../images/Emo27.gif
פעם לא היה לי כלכך אכפת. אבל זה תלוי המון. הייתה לי פעם חברה מאוד טובה. ואחי רצה להיות איתה. אני עד היום לא יודעת בדיוק מה היה הדבר שגרם לי כלכך להיות נגד, אולי זה שהיא הייתה החברה הכי טובה וקרובה שלי, ואולי זה שאני יודעת שהיא יכולה לפגוע בו בקלות כי היא פגעה בי המון פעמים וכל מני דברים שלא אפרט פה... אחד הדברים הכי אכזריים שיכלו לעשות לי, היה שיום אחד החלטתי שאני "פולשת לו לפרטיות" ומסתכלת באייסיקיו שלו ,בהיסטורי שלהם.[אני כן אישרתי לו לדבר איתה רק באייסיקיו..], זה היה בוקר,עשיתי את זה ברגע שהתעוררתי,לפני בצפר.. וגיליתי שהם מדברים על "להפגש"..והיא דווקא לא רצתה,ואמרה לו "ומה אחותך תגיד?" והוא אמר "עזבי אותך.." אני חושבת שזה היה אחד הרגעים הכי עצובים בחיים שלי. מאותו הרגע סגרתי את המסך והלכתי לבצפר,ובכיתי כל היום. ממש בכיתי. לא הייתי אפילו בשיעור אחד מרוכזת באותו היום. זאת הייתה בכלל תקופה מאוד מגעילה שלי [כי זאת לא חברה אמיתית,אלא אחת שיותר דירדרה אותי...]כך שזה דבר אחד מתוך מליון,ובגלל זה אני לא זוכרת בכלל איך זה נגמר,אבל אני חושבת שצעקתי עליו כשחזרתי הבייתה ואז הכל נגמר או משהו כזה... בכל אופן,היום דווקא יש לי עוד חברה טובה [היא גדולה ממני בשנה] ואין לי בעיה בכלל שהם יהיו בקשר..אחי הוא אחד שנוהג להתערב ולהצחיק והכל..אז לא פעם היא שומעת אותו ברקע מצחיק אותי ובסוף יוצא שאני נותנת להם לדבר..וזה דווקא לא מרגיז אותי להפך,בכלל.אם הצלחתי לעשות שידוך טוב-אז אין לי בעיה. אבל זאת אני. כל אחד הוא אחר..
