החבר של אמא
שלום, שמי יעל. ויש לי בעיה כזו. היא בעיה שכנראה חוזרת על עצמה הרבה פעמים. נספר את הסיפור. אמא שלי ואבא שלי התגרשו לפני כמה שנים. אמא שלי ואני עברנו לגור בדירה חדשה. ובכן, אמא שלי ניסתה לשכנע את החבר שלה לבוא לגור איתנו. אחרי כמה חודשים הוא הגיע והחליט להשתכן בבית שלנו. בהתחלה, הכל היה בסדר. הייתי מדברת איתי הרבה, הוא סיפר לי דברים מעניינים. אבל אחרי כמה זמן הוא נמאס עלי. לא בגלל שהוא אדם רע. אלא יש לו תכונות שאני לא אוהבת. והוא מפגין אותם בצורה לא טובה. באחד הערבים כשאני דיברתי עם אמא על זה. היא ביקשה לשתף אותו בשיחה. תירצתי תירוץ, ואמרתי שאי מרגישה לא חשובה. ושאני לא שייכת בבית הזה. היא שאלה אותי שאוליי זה בגלל שאני חושבת שהיא אוהבת אותו יותר ממני. אמרתי שכן, שיקרתי. לאחר מכן לא דיברתי לא איתו ולא עם אמא במשך שבוע (לא שבוע שתיקה.. אלא פשוט לא התעניינתי בהם) ובאחד הערבים כשהוא חזר מהעבודה הוא אמר לאמא שלי: שיש לו סרטן הדם ואני לא רוצה שאף אחת מאיתנו תסבול. ועזב. לקח חלק מהדברים שלו והלך. מאז אמא שלי הייתה עצובה מאוד. לא תיארתי שהוא בן אדם כזה. עכשיו, אני מרגישה אשמה. אני מרגישה שאני לא יכולה לספר לאמא את האמת, כי אני מפחדת שהיא לעולם לא תמצא אושר. היא תכעס עליי, היא תשאל אותי מה לא מוצא חן בעייני ואחר כך תחשיב את זה לשטויות. מה אני יכולה לעשות? להמשיך לשקר? להגיד שהוא בסדר, ושאני רוצה שיחזור. אני לא רוצה להעציב את אמא. אני גם לא רוצה להיות תקועה במצב כזה. להיות עם אדם שלא מוצא חין בעייני. אני יודעת שזה העתיד של אמא ולא שלי. אני אמורה א להתערב בחיייה כלל. זה לא תפקידי. מה אני יכולה לעשות???!! אשמח אם תעזרו לי.
יעל.
שלום, שמי יעל. ויש לי בעיה כזו. היא בעיה שכנראה חוזרת על עצמה הרבה פעמים. נספר את הסיפור. אמא שלי ואבא שלי התגרשו לפני כמה שנים. אמא שלי ואני עברנו לגור בדירה חדשה. ובכן, אמא שלי ניסתה לשכנע את החבר שלה לבוא לגור איתנו. אחרי כמה חודשים הוא הגיע והחליט להשתכן בבית שלנו. בהתחלה, הכל היה בסדר. הייתי מדברת איתי הרבה, הוא סיפר לי דברים מעניינים. אבל אחרי כמה זמן הוא נמאס עלי. לא בגלל שהוא אדם רע. אלא יש לו תכונות שאני לא אוהבת. והוא מפגין אותם בצורה לא טובה. באחד הערבים כשאני דיברתי עם אמא על זה. היא ביקשה לשתף אותו בשיחה. תירצתי תירוץ, ואמרתי שאי מרגישה לא חשובה. ושאני לא שייכת בבית הזה. היא שאלה אותי שאוליי זה בגלל שאני חושבת שהיא אוהבת אותו יותר ממני. אמרתי שכן, שיקרתי. לאחר מכן לא דיברתי לא איתו ולא עם אמא במשך שבוע (לא שבוע שתיקה.. אלא פשוט לא התעניינתי בהם) ובאחד הערבים כשהוא חזר מהעבודה הוא אמר לאמא שלי: שיש לו סרטן הדם ואני לא רוצה שאף אחת מאיתנו תסבול. ועזב. לקח חלק מהדברים שלו והלך. מאז אמא שלי הייתה עצובה מאוד. לא תיארתי שהוא בן אדם כזה. עכשיו, אני מרגישה אשמה. אני מרגישה שאני לא יכולה לספר לאמא את האמת, כי אני מפחדת שהיא לעולם לא תמצא אושר. היא תכעס עליי, היא תשאל אותי מה לא מוצא חן בעייני ואחר כך תחשיב את זה לשטויות. מה אני יכולה לעשות? להמשיך לשקר? להגיד שהוא בסדר, ושאני רוצה שיחזור. אני לא רוצה להעציב את אמא. אני גם לא רוצה להיות תקועה במצב כזה. להיות עם אדם שלא מוצא חין בעייני. אני יודעת שזה העתיד של אמא ולא שלי. אני אמורה א להתערב בחיייה כלל. זה לא תפקידי. מה אני יכולה לעשות???!! אשמח אם תעזרו לי.
יעל.