חלק ב´
האפקט המרכזי שהתרחש כתוצאה מחלוקה מחודשת של ימי הציון במעגל השנה, היה הפרדה בין שני האספקטים של ארבעת החגים המקוריים (ימי השיוויון וימי ההיפוך). אם עד עתה ארבעת ימים אלו היו בעלי אספקט רוחני ואספקט חקלאי, הרי שמעתה ואילך החגים הסולריים (ימי ההשתוות וההיפוך) הפכו לחגים רוחניים שכן הם סימלו את ה"התוכנית הגדולה של הטבע": לא משנה מה עושים הצמחים והאדם בשדות או הצאן במרעה, השמש תמיד תזרח באותה נקודה במזרח ביום היפוך הקיץ, ותשקע באותה נקודה במערב. לעומת זאת את האספקט החקלאי קיבלו ארבעת פסטיבלי האש: אימבולק, בלטיין, לונאסה וסמהין. ארבעה חגים אלו הם קריטיים להישרדות החברה או השבט משנה לשנה ואלו חגים הרבה יותר פרקטיים, אך יש בהם גם אלמנט חשוב של מסתרי החיים, המוות והלידה מחדש. הצד הרוחני שבהם או אישי יותר וניתן לפירושים רבים. חשוב להדגיש שלפחות בשלושה מהחגים הפסטורליים החדשים ישנו דגש על האש. בבלטיין וסאמהין יש מדורות גדולות על הגבעות והתלים, אימבולק קשור יותר לאור הבוקע מן האש, ולונאסה מדגיש את האש שתחת שליטת האדם – האש בתנור שאופה עבורנו את הלחם. האספקט של האש מחדד לנו את ההפרדה בין שני מעגלי החגים האלו – מצד אחד החגים הסולריים שמסמלים את האש או האור השמימי של המישור הרוחני של האדם, ומצד שני הפסטיבלים החקלאיים, או פסטיבלי האש, בהם הדגש הוא על אש של נרות, או הבוערת בעצים, ומסמלת את העולם הגשמי והחומרי של כל היצורים החיים בארץ. מוזר וחשוב לציין שאחרי פלישות אין ספור לאיים הבריטיים של רומאים, סקסונים, נורמנים, וויקינגים נוצרים ועוד, דווקא שמותיהם של ארבעת החגים החדשים, אותם קבעו הדרואידים, נותרו ידועים לנו – אימבולק, בלטיין, לונאסה וסאמהין. לוח השנה הדרואידי היה כל-כך מקובע בחברה הבריטית שהנצרות היתה חייבת למצוא סיבות מדוע לחגוג את ארבעת החגים הפגאנים בעצמה. דווקא שמות ארבעת החגים הסולריים העתיקים יותר אבדו ואינם ידועים לנו. בכל אופן מה שיש לנו כעת הוא גלגל שנה שבו מתחלפים לסרוגין שמונה חגים – ארבעה חגים של חומר וארבעה חגים של רוח. מעגל השנה הדרואידי הוא ישיר בהרבה ממה שנראה, ואינו מסתיר הרבה סודות. יחסית מוסכם בין כל הדרואידים\פגאנים שפסטיבל סוף הקציר בסאמהין מסמל את היפוך השנה, כלומר את סופה של השנה הקודמת ותחילתה של השנה החדשה. המילה "קציר" כאן איננה אומרת שכרגע סיימו לאסוף את התבואה והפרות מן השדות, את זה, בבריטניה, עדיף להספיק עד תחילת ספטמבר. הכוונה כאן היא שהארץ מותשת – אין לה יותר מה להעניק לאדם או לחיה. הפסטיבל הקלטי הבא הוא אימבולק (בתחילת פברואר) ולא יום אמצע החורף (ב-21 לדצמבר). יום אמצע החורף איננו חג קלטי, הוא גם איננו חג של האיים הבריטיים, אלא חג עתיק מן האיים עצמם. הוא עתיק כמו המיתוס עצמו. הוא החג של הסלעים ושל מרקם האדמה עצמה, הוא החג של העולם, ולא חג של תרבות כלשהי. אחרי המוות של השנה בסאמהין, מגיעה בתחילת פברואר האש המטהרת של אימבולק שבה האמא נולדת מחדש כבתולה. חג זה נודע מאוחר יותר לנוצרים כקנדלמאס. אחרי אימבולק ממשיך המעגל הקלטי אל המדורות הגדולות של בלטיין, המחממות את הזרע ברחם האדמה. זרע זה מתפתח לפרות הארץ, שפריונה נחגג בלונאסה, הפסטיבל של אוגוסט. בתורו נמוג לו לונאסה, כמו כל הדברים, אל המוות של סאמהין בנובמבר, והמעגל חוזר חלילה. מחזוריות מובנת מאליה? כולנו כבר מכירים אותה? אולי. עלינו לזכור שרק לתרבויות שמדדו את מהלך השנה באחת משלוש דרכים היתה זו אכן מחזוריות מובנת מאליה. דרך ראשונה היא מדידת הזמן שלוקח לשמש, או לכוכב מסויים אחר, להשלים סיבוב בשמיים ולהגיע לאותה נקודה בה הוא היה כשהתחלנו למדוד את הזמן. הדרך השנייה, היא ספירת מספר הפעמים שהירח משלים את מחזוריותו בתקופת זמן שבה לוקח לשמש, או לכוכב אחר, לחזור אל הנקודה בשמיים בה הוא היה כשהתחלנו למדוד את מהלך הזמן. הדרך השלישית היא פשוט לעקוב אחר השינויים הברורים והבולטים המתקיימים בחילופי העונות, וההבחנה שבכל כמה עונות מתחילה מחזוריות חדשה. נראה שהדרואידים והקלטים עבדו בצורה השלישית, אך זו טעות לחשוב כך. נראה כי אנחנו משמיטים את אחד הגורמים החשובים ביותר בקוסמולוגיה, הדת והפילוסופיה הקלטית – השלוש. יש לנו אמרות של שלושה גורמים (כמו זו המלווה את החתימה שלי...) יש לנו אלות ואלים משולשים ופסלים פאליים משולשים, וזה רק מה שישר קופץ לראש כשחושבים על קלטים ועל שלוש, אז מה לעזאזל עושה פה לוח שנה עם ארבע עונות, ועוד לוח שנה שעובד בצורה כל-כך נפלאה שמשפיעה עלינו עד ימינו. ב"ספר הזכויות" האירי ישנו תיאור של פסטיבל לונאסה בטארה (מי שלא יודע מה זה טארה שירשום לעצמו 3 נקודות רעות. עוד פעם שלוש....), ושם ישנן שתי הערות שחוקרים נוטים להתעלם מהן. הראשונה היא שהפסטיבל נמשך שבעה ימים, והשניה היא שהפסטיבל איננו אירוע שנתי, אלא אירוע תלת שנתי, כלומר הוא נחגג רק פעם בשלוש שנים. אפשר להגיד שזה לא יוצא דופן, יש אירועים שנחגגים פעם בשלוש או ארבע שנים, כמו האולימפיאדות ביוון העתיקה. אבל האולימפיאדה איננה חלק ממחזור מעגלי שלם, אלא אירוע בודד ומבודד, ואילו לונאסה אינו כזה, הוא חג המציין המשכיות של מה שהסתיים בבלטיין, ומה שמסתיים בלונאסה צריך להמשיך בסאמהין. אז איך מסתדרת לנו מערכת שנתית בת ארבע עונות, שהפסטיבלים בה נחגגים רק פעם בשלוש שנים? אם הקלטים היו חוגגים רק כל פסטיבל שלישי,כלומר בשנה ראשונה חוגגים את סאמהין ואחר כך את לונאסה, ובשנה שנייה רק את בלטיין, ובשנה שלישית רק את אימבולק, הסדר פתאום הופך לברור, מדהים, ומיוחד בהרבה ממה שחשבנו. ואת זה אני אפרט במאמר הבא.
