החגים מתקרבים

[dory30]

אוהבים, לא אוהבים? ומה משמעות החגים השנה מבחינתכם לאור הטבח בסוכות הקודם (והמלחמה בכלל)?

 

[שמלת תחרה1]

אוהבים, לא אוהבים? ומה משמעות החגים השנה מבחינתכם לאור הטבח בסוכות הקודם (והמלחמה בכלל)?

אוהבת את החגים המסמלים את היהדות. הטבח יכל לקרות בכל יום מתוך 365 ימי השנה. החגים הם החמצן של העם שלי.

 

[מ ש ה 53]

אוהבת את החגים המסמלים את היהדות. הטבח יכל לקרות בכל יום מתוך 365 ימי השנה. החגים הם החמצן של העם שלי.

ממש לא כך. מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום חג קדוש וכך גם מלחמת חורבות הברזל. ולא. זה ממש לא במקרה.

 

[שמלת תחרה1]

ממש לא כך. מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום חג קדוש וכך גם מלחמת חורבות הברזל. ולא. זה ממש לא במקרה.

וודאי שלר במקרה, האויב מכיר במועדי ישראל, זו גולדה שנרדמה,ולא יום כיפור.

 

[dory30]

אוהבים, לא אוהבים? ומה משמעות החגים השנה מבחינתכם לאור הטבח בסוכות הקודם (והמלחמה בכלל)?

אוהב את האוכל והאווירה הכללית. ברור שסוכות השנה יהיה שונה, בשל הטבח שהיווה נקודת שפל בביטחון האישי של אזרחי המדינה.

 

[משתפרת1]

אוהבים, לא אוהבים? ומה משמעות החגים השנה מבחינתכם לאור הטבח בסוכות הקודם (והמלחמה בכלל)?

בשנה האחרונה החגים עושים לי חררה. זה התחיל בחגי תשרי. האיש שלי יצא באחד מימי החגים לחצר לבדוק משהו. 35 מעלות, הבית סגור והמזגן עובד, הוא בסך הכל יוצא למפלס התחתון של החצר לראות אם יש לו שם חפץ כלשהו, מי צריך פלאפון לכמה דקות? צפע הכיש אותו פעמיים- לוודא הריגה- ביד שמאל הקרובה ללב. לא היה לו איך להזעיק עזרה, לא הייתי שומעת אם היה קורא, אז בחמסין הזה שממריץ זרימת דם עלה במדרגות לכניסה לבית- מספר מדרגות כמו 2 קומות. הגיע מטושטש והלך כהרגלו למטבח. אינטואיציה הקימה אותי וגרמה לי לגשת לראות מה איתו. הוא הספיק להגיד לי שהכיש אותו צפע (אנחנו יודעים לזהות) והתמוטט. הזעקתי עזרה שהגיעה תוך נצח נצחים (שנמשך בטח 5 דקות). פראמדיק על אופנוע, אח"כ ניידת עזרה עם עוד 3 חובשים ואז נט"ן עם רופא (מילואימניק ב-669) ושני פרמדיקים. הגיע לבית חולים תוך זמן קצר במצב אנוש ולא יציב ("תתכוננו"... אמרו הפראמדיקים שיצאו מחדר הטראומה). בילינו שבוע בטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם ולא יציב בימים הראשונים, כש- 14 משאבות (כן, ספרתי) מחוברות לעירויים שלו. כן, היו חגים באמצע. לקראת חג סוכות הראשון הצליחו להעיר אותו בלי שהגוף שלו יקרוס. אחרי כמה ימים העבירו אותו למחלקה פנימית. "3-4 ימים השגחה", אמרו לו, אך המחלקות הללו עמוסות והטיפול ברמה של עולם שלישי. למחרת שכנענו אותם שנמשיך לטפל בו בבית טוב יותר מאשר במחלקה, והוצאתי אותו. מנופח מהארס, בקושי מדבר בגלל פגיעות עצביות, בקושי זז, אבל בבית. האחיות והרופאה במרפאה המקומית הדריכו אותי ואותו, ואפילו אכלנו בערב שמחת תורה ביחד. 3 וחצי ימים אחרי שהגיע הביתה פלש החמאס לישראל, ולנוכח האסון הנורא הזה הדרמה המשפחתית הטשטשה לחלוטין. הבן גויס ממש בשעות הראשונות וכבר בערב רדף אחרי מחבלים, כיבה גופות נשרפות, חילץ פצועים ועבר זוועות. וכשהיה מקבל את הנייד שלו (רק לווטסאפ, שיחות- אסורות, קל יותר לאכן אותן) היה מברר "מה עם אבא?", ולקח שבוע עד שאבא היה מסוגל לקרוא את ההודעות, והרבה יותר זמן עד שיכול היה לענות ישירות ולא בעזרתי.
מאז בחגים רבים הבן לא היה בבית, בגלל המשך הלחימה. מצב רוח- זוועה בכל חג גם כשכולנו ביחד.
והנה מגיעים שוב חגי תשרי. אוףףףףףף

 

[מ ש ה 53]

בשנה האחרונה החגים עושים לי חררה. זה התחיל בחגי תשרי. האיש שלי יצא באחד מימי החגים לחצר לבדוק משהו. 35 מעלות, הבית סגור והמזגן עובד, הוא בסך הכל יוצא למפלס התחתון של החצר לראות אם יש לו שם חפץ כלשהו, מי צריך פלאפון לכמה דקות? צפע הכיש אותו פעמיים- לוודא הריגה- ביד שמאל הקרובה ללב. לא היה לו איך להזעיק עזרה, לא הייתי שומעת אם היה קורא, אז בחמסין הזה שממריץ זרימת דם עלה במדרגות לכניסה לבית- מספר מדרגות כמו 2 קומות. הגיע מטושטש והלך כהרגלו למטבח. אינטואיציה הקימה אותי וגרמה לי לגשת לראות מה איתו. הוא הספיק להגיד לי שהכיש אותו צפע (אנחנו יודעים לזהות) והתמוטט. הזעקתי עזרה שהגיעה תוך נצח נצחים (שנמשך בטח 5 דקות). פראמדיק על אופנוע, אח"כ ניידת עזרה עם עוד 3 חובשים ואז נט"ן עם רופא (מילואימניק ב-669) ושני פרמדיקים. הגיע לבית חולים תוך זמן קצר במצב אנוש ולא יציב ("תתכוננו"... אמרו הפראמדיקים שיצאו מחדר הטראומה). בילינו שבוע בטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם ולא יציב בימים הראשונים, כש- 14 משאבות (כן, ספרתי) מחוברות לעירויים שלו. כן, היו חגים באמצע. לקראת חג סוכות הראשון הצליחו להעיר אותו בלי שהגוף שלו יקרוס. אחרי כמה ימים העבירו אותו למחלקה פנימית. "3-4 ימים השגחה", אמרו לו, אך המחלקות הללו עמוסות והטיפול ברמה של עולם שלישי. למחרת שכנענו אותם שנמשיך לטפל בו בבית טוב יותר מאשר במחלקה, והוצאתי אותו. מנופח מהארס, בקושי מדבר בגלל פגיעות עצביות, בקושי זז, אבל בבית. האחיות והרופאה במרפאה המקומית הדריכו אותי ואותו, ואפילו אכלנו בערב שמחת תורה ביחד. 3 וחצי ימים אחרי שהגיע הביתה פלש החמאס לישראל, ולנוכח האסון הנורא הזה הדרמה המשפחתית הטשטשה לחלוטין. הבן גויס ממש בשעות הראשונות וכבר בערב רדף אחרי מחבלים, כיבה גופות נשרפות, חילץ פצועים ועבר זוועות. וכשהיה מקבל את הנייד שלו (רק לווטסאפ, שיחות- אסורות, קל יותר לאכן אותן) היה מברר "מה עם אבא?", ולקח שבוע עד שאבא היה מסוגל לקרוא את ההודעות, והרבה יותר זמן עד שיכול היה לענות ישירות ולא בעזרתי.
מאז בחגים רבים הבן לא היה בבית, בגלל המשך הלחימה. מצב רוח- זוועה בכל חג גם כשכולנו ביחד.
והנה מגיעים שוב חגי תשרי. אוףףףףףף

שילוב של מזל רע, אבל לפחות הסתיים בטוב. מזל גדול היה לו לבעלך.

 

[משתפרת1]

שילוב של מזל רע, אבל לפחות הסתיים בטוב. מזל גדול היה לו לבעלך.

לכולנו.

 

[פולגאר]

בשנה האחרונה החגים עושים לי חררה. זה התחיל בחגי תשרי. האיש שלי יצא באחד מימי החגים לחצר לבדוק משהו. 35 מעלות, הבית סגור והמזגן עובד, הוא בסך הכל יוצא למפלס התחתון של החצר לראות אם יש לו שם חפץ כלשהו, מי צריך פלאפון לכמה דקות? צפע הכיש אותו פעמיים- לוודא הריגה- ביד שמאל הקרובה ללב. לא היה לו איך להזעיק עזרה, לא הייתי שומעת אם היה קורא, אז בחמסין הזה שממריץ זרימת דם עלה במדרגות לכניסה לבית- מספר מדרגות כמו 2 קומות. הגיע מטושטש והלך כהרגלו למטבח. אינטואיציה הקימה אותי וגרמה לי לגשת לראות מה איתו. הוא הספיק להגיד לי שהכיש אותו צפע (אנחנו יודעים לזהות) והתמוטט. הזעקתי עזרה שהגיעה תוך נצח נצחים (שנמשך בטח 5 דקות). פראמדיק על אופנוע, אח"כ ניידת עזרה עם עוד 3 חובשים ואז נט"ן עם רופא (מילואימניק ב-669) ושני פרמדיקים. הגיע לבית חולים תוך זמן קצר במצב אנוש ולא יציב ("תתכוננו"... אמרו הפראמדיקים שיצאו מחדר הטראומה). בילינו שבוע בטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם ולא יציב בימים הראשונים, כש- 14 משאבות (כן, ספרתי) מחוברות לעירויים שלו. כן, היו חגים באמצע. לקראת חג סוכות הראשון הצליחו להעיר אותו בלי שהגוף שלו יקרוס. אחרי כמה ימים העבירו אותו למחלקה פנימית. "3-4 ימים השגחה", אמרו לו, אך המחלקות הללו עמוסות והטיפול ברמה של עולם שלישי. למחרת שכנענו אותם שנמשיך לטפל בו בבית טוב יותר מאשר במחלקה, והוצאתי אותו. מנופח מהארס, בקושי מדבר בגלל פגיעות עצביות, בקושי זז, אבל בבית. האחיות והרופאה במרפאה המקומית הדריכו אותי ואותו, ואפילו אכלנו בערב שמחת תורה ביחד. 3 וחצי ימים אחרי שהגיע הביתה פלש החמאס לישראל, ולנוכח האסון הנורא הזה הדרמה המשפחתית הטשטשה לחלוטין. הבן גויס ממש בשעות הראשונות וכבר בערב רדף אחרי מחבלים, כיבה גופות נשרפות, חילץ פצועים ועבר זוועות. וכשהיה מקבל את הנייד שלו (רק לווטסאפ, שיחות- אסורות, קל יותר לאכן אותן) היה מברר "מה עם אבא?", ולקח שבוע עד שאבא היה מסוגל לקרוא את ההודעות, והרבה יותר זמן עד שיכול היה לענות ישירות ולא בעזרתי.
מאז בחגים רבים הבן לא היה בבית, בגלל המשך הלחימה. מצב רוח- זוועה בכל חג גם כשכולנו ביחד.
והנה מגיעים שוב חגי תשרי. אוףףףףףף

אין לכם חתול?

 

[משתפרת1]

אין לכם חתול?

יש, 2. צדים עכברים, צדים יקרוניות התאנה. אלה לא צדים צפעים. החתולה של לפני 15 שנה חיסלה צפע צעיר (בערך 35 ס"מ אורך, עובי של עיפרון).

 

[פולגאר]

יש, 2. צדים עכברים, צדים יקרוניות התאנה. אלה לא צדים צפעים. החתולה של לפני 15 שנה חיסלה צפע צעיר (בערך 35 ס"מ אורך, עובי של עיפרון).

ראיתי קרב של חתול עם נחש צפע, החתול קפץ מצד לצד וכל פעם נתן לנחש מכה בראש עד שהתיש אותו.

 

[lemner40]

החגים הישראלים הם דבר נורא
1. לפני שבוע שבועיים נגמרו חודשיים של החופש הגדול
כאילו זה מה שצריך עכשיו ? עוד חופש ?
תחכו לפחות חודשיים.
2. בכל החגים האלו, אתה פוגש את הקרובים הרחוקים שאתה לא רוצא לפגוש
אם היית רוצה לפגוש, היית פוגש אותם לא רק בליל הסדר, ראש השנה, ושבועות.
את מי שאתה אוהב אתה פוגש הרבה.
3. ראש השנה ? השנה מתחילה ב1 ינואר, ה2 לאקוטובר השנה זה לא ראש של שום דבר.
4. האוכל היהודי של החגים הוא לא טעים, ולא משנה מי עושה אותו,
אם הוא היה טעים היית אוכל אותו כל השנה.

 

[פולגאר]

החגים הישראלים הם דבר נורא
1. לפני שבוע שבועיים נגמרו חודשיים של החופש הגדול
כאילו זה מה שצריך עכשיו ? עוד חופש ?
תחכו לפחות חודשיים.
2. בכל החגים האלו, אתה פוגש את הקרובים הרחוקים שאתה לא רוצא לפגוש
אם היית רוצה לפגוש, היית פוגש אותם לא רק בליל הסדר, ראש השנה, ושבועות.
את מי שאתה אוהב אתה פוגש הרבה.
3. ראש השנה ? השנה מתחילה ב1 ינואר, ה2 לאקוטובר השנה זה לא ראש של שום דבר.
4. האוכל היהודי של החגים הוא לא טעים, ולא משנה מי עושה אותו,
אם הוא היה טעים היית אוכל אותו כל השנה.

כמה שינאה למנהגי אבותיך ולדתך, בהנחה שאתה יהודי ולא מתחזה ליהודי

1. למה יש לי הרגשה שלא משנה, מתי היו נופלים, היית מלין כתוצאה משינאתך האפלה?
2. דבר בשם עצמך בלב, לא אשמתינו שאתה מנוכר לקרוביך, כנראה כפי שאתה מנוכר לאבותיך ולדתך
3. אתה נוצרי?
4. דבר בשם עצמך, לי האוכל ממש טעים וכייף לגוון

 

[Harrington]

אוהבים, לא אוהבים? ומה משמעות החגים השנה מבחינתכם לאור הטבח בסוכות הקודם (והמלחמה בכלל)?

החגים הם חלק בלתי נפרד מחיי כיהודי. האהבה משתנה מחג לחג, מאירוע לאירוע. פעם יותר, פעם פחות. אבל לא הייתי מוותר על אף אחד מהם. הם חלק מהזהות היהודית, לטוב ולמוטב.

חג שמחת תורה הקרוב מן הסתם יהיה מורכב עבור כל יהודי וישראלי. הקפות תתקיימנה מן הסתם, זה יעורר תרעומת אצל התוקפים שלא מבינים והתקשורת שתהיה חייבת לתקוף ולהציג את הדת/יים כפי שהיא צריכה להציגם בהתאם לאג'נדה שלה. עולם כמנהגו ינהג.

החגים הישראלים הם דבר נורא
1. לפני שבוע שבועיים נגמרו חודשיים של החופש הגדול
כאילו זה מה שצריך עכשיו ? עוד חופש ?

צודק לחלוטין. על כן יש לבטל את החופש הגדול שממילא מתקיים בתקופה היקרה ביותר בעולם כולו מבחינה תיירותית ולהעבירו לתקופת החגים שממילא רוויה בחופשים.

תחכו לפחות חודשיים.

זה לא ישנה מאומה.

2. בכל החגים האלו, אתה פוגש את הקרובים הרחוקים שאתה לא רוצא לפגוש

זה עניין משפחתי. כל אחד ורצונו לגבי משפחתו .

אם היית רוצה לפגוש, היית פוגש אותם לא רק בליל הסדר, ראש השנה, ושבועות.

ממש לא מחייב.

את מי שאתה אוהב אתה פוגש הרבה.

ממש לא מחייב כאמור. אני יכול לפגוש בני משפחה או חברים/מכרים בתדירות לא גבוהה ועדיין ליהנות מכל רגע במפגשים הבודדים האלה.

3. ראש השנה ? השנה מתחילה ב1 ינואר, ה2 לאקוטובר השנה זה לא ראש של שום דבר.

לגמרי נכון לאלה מבינינו שאינם יהודים. עבור היהודים שבינינו, כמוני למשל, ראש השנה מסמל את תחילת השנה שלפיה אני חי.

4. האוכל היהודי של החגים הוא לא טעים, ולא משנה מי עושה אותו,

המממ... זה כבר מתחיל להישמע כאילו יש לך פוסט טראומה מהחגים היהודיים. אולי תנסה להחליף מבשלת (אשה או אמא, לא משנה?)? כי סתם להשכלה כללית, סעודות החגים היהודיים יכולות להיות טעימות להחריד, יותר מרוב סעודות השנה. כן, זה כנראה לגמרי תלוי "מי עשה אותו" .

אם הוא היה טעים היית אוכל אותו כל השנה.

אלמלא היה יקר יחסית, בהחלט היינו שמחים לעשות זאת. אם כי גם כאן, דווקא הנדירות מוסיפה טעם. אז אצלנו למשל אוכלים קניידלך ברוב שבתות השנה במרק, על אף שלכתחילה אצל רוב המשפחות היהודיות זה מאכל של ליל הסדר בלבד. זה נולד מהנאת הילדים מהמאכל ומהקלות להכינו במהלך השנה. לעומת זאת לשון למשל, שאוכלים בלילה ראש השנה, טעים ככל שיהיה (מת על זה, ברוב שיטות ההכנה), לאור מחירו הגבוה יחסית לא נאכל פעמים רבות במהלך השנה. אין לזה שום קשר לאהבת המאכל.

 

[dory30]

החגים הישראלים הם דבר נורא
1. לפני שבוע שבועיים נגמרו חודשיים של החופש הגדול
כאילו זה מה שצריך עכשיו ? עוד חופש ?
תחכו לפחות חודשיים.
2. בכל החגים האלו, אתה פוגש את הקרובים הרחוקים שאתה לא רוצא לפגוש
אם היית רוצה לפגוש, היית פוגש אותם לא רק בליל הסדר, ראש השנה, ושבועות.
את מי שאתה אוהב אתה פוגש הרבה.
3. ראש השנה ? השנה מתחילה ב1 ינואר, ה2 לאקוטובר השנה זה לא ראש של שום דבר.
4. האוכל היהודי של החגים הוא לא טעים, ולא משנה מי עושה אותו,
אם הוא היה טעים היית אוכל אותו כל השנה.

כיהודי של אוכל, לא מסכים איתך. אני כבר לא נפגש עם קרובי משפחה באותה תדירות של פעם וזאת העת להתעדכן. אגב, בן דוד שלי עשה במסגרת תפקידו בחברה לייצור ציוד טכנולוגי דברים שעליהם קיבל צה"ל מצה"ל (מחשש לפגיעה בביטחון המדינה לא אפרט כאן בפומבי או בפרטי).