לה אז, שהיא הוציאה את כולנו מהבור של ההסתרה שנהיה רק יותר ויותר עמוק וקשה ליציאה. אגב, לא הזמנו את האקס לחתונה, למרות שאחיו הוזמן וחגג אתנו, בתור בן זוגה של חברתי, וכן ההורים של חברתי. היתה התלבטות קצרה אם להזמין אותו או לא, ולספר לו עלינו באותה ההזדמנות, שאני חתכתי די מהר, בטענה שההורים שלי לא ממש סובלים אותו, וזה גם, בין השאר, היום שלהם, אז למה סתם ליצור מתח שאפשר למנוע. נראה לי שלבנזוגי די רווח ברגע שקיבלתי את ההחלטה הזו, מה שרק חיזק את הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. האקס קיבל בסדר את כל התסבוכת שהתגלתה (הוא בכלל "בסדר" כזה ...), למרות שאחיו סיפר לי שהיה קטע שהוא נראה קצת מדוכדך, ובדיעבד הוא יכל להבין את זה על רקע המידע שהתחתנו וכו´ (לו, מאז ועד היום לא היה שום קשר משמעותי נוסף, אז אולי זה עורר מחשבות ...) בכל מקרה, הוא ברך על נשואינו, ואח"כ החלפנו שוב ברכות בראש השנה ובפסח. ליומולדת הבא לא קיבלתי שום מסר, וזה בסדר מבחינתי, זכותו, כנראה בכלל שכח. לראש השנה אי-מיילתי בין השאר גם לו ברכה, ולא קיבלתי כל תגובה, מה שקצת מוזר, אבל עזבתי זה ... ו ... עכשיו סופסופ, אם קראתם עד הלום, אני הגעתי לנקודה: נפגשתי עם חברתי השבוע, והיא סיפרה לי שכבר לפני כמה חודשים החבר שלה סיפר לה ש ... אמא שלו סיפרה לו (הצלחתם לעקוב?) שהיא ראתה אותי, במקרה, באיזה שהוא מקום, וזה נורא הביך אותה, והיא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. יכול להיות שהיא נמנעה בכוונה מלהיות בטווח ראיה שלי ולכן אני לא הבחנתי בה. אז דבר ראשון, אמרתי לחברתי שידעו שלא התעלמתי ממנה בכוונה, אלא פשוט לא ראיתי אותה (האמת, שבדיעבד, היא חסכה לי קטע לא נעים). אבל חברתי מעולם לא דיברה ישירות איתה על הנושא, כך שהמסר לא יעבור ... אחר כך באה הסקרנות איפה היא ראתה אותי ובאיזו סיטואציה, למרות שהמפתיע הוא שזה לא קורה יותר, מאחר וכולנו גרים באותו "תחום המושב" פחות או יותר. אבל חברתי לא יודעת פרטים ... ובסוף-בסוף הגיעו המחשבות הפולניות: לו ראיתי אני את אחד מהוריו של האקס היה לי לא נעים ... הם פתחו בזמנו את ביתם ואת ליבם לפני, ואני, ביוזמתי, הפנתי גב להכל, ופגעתי בבן שלהם, מן הסתם. בזמנו הוא סיפר לי שהם "מתים" שנסגור כבר תאריך חתונה, צעד שלא היה חכם במיוחד מבחינתו (טוב, מושלם הוא לא) כולה יצאנו ארבעה חודשים ... תוך שההורים שלי עושים לי את המוות שהוא לא הבחור בשבילי, ואני – בין הפטיש לסדן! אז יכול להיות שההורים שלו הרגישו מאוכזבים, ואפילו פגועים, בזמנו, אבל, ראבק, עברו כבר ארבע שנים! מה יש *לה* לבוא במבוכה? במיוחד כששני הבנים שלה שומרים על קשר אתנו, לפחות עד לזמן האחרון. אם האקס סלח לי, ודי במיידי, לא הגיע הזמן שהאישה הלא צעירה הזו will grow up? זהו. אז עכשיו אני מקווה שחברתי תמשיך להתלבט בעניין החתונה לפחות עוד קצת, ותדחה את הקץ בשבילי, כי עכשיו, לבוא לאירוע, ולהיכנס דרך ההורים האלה, שבטח יעמדו בפתח (מסורתיים ...) הפך לעוד הרבה פחות נעים. אולי עד שהיא תגיד "כן" החבר שלה יאמץ לעצמו אמא אחרת? מה דעתכם, יש סיכוי כזה? (זה במסגרת ה"גאוניות" שלי ...) א.
אם זה נשמע לכם כמו התחלה של טלנובלה – זה בסדר, אתם בכתובת הנכונה. אז ... הנה וידוי ראשון ... אחת מחברותי היותר קרובות היא חברה של האח של משהו שיצאתי איתו פעם. מן נדוניה נחמדה שנותרה מתקופה מתוקה-מרירה בחיי שנמשכה כולה ארבעה חודשים והסתיימה לפני ארבע שנים. את הבחור אהבתי מאד, ועדיין יש לי פינה חמה בלב כלפיו, אבל ... מה לעשות, לא הסתדר, מבחינתי, ונפרדנו כידידים. כמה חודשים אחר כך פגשתי את בנזוגי, and the rest is history ! כדי שזו תהיה טלנבולה אמיתית, אציין רק שהבנזוג והאקס מכירים, בנזוגי אפילו היה אצלו בבית כשעוד גר בבית הוריו, אבל מעולם לא היתה סיטואציה שבה נפגשנו שלושתינו יחד. מי שהכירה ביני לבין הבנזוג היתה חברה משותפת של הבנזוג והאקס, ועד היום אני לא בטוחה אם היא רצתה לשדך או יצא לה בטעות, אבל בזמנו, כששאלה אותי לדעתי על בנזוגי אמרתי שלא אתעסק איתו כי הוא מהחבר´ה של האקס וזה נראה לי לא בריא. אבל ... החיים היו, בסופו של דבר, יותר חזקים מזה! Anyways, חברתי הטובה מתלבטת עכשיו עם להתחתן או לא ... הם יחד ימבא זמן (יותר מארבע שנים ...), גרים ביחד, הבחור מת עליה ולהתחתן איתה, והיא משחקת אותה קשה להשגה ... אני מעודדת אותה לעשות רק מה שטוב לה, ובסתר מקווה לראות אותם תחת החופה, כי ... הם זוג חמוד ביחד, שניהם, אגב, מבאי ביתנו, ואני נורא אוהבת גם אותו. למה היא עוד מהססת ומה זה אומר על טיב הקשר וכו´, בואו נעזוב זה במצד, לפחות כרגע. כי ... לי, אנוכית שכמוני, יש בעיות אחרות. תמיד מתלווה החשש ש-לכש-יתחתנו, אני אבוא לאירוע ששייך גם להורים של האקס, ויתלו בו חלק כל מיליוני הדודים והדודות שהכירו אותי פעם, בתור החברה של. עם האקס דווקא היחסים היו בסדר לאורך השנים. שמרנו על ידידות (די מיוזמתו) שהתמצתה בארבעה אי-מיילים לשנה: ראש השנה, פסח, יומולדת שלו, יומולדת שלי. בשנה שעברה לברכת יום ההולדת שלי צורפה ברכה לנשואי עם בנזוגי, וכך הסתבר לי, וגם לאחיו, שהוא והוריו יודעים שהתחתנו, כלומר, שאני נשאתי ושהם גם במקרה מכירים את החתן (טלנובלה, אל תגידו שלא הזהרתי אתכם מראש!). ברור קצר (מצד האח) העלה שהחברה המשותפת הסגירה את ה"סוד". נורא הודיתי לה אז, שהיא הוציאה את כולנו מהבור של ההסתרה שנהיה רק יותר ויותר עמוק וקשה ליציאה. אגב, לא הזמנו את האקס לחתונה, למרות שאחיו הוזמן וחגג אתנו, בתור בן זוגה של חברתי, וכן ההורים של חברתי. היתה התלבטות קצרה אם להזמין אותו או לא, ולספר לו עלינו באותה ההזדמנות, שאני חתכתי די מהר, בטענה שההורים שלי לא ממש סובלים אותו, וזה גם, בין השאר, היום שלהם, אז למה סתם ליצור מתח שאפשר למנוע. נראה לי שלבנזוגי די רווח ברגע שקיבלתי את ההחלטה הזו, מה שרק חיזק את הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. האקס קיבל בסדר את כל התסבוכת שהתגלתה (הוא בכלל "בסדר" כזה ...), למרות שאחיו סיפר לי שהיה קטע שהוא נראה קצת מדוכדך, ובדיעבד הוא יכל להבין את זה על רקע המידע שהתחתנו וכו´ (לו, מאז ועד היום לא היה שום קשר משמעותי נוסף, אז אולי זה עורר מחשבות ...) בכל מקרה, הוא ברך על נשואינו, ואח"כ החלפנו שוב ברכות בראש השנה ובפסח. ליומולדת הבא לא קיבלתי שום מסר, וזה בסדר מבחינתי, זכותו, כנראה בכלל שכח. לראש השנה אי-מיילתי בין השאר גם לו ברכה, ולא קיבלתי כל תגובה, מה שקצת מוזר, אבל עזבתי זה ... ו ... עכשיו סופסופ, אם קראתם עד הלום, אני הגעתי לנקודה: נפגשתי עם חברתי השבוע, והיא סיפרה לי שכבר לפני כמה חודשים החבר שלה סיפר לה ש ... אמא שלו סיפרה לו (הצלחתם לעקוב?) שהיא ראתה אותי, במקרה, באיזה שהוא מקום, וזה נורא הביך אותה, והיא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. יכול להיות שהיא נמנעה בכוונה מלהיות בטווח ראיה שלי ולכן אני לא הבחנתי בה. אז דבר ראשון, אמרתי לחברתי שידעו שלא התעלמתי ממנה בכוונה, אלא פשוט לא ראיתי אותה (האמת, שבדיעבד, היא חסכה לי קטע לא נעים). אבל חברתי מעולם לא דיברה ישירות איתה על הנושא, כך שהמסר לא יעבור ... אחר כך באה הסקרנות איפה היא ראתה אותי ובאיזו סיטואציה, למרות שהמפתיע הוא שזה לא קורה יותר, מאחר וכולנו גרים באותו "תחום המושב" פחות או יותר. אבל חברתי לא יודעת פרטים ... ובסוף-בסוף הגיעו המחשבות הפולניות: לו ראיתי אני את אחד מהוריו של האקס היה לי לא נעים ... הם פתחו בזמנו את ביתם ואת ליבם לפני, ואני, ביוזמתי, הפנתי גב להכל, ופגעתי בבן שלהם, מן הסתם. בזמנו הוא סיפר לי שהם "מתים" שנסגור כבר תאריך חתונה, צעד שלא היה חכם במיוחד מבחינתו (טוב, מושלם הוא לא) כולה יצאנו ארבעה חודשים ... תוך שההורים שלי עושים לי את המוות שהוא לא הבחור בשבילי, ואני – בין הפטיש לסדן! אז יכול להיות שההורים שלו הרגישו מאוכזבים, ואפילו פגועים, בזמנו, אבל, ראבק, עברו כבר ארבע שנים! מה יש *לה* לבוא במבוכה? במיוחד כששני הבנים שלה שומרים על קשר אתנו, לפחות עד לזמן האחרון. אם האקס סלח לי, ודי במיידי, לא הגיע הזמן שהאישה הלא צעירה הזו will grow up? זהו. אז עכשיו אני מקווה שחברתי תמשיך להתלבט בעניין החתונה לפחות עוד קצת, ותדחה את הקץ בשבילי, כי עכשיו, לבוא לאירוע, ולהיכנס דרך ההורים האלה, שבטח יעמדו בפתח (מסורתיים ...) הפך לעוד הרבה פחות נעים. אולי עד שהיא תגיד "כן" החבר שלה יאמץ לעצמו אמא אחרת? מה דעתכם, יש סיכוי כזה? (זה במסגרת ה"גאוניות" שלי ...) א.