החגים החגים... האילו...

[אפרת**]

החגים החגים... האילו...

מה שמעצבן אותי זה פחות השמועה או המראה של חברה או גיסה בהריון או שילדה כבר, עם זה כבר למדתי להתמודד. והאמת שלאחרונה די בגבורה... אבל משגע אותי ההתנהגות המרגיזה הזו של גיסתי שמנסה כאילו להסתיר את העובדה שהיא בהריון. אבל מה מרוח לה על המצח מין שלט חוצות כזה של "אני בהריון", אבל מה היא נורא לא רעבה, ובכלל יש לה בחילות.... רק מזה בא לי להקיא...

 

[עינתפ]

איזה קטע, בדיוק אני מספרת לחברה

על גיסתי, נראה לי שאנחנו מדברות על אותה אחת

. ואילו גיסתי, כל היום היתה במיטה, וקשה לה ונורא לה, אבל לנו לא מספרים מחשש לתגובות זעם. דיי קשה לי עם זה כרגע, אבל אני בטוחה שאני התרגל.

 

[אפרת**]

אין לי שום בעיה עם ההריון הזה

זה לא בא על חשבוני. ובאמת שיהיה במזל עם המון הצלחה. רק מרגיז אותי ההתנהגות הפסיכית הזאת. ואח"כ באות ההתנצלויות של אוי... פשוט לא יכולתי לספר וכו´... (מה שיכולתי לעשות במקום זה הוא למרוח על עצמי שלט חוצות של "אני בהריון" ללא מילים ...

)

 

[עינתפ]

אני עדיין בקטע של למה היא ואני לא!?

הייתי בטוחה שזה עבר לי. יש לי ילד, אז למה זה כואב? אבל אני מתנחמת בעובדה שכשהיא תלד, אני אהיה בהריון.

 

[אפרת**]

אני פחות מתעסקת באחרים

ויותר מרוכזת בעצמי. אולי קצת אגואיסטי, אבל זאת הצורה שאני מתמודדת עם זה. לא אכפת לי למה היא כן. היא כן, וכל הכבוד לה שהיא בהריון. ושרק יהיה לה טוב עם זה. רק השאלה הגדולה היא למה אני לא...

ועוד שאלה קצת פחות עקרונית אבל למה היא מציקה לאחרים שאין להם...

 

[שחר חדש]

אני מבינה מה מרגיז

זה מן סוג של התנשאות כזו. כאילו שאת לא יכולה להתמודד עם הבשורה כי לך קשה. והמצחיק מכל הוא - שלא ממש אפשר להסתיר את זה לאורך זמן... אז מה היא משיגה בזה? מרוויחה קצת זמן? מקווה ש"עד אז" זה יסתדר לך?

 

[סוכריה על מקל]

זו בדיוק הסיבה בגללה אני לא מספרת

לאף אחד במשפחה ולרוב החברים. לא רוצה שירחמו עלי, שיסתירו ממני, שיתייחסו אלי אחרת. עדיף לי לקבל את ה"בומבה" בפרצוף ולהתמודד איתה, עם כל כמה שזה כואב, מאשר להאלץ להתמודד גם עם "כן מספרים לי - לא מספרים לי".

 

[ligo]

תפסה אותי לא מוכנה

לתומי הלכתי היום לקניון, אחרי הסגר של החג, שם הפתיעה אותי בבטן של חודש שישי מישהי שלמדה איתי. ניסיתי להיראות מאושרת לראות אותה למרות שרציתי לבכות. היא נכנסה להריון בטעות (אין צדק בעולם!) והיא לא הפסיקה לקטר על זה שהיא מתנגשת בכל דבר כי היא לא רגילה "לקחת סיבובים" עם הבטן (אוף, רק שתהיה לי בטן כזאת כבר!).היא ממש בחורה מתוקה, אבל לא אותה הייתי צריכה לפגוש היום...

 

[אפרת**]

אוף אוף...

איך זה קורה להן ככה סתם בלי תכנונים.. למה לנו עם כל כך הרבה תכנונים זה לא קורה?!

 

[סאני המצליחה]

החיים מסריחים לפעמים. ככה זה.

אני מ´זה מכירה את זה. אני הכי פוחדת ללכת לטייל ולראות בטעות מישהי שאני מכירה עם ילד על הילדים, בעגלה, או בבטן. והכי מעצבן זה תלונות. אני ישר סותמת להם את הפה בכך שהיו לי תאומים וניפטרו. לכו תיבכו למישהו אחר. לא לי. יש לי מלא צרות, לא מעוניינת ב"צרות" שלהן.

 

[מרב.]

סאני ../images/Emo42.gif - החיים לא מסריחים

הנה, תריחי

, נכון שלא? אני מאמינה שזה ענין של גישה בחיים, ולמרות האסון הפרטי שלך החיים נמשכים ויש בהם גם יופי ואושר וקסם וחיות וחיוניות ואהבה, וריח טוב |סמיילי שואף ריח| גם לי יש חשבון ארוך מאוד עם זה שלמעלה, חשבון ארווווךךךך מאוד מאוד, אבל אני יודעת שאין טעם לחיות בהרגשה ש"דפקו אותי" כי כך בעצם אני דופקת את עצמי, ואת מחזור החיים הממשי שיש לי כאן ועכשיו אני מבזבזת על התחשבנויות. ועוד משהו- צריך לדעת למצוא טוב בכל רע, לראות את החיובי, ללמוד מכל דבר (גם מהרע). התקופה הזו שאנחנו עוברות אינה קלה- לאף אחת. כל דבר שמקשה את החיים ישר הופך לבלתי נסבל ובלתי אפשרי, כי ההרגשה היא של one at the time, שאי אפשר להתמודד עם יותר מקושי אחד. אז קשיים בעבודה, קשיים בחיים, קשיים עם הבעל ועוד גורמים להרגשה שהוגדשה הסאה. אבל מה שאני באה להגיד, זה שאני אוהבת את התקופה הזו. על כל קשייה, על כוחות הנפש הבלתי יאומנו הדרושים כדי לעבור אותה, אני יודעת שהרווחתי הרבה, מה ששום תקופה אחרת לא היתה יכולה לתת לי. תעצמי רגע עיניים, נסי להתנתק מהצער, וראי כמה למדת, כמה הרווחת מהתקופה הזו- אני בטוחה שיש המון, ואשאיר לך את זה לתרגל על עצמך. ועוד משהו, קטן וחשוב- תקופות הלמידה הטובות ביותר הן התקופות הקשות. מהתהומות הגדולים ביותר אנו יוצאים מחוזקים יותר, טובים יותר, חכמים יותר. תחשבי על זה. שולחת לך אהבה ואור, להאיר את שמייך בשמחה, מרב

 

[סיגל היי-טק]

מרב - אני מסכימה לכל מילה שלך ../images/Emo45.gif

 

[נילה אוהבת]

נכון מאוד מרב ../images/Emo45.gif

אני רואה שמה שכתבתי לך על ריקו מיותר כי את יודעת לבד... וסאני - רציתי כבר מזמן לומר לך דברים דומים והתאפקתי. עכשיו שמרב כתבה אני מצטרפת לדעתה - הכאב הוא עמוק והוא בלתי נסבל. יש לכאב את המקום שלו, את אף פעם לא תשכחי את מה שקרה, ובכל זאת את הרי בוחרת להמשיך, לחיות, לאהוב, לקוות. אחת התקופות הקשות ביותר בחיי היתה כשהתגרשתי, לא האמנתי שאצא מהדכאון שהייתי בו, הייתי בתחתית ושם גם היתה הצמיחה הכי גדולה שלי שהביאה לתפנית משמעותית ולדברים שאני אוהבת בעצמי היום. אני יודעת שאת יכולה - ראיתי אותך כבר אופטימית ושמחה, יהיו לך ילדים מקסימים שיזכו בכל האהבה שלך.

- נילה