החבר שלי כבר לא יודע מה הוא רוצה..

[QueenOfMagic]

החבר שלי כבר לא יודע מה הוא רוצה..

החבר שלי הרי בעד ילדים במיוחד "שלנו". ואני כמובן שממש לא רוצה את הגנים שלי מעורבים בעניין הילדים. והבהרתי לו שאם ילדים אז הצעד שאני מוכנה לעשות כדי להיות גמישה זה אימוץ. הוא בהתחלה הסכים אולי אפילו כדי להשתיק אותי. ואז התחלתי להרגיש ששוב הנושא הזה עולה ושוב יש לו בעייה עם הרעיון הזה. רצינו לדבר על העיניין שוב בסופ"ש הקודם אך לא יצא כי לא הייתי לבד וגם לא היה זמן. ובסופ"ש הזה רציתי להעלות את הנושא, אך הוא אומר וזה הציטוט :"אני לא יכול לדבר איתך על הנושא הזה כי אני לא יודע מה אני רוצה". אז שאלתי אותו מה פשר העיניין...והוא אומר שהוא יודע שהוא רוצה ילדים ממני אך הוא לא מוצא "סיבה" למה דווקא שלנו ולא מאומצים.. נשארתי מבולבלת ובסופו של דבר לא יכלתי להגיד מילה בעיניין כל עוד הוא צריך לברר עם עצמו מה הוא רוצה... אבל כשאני חושבת על זה...הרי הורים לא ממש חיפשו סיבה להיות הורים...הם פשוט רצו ועשו. אבל אנחנו שלא רוצות ילדים..צריכות למצוא סיבה.. כן יש סיבות מתלוות לאי הרצון של הילדים מבחינתי...אבל בת'כלס...אני פשוט לא רוצה ילדים כי אני לא רוצה..

 

[gezer5]

ובזה תסתפקי

האמת שכשיש בן זוג והוא כן רוצה זאת בעיה. כי מה שקורה שמהות הקשר לא שווה בעני שניכם אתם לא רוצים את אותם דברים. קשה קשה וצריך להתפשר. נגיד בעצם את מתפשרת על אימוץ? אז שגם הוא יתפשר על אימוץ אם כלכך חשוב לשמור על מערכת היחסים ועל האהבה אחרת זה באמת לא שווה להוליד ילדים

 

[ונוס וניל]

ואת לא חייבת הסברים

יותר מזה. את לא רוצה, אז את לא רוצה. באמת ,בעולם מתוקן דווקא אלה שרוצים ילדים צריכים לתת סיבות לכך, כי זו האחריות הראשונה במעלה והכבדה ביותר שיש ולא כל אחד יכול לעמוד בה (ולראיה- התוצאה היא העולם ה"נהדר" שלנו). ולדעתי צריכות להיות להם סיבות הרבה יותר טובות מ" הגנים שלי חייבים להמשיך להתקיים!" או "אני לא רוצה להיות לבד כשאהיה זקן!" אבל זה לא עולם מתוקן- לצערי . את לא צריכה לתת סיבות חוץ מהתחושה הביסית שלך. אבל את בטוחה שאת רוצה לאמץ? האם את תעשי את זה בשבילו או בשבילך והאם -אילו לא היית איתו, היית שוקלת לאמץ בכלל?

 

[QueenOfMagic]

לגבי האימוץ

אני חושבת שכרגע בזמן זה של החיים שלי אפילו לאמץ אני לא מוכנה. באם ארצה ילדים אני לא מתכוונת ללדת אותם...אלא לאמץ אותם. אני לא רואה "הגיון" להביא ילד לעולם הזה כשבעצם יש ילדים שמחכים להורים מאמצים ומצפים כבר לבית שבו יאהבו אותם. אבל זו כבר האידיאולוגיה שלי. ז"א - שמבחינתי ילדים זה לא דבר עד כדי כך שלילי ואני מוכנה אם החבר שלי לא יסכים שנהיה לגמריי נטולי ילדים לאמץ. ואתן צודקות אילו שבאמת רוצים ילדים צריכים למצוא סיבות יותר טוב מהמשכיות...ולכן גם החבר שלי חושב על זה...כי הוא אמר שבעצם הוא לא יודע למה באמת הוא רוצה ילדים והוא רוצה לברר עם עצמו "מדוע". וכשהוא יידע יהיה לו "טיעון" למה הוא רוצה ילדים עם מטען הגנים שלו (אני בכוונה לא אומרת את מטען הגנים שלי ושלו...כי אין פה על מה לדבר). סתם מתוסכלת מאוד מכל מה שהולך...בהתחלה הוא יודע ואחרי זה לא...והוא מסכים ואז מתנגד...והוא לא היה ככה מבולבל בכל 4 השנים שלנו יחד

 

[efroch99]

את מאוד צעירה

אני לא מתכוונת לעצבן אותך באימרה הזאת, אבל אני לא יודעת כמה זה רלוונטי לטחון את הנושא כשאת בת 21. בסה"כ גם אצל אנשים שמעונינים בילדים הרבה פעמים בוחרים לעשות זאת לקראת גיל 30 ואפילו אחרי. כך שבאמת מוקדם לדבר על ילדים ועל אימוץ... בן זוגך יחשוב על זה וזה טוב. נראה לי שהוא מבולבל כי הוא תמיד חשב יהיו לי ילדים, וכרגע את מעמידה אותו במצב שהוא צריך לבחון את אותם דברים שהיו לו מובנים מאליהם, והוא מעולם לא נדרש לנתח ולהסביר אותם. אולי הוא יגיע למסקנה שמעבר לזה ש"ברור לו" שהוא רוצה, בעצם לא עומדת החלטה מושכלת שלו. אם אתם באותו ראש, אולי מסקנתו תהיה שגם לו זה לא מתאים. כך היה לפחות עם בן זוגי. גם אני איתו מאז שהייתי בת 18 (הוא היה 21). גם לו היה ברור שיהיו לי ילדים. אני מעולם לא העלתי את הנושא כי זה לא היה רלוונטי. השינוי בא ממנו. כך שלמעשה במקרה שלנו נמנע הקונפליקט.

 

[QueenOfMagic]

אני יודעת שאני צעירה

ולכן אני לא מנסה לשלול את האפשרות של אימוץ. אני מקווה מאוד שיהיה לי מזל כזה גדול כמו שלך היה ואז הקונפליקט ייעלם. אך החבר שלי הוא מאלה שאוהבים ילדים ותינוקות גורמים לו לצווח (איכס). לגבי הטחינה של הנושא...אני לא יודעת מה הכוונת של החבר שלי לגבי חתונה ודברים שכאלה אך אני יודעת שהתיכנון הבא שלנו זה לעבור לגור יחד. בין הדברים שאנחנו מדברים עליהם צץ כמובן הנושא הזה. וככל שהזמן עובר הנושא נהפך ליותר רלוונטי במיוחד בגלל הלחץ המוזר שאימא שלי שמה אותי בו. לחבר שלי איפשהו "ברור" שאשנה את דעתי...ולכן יצא שבכמה שיחות שהיו לי איתו הבהרתי לו שממני לא יהיו לו ילדים. ואז הוא אמר ככה...אם לא תתגמשי בנושא הילדים אין לנו מה לחפש ביחד. אז הבהרתי לו שאין לי בעיה לגדל ילדים...(כמובן מעל גיל 3) אך המטרה שלא יהיו ממני. לכן הגענו ל"פשרה" של אימוץ. אנחנו לא טוחנים את הנושא על ימין ועל שמאל...אבל כשלא דיברתי על כך...הוא היה בטוח שאני אשנה את דעתי... אז השיחות הללו די נועדו להבהיר לו ש"עדיין" לא שיניתי את דעתי. זה הכל בערך...זה נשמע מעצבן בדיוק כמו שזה בחיים...