מיקי בת המקורית
New member
החבר הוירטואלי שלי...
זה קרה בין פסח ליום העצמאות… ממש ממש לפני שלוש שנים נכנסתי לראשונה לצ'אט ולא ידעתי, עדין לא הבנתי מה עומד להתרחש, איזה שינויים יעברו החיים שלי מרגע זה… לחיות בבועה במשך שנים, הלבד שיגע אותי, לדעת שיש חיים שם מעבר לארבעת הקירות של ביתי, לדעת שהוא אי שם "בעבודה" בשעות הלילה המאוחרות ולדעת בתוך תוכי שהוא לא לבד, שיש מישהי אשר מלטפת, נוגעת, מחבקת, מנשקת את אותו, האיש שכל כך אהבתי במשך שנים… אותו ערב נכנסתי לצ'אט, סתם שיחה כדי להעביר את הזמן לפני לכתי לישון וכדי להפסיק לחשוב, את אותן מחשבות שהטרידו אותי במשך שנים. פנה אלי בחור עם כינוי כזה מדליק שלא יכולתי שלא לענות לו, וכך התחילה ההרפתקה הוירטואלית שלי, במשך 6 חודשים, שיחות ערב ערב בצ'אט (מאוחר יותר עברנו לשיחות טלפון), שיחות נפש, סיפרתי לו על עצמי, על הכאב, והוא היה שם להקשיב, לפרגן, לתת עצה ואז הבועה שחייתי בה במשך שנים התפוצצה לי בפרצוף, התחלתי להבין שאני חיה לא חיה. הייתי בטוחה שהוא אהבת חיי, התחושות והרגשות שהרגשתי אליו היו כל כך חזקות, שכל כך רציתי לפגוש אותו, לראות מי זה יושב מעבר למסך, אך ידעתי שזה לא יוביל לכלום, ניפגש, נכיר אולי נגיע לאיזה בית מלון זול לפעם פעמיים ואולי קצת יותר אך שנינו נשואים וחייבים לחזור למסגרות שלנו וזה ייגמר ולא רציתי, רציתי אותו שם , מעבר למסך, מעבר לקו הטלפון כחבר, כידיד נפש הכי קרוב שיכול להיות. מאז עברו שנתיים, אנחנו לא מדברים יום יום בצ'אט וגם בטלפון כבר לא, אך יודעת שברגע של משבר, ברגע של דיכי, יכולה להרים אליו טלפון והוא יהיה שם בשבילי… אותן שיחות פתחו את עיני, התחלתי להבין דברים שלא רציתי, ראשי כמו של בת-יענה עמוק באדמה, התחלתי להתבשל התחלתי להבין דברים, רק לפני ארבע ימים קיבלתי את הגט סופית, אני קצת מבולבלת עדין, אני קצת מלאת תחושות מוזרות אך שלמה עם כל צעד שעשיתי ולא מצטערת לרגע. תודה חבר וירטואלי שלי...
זה קרה בין פסח ליום העצמאות… ממש ממש לפני שלוש שנים נכנסתי לראשונה לצ'אט ולא ידעתי, עדין לא הבנתי מה עומד להתרחש, איזה שינויים יעברו החיים שלי מרגע זה… לחיות בבועה במשך שנים, הלבד שיגע אותי, לדעת שיש חיים שם מעבר לארבעת הקירות של ביתי, לדעת שהוא אי שם "בעבודה" בשעות הלילה המאוחרות ולדעת בתוך תוכי שהוא לא לבד, שיש מישהי אשר מלטפת, נוגעת, מחבקת, מנשקת את אותו, האיש שכל כך אהבתי במשך שנים… אותו ערב נכנסתי לצ'אט, סתם שיחה כדי להעביר את הזמן לפני לכתי לישון וכדי להפסיק לחשוב, את אותן מחשבות שהטרידו אותי במשך שנים. פנה אלי בחור עם כינוי כזה מדליק שלא יכולתי שלא לענות לו, וכך התחילה ההרפתקה הוירטואלית שלי, במשך 6 חודשים, שיחות ערב ערב בצ'אט (מאוחר יותר עברנו לשיחות טלפון), שיחות נפש, סיפרתי לו על עצמי, על הכאב, והוא היה שם להקשיב, לפרגן, לתת עצה ואז הבועה שחייתי בה במשך שנים התפוצצה לי בפרצוף, התחלתי להבין שאני חיה לא חיה. הייתי בטוחה שהוא אהבת חיי, התחושות והרגשות שהרגשתי אליו היו כל כך חזקות, שכל כך רציתי לפגוש אותו, לראות מי זה יושב מעבר למסך, אך ידעתי שזה לא יוביל לכלום, ניפגש, נכיר אולי נגיע לאיזה בית מלון זול לפעם פעמיים ואולי קצת יותר אך שנינו נשואים וחייבים לחזור למסגרות שלנו וזה ייגמר ולא רציתי, רציתי אותו שם , מעבר למסך, מעבר לקו הטלפון כחבר, כידיד נפש הכי קרוב שיכול להיות. מאז עברו שנתיים, אנחנו לא מדברים יום יום בצ'אט וגם בטלפון כבר לא, אך יודעת שברגע של משבר, ברגע של דיכי, יכולה להרים אליו טלפון והוא יהיה שם בשבילי… אותן שיחות פתחו את עיני, התחלתי להבין דברים שלא רציתי, ראשי כמו של בת-יענה עמוק באדמה, התחלתי להתבשל התחלתי להבין דברים, רק לפני ארבע ימים קיבלתי את הגט סופית, אני קצת מבולבלת עדין, אני קצת מלאת תחושות מוזרות אך שלמה עם כל צעד שעשיתי ולא מצטערת לרגע. תודה חבר וירטואלי שלי...
