החבר הכי טוב שלי חזר...מר' דיכאון
אז כן הוא חזר...כמו תמיד... כנראה אצטרך להפנים שמתישהו הוא תמיד חוזר.
והחגים האלו...והשקט האינסופי הזה מסביב...והזמן שנראה כמו נצח...-הכל יחד בא ממש רע.
המחשבות שנהיות כמו רכבת הרים, שלא רוצה לעצור. כמו פטיש מאתיים קילו שדופק לך כל היום על הראש...
והבדידות...כל כך מכאיבה.
הריק...הכל כל כך ריק. הכל כל כך סתמי... ההרגשה של להתעורר בבוקר ולנסות לשרוף עוד כמה שעות...עד שהיום עובר.
רוצה לישון ולישון ולישון....חבל שמתישהו צריך לקום.
אז יש עוד חג...ועוד ארוחה...ושוב פעם את יושבת עם "המשפחה" שמרגישה הכי לא משפחה...ואנשים שאת מנסה בכח להוציא איתם שיחות, כי שומדבר בעצם לא כל כך מעניין במה שהם יגידו.
ושוב פעם איזו מסיבה "ממש הפקת ענק" שאת מכריחה עצמך בכח ללכת...כי אולי בכל זאת יהיה נחמד.
ושוב פעם בחורות שנראות שטחיות...שאכפת להן רק מהפן שהן ישבו עליו כבר יומיים לפני, וכשאת מחכה בתור לשירותים הן דוחפות במקום לבקש.
ובנים שדרך העניים שלהם את קולטת כמה שאת נהיית עוד אחת משוק הבשר...
אהההההההההההה נמאס לי.
הלוואי והייתי יכולה להעלם לאינשהו...לפעמים בא לי ללכת לים..להכנס כל כר רחוק עד שאיזה גל ישטוף אותי. ישטוף ולא יחזיר.
וכמה כוחות צריך בעולם הזה...כל כך הרבה. מאיפה מביאים אותם? מה ביקשתי מה? קצת שמחה....קצת.
רק קצתתתתתת קצתתתת. כי מרגישה שהכל מתחיל שוב לדעוך...
אז כן הוא חזר...כמו תמיד... כנראה אצטרך להפנים שמתישהו הוא תמיד חוזר.
והחגים האלו...והשקט האינסופי הזה מסביב...והזמן שנראה כמו נצח...-הכל יחד בא ממש רע.
המחשבות שנהיות כמו רכבת הרים, שלא רוצה לעצור. כמו פטיש מאתיים קילו שדופק לך כל היום על הראש...
והבדידות...כל כך מכאיבה.
הריק...הכל כל כך ריק. הכל כל כך סתמי... ההרגשה של להתעורר בבוקר ולנסות לשרוף עוד כמה שעות...עד שהיום עובר.
רוצה לישון ולישון ולישון....חבל שמתישהו צריך לקום.
אז יש עוד חג...ועוד ארוחה...ושוב פעם את יושבת עם "המשפחה" שמרגישה הכי לא משפחה...ואנשים שאת מנסה בכח להוציא איתם שיחות, כי שומדבר בעצם לא כל כך מעניין במה שהם יגידו.
ושוב פעם איזו מסיבה "ממש הפקת ענק" שאת מכריחה עצמך בכח ללכת...כי אולי בכל זאת יהיה נחמד.
ושוב פעם בחורות שנראות שטחיות...שאכפת להן רק מהפן שהן ישבו עליו כבר יומיים לפני, וכשאת מחכה בתור לשירותים הן דוחפות במקום לבקש.
ובנים שדרך העניים שלהם את קולטת כמה שאת נהיית עוד אחת משוק הבשר...
אהההההההההההה נמאס לי.
הלוואי והייתי יכולה להעלם לאינשהו...לפעמים בא לי ללכת לים..להכנס כל כר רחוק עד שאיזה גל ישטוף אותי. ישטוף ולא יחזיר.
וכמה כוחות צריך בעולם הזה...כל כך הרבה. מאיפה מביאים אותם? מה ביקשתי מה? קצת שמחה....קצת.
רק קצתתתתתת קצתתתת. כי מרגישה שהכל מתחיל שוב לדעוך...
