החגים בפתח.. איך אתם מרגישים עם זה?

[LayLadyLay]

החגים בפתח.. איך אתם מרגישים עם זה?

כל עם ישראל עסוק עכשיו בחגים שבאים עלינו לטובה, אבל האמת שמאז מותו של אבי- התקופה הזו איבדה מהחגיגיות שלה.
אני מרגישה שדברים לא באמת יחזרו להיות כשהיו לפני שנה. הרי המשפחה השתנתה לחלוטין ברגע שאבי נפטר.

איך אתם מרגישים בתקופה הזו?

 

[LayLadyLay]

אז אני כמובן עונה,

שלושת האחים שלי מבוגרים ממני ב11 עד 20 שנה (אני נולדתי בנישואיו השניים של אבי).
לכן, המכנה המשותף והמאגד של כולנו- היה למעשה אבא שלי.
השנה אחי חוגג אצל אשתו ואחיותיי חוגגות במשפחות של בעליהן.
הרגשתי שהכל התפורר- כל המשפחה התפרקה ואין יותר את ה"דבק" שמחזיק אותנו ביחד. אני באמת לא יודעת אם יהיו בהמשך חגים שנחגוג שוב כולנו יחד.

התקופה הזו בכלל השתנתה עבורי, במיוחד כי אבי נפטר כ-4 ימים לפני ערב ראש השנה.
האזכרה שלו תהיה ביום שישי הקרוב ולכן אני לא מרגישה את השמחה והריגוש שהרגשתי בעבר.

אני כן מקווה לשאוב כוחות באזכרה, מהמפגש עם אנשים שהכירו אותו בנקודות שונות בחייו, לשמוע סיפורים שלא הכרתי ולהרגיש שוב מחוברת לאבי.

 

[אריה מלך החיות]

 

[saribon]

היה קשה וחסר..

שמחנו, חגגנו אבל הוא היה חסר לנו. לכולנו. כשחילקנו את המתנות, בטקס הקבוע המשפחתי, הבת האמצעית שלי, אחרי שקיבלה את המעטפה שלה מסבתא פשוט ברחה.
כולנו איחלנו אחד לשני שנה יותר טובה מהשנה הקודמת שבאמת הייתה קשה ועצובה בחצי שנה איבדנו שלושה בני משפחה יקרים ואהובים למחלת הסרטן.אבל אנחנו מקווים שאכן תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה. והברכה עליה חזרנו שוב ושוב היתה "בשורות טובות"..
זה לגבי האבל הטרי.
החגים הם תמיד תקופה מציפת רגשות.כמו עם שאר הדברים שכרוכים בחווית החיים עם האבל, לומדים גם עם זה לחיות ולהתמודד. אין ספק שהשנים הראשונות הן הקשות ביותר. אבל הצביטה בלב נשארת גם אחרי 20 שנה..