"החגים"

[tlingit]

"החגים"

הנה מתקרבת אלינו עונת ההפסקה הגדולה - "החגים", זו שהכל יקרה וכולם ידברו אחריה, אחרי שתסתיים האם אתם מרגישים שהתנהלות המתאמנים שלכם מושפעת מהתקרבות "החגים"? יש לכם הרגשה שמתאמנים מאבדים פוקוס לקראת החגים? אולי ההיפך - מתאמנים עושים איזו "סגירה" קטנה או גדולה? סגירה חלקית של מהלכים באימון , או התכנסות לקראת סיום? ובכלל, איך מתארגנים עם מתאמנים לקראת עונת החגים - גם המעשית, וגם המטאפורית? כלומר גם ברמה ששגרת היום יום והאימונים מופרעת ע"י ימי חג בהם המתאמנים עוסקים יותר בהוויה המשפחתית/דתית וגם ברמה של התפיסה הלאומית של החגים כהפסקה בשגרה.. מועדים לששון

 

[ליפט]

כל סוף הוא גם התחלה חדשה

וטוב ונפלא שכך. אני מברכת על שבירת שגרה בכל פעם מחדש וגם הפעם, זו הזדמנות מצויינת. תהליך אימוני במהותו משתלב בחיינו ואינו מתקיים בבועה, במעין שגרה מאולצת שבה אנו לוקחים פאוזה מעיסוקים ומתחומי חיים אחרים. ולכן בכל פעם שנשברת לה השגרה (וכששמים לב אפשר לראות שהחיים שלנו פחות שגרתיים משהנחנו מלכתחילה) בשל חג או כי התחיל פרוייקט תובעני בעבודה או הילד מתגייס לצבא או אולי עוברים דירה, מחליפים ג'וב וכ"ו - כל "שבירה" כזו היא הזדמנות להתאמן בתנאים חדשים, אחרים, שונים ולפתח את האמון שלנו בעצמנו להיות מחוייבים לעצמנו כמעט בכל סיטואציה ובכל תנאי. זו הזדמנות ללמוד על היכולויות שלנו, על אופני התנהלות שלא נדרשנו להם בזמן "שגרה" ובטוח מוסיף ענין ואתגר. חגי תשרי בשבילי הם אהבה אמיתית. תמיד אקבל אותם בלבן הכי סמלי הוא לדף חדש שיתמלא בחוויות חדשות, באתגרים, בצמיחה לפסגות שרגלי טרם דרכה בהם. יש מתאמנים שבשבילם החגים הם עול. כל נושא המשפחתיות , ההכנות, ההתרוצצויות, הלבד וכ"ו - אלה עולים בשידור חי בתהליך וזה משרת אותו בענק. ממחיש את האוריאנטציה, את התפישה ואפשר להתאמן על רטוב. לא פעם טבעי שזה מתחבר לסוגית האימון עצמו. בתחום הספציפי בו אני מאמנת לעונת ה"חגים" מקום נכבד שמעורר פחד, לחץ ומתח. כך שכשמגיעים החגים (ובדומה, חופשות ונסיעות לחו"ל) זו הזדמנות מצוינת להעריך את התקדמות ואת השינוי ומה עוד נדרש. שתהיה לכולכם שנה קסומה ומהממת.

 

[יונה יוסף]

מסכימה בהחלט

חלק מתהליך האמון הוא לצאת מאזור הנוחות של המתאמן/ת. אז, בתחילה...........של שנה או של דבר אחר כלשהו, יש משהו מחשבון הנפש (בלי להיכנס לנושא הדתי ולמשמעויות שלו, בבקשה). אז, תחילתה של שנה, כמו כל התחלה, היא הזדמנות לעשות הערכה מצאי ומלאי ולקבוע יעדים חדשים ולהחליט מהי הדרך העדיפה, הקצרה והיעילה ביותר להשגת היעדים. ובברכת הגשמה לכוווווווווווווווווווווווולם.

 

[tlingit]

ברוכה הבאה יונה יוסף ../images/Emo140.gif

יופי שאת מצטרפת אלינו לפורום

מרתק לראות עוד ועוד נקודות מבט ומחשבות נוספות

אני מזמינה אותך להציג קצת את עצמך, אם את רוצה

לקרא בדפי הפורום הקודמים, להכיר קצת את הכותבים ואת נושאי הדיונים, ולעיין בכללי הפורום, במאמרים

ובקישורים

שלנו באיחולים לדיונים מרתקים ופורים

 

[יונה יוסף]

שלום רב

אני בשלבי התארגנות לקראת העיסוק באימון לאחר פרישה מעבודה שכירה כעובדת סוציאלית. בעבודתי הקודמת עסקתי בזקנה ובבריאות הנפש. למדתי בקורס של עינת גרוס במראות אסטרטגיה ונהניתי מאוד. אני כעת בשלבי התארגנות, קריאה והתבשלות לקראת העיסוק החדש. מדי פעם מעיינת בנעשה בפורום ואשמח להגיב. בברכת שנה טובה לכל חברי הפורום.

 

[tlingit]

../images/Emo45.gif ../images/Emo13.gif ../images/Emo50.gif

 

[יונה יוסף]

thanx

 

[tlingit]

../images/Emo176.gif

השימוש בהזדמנות של שבירת השגרה... רעיון נהדר

 

[ענתוצאות]

פרקטית ומהותית

מבחינה פרקטית- אני בעד זרימה עם הרצון של המתאמן בזמן החגים. יש כאלה שיעדיפו מנוחה, כאלה שנמצאים בעומס טכני-משפחתי או בחופשות וחייבים את ההפסקה ויש כאלה שרוצים להמשיך. אני לא עושה על זה "עבודת מחקר" עם המתאמן. זה הגיוני וטריוויאלי בעיני וכך אני גם מגיבה. אשר למהות - אפשר כמובן לנצל את משמעות החגים, באופן הסמבולי והערכי, כל אחד מהם בנפרד או כולם יחד - לצרכים אימוניים. ראש השנה - התחלה וסוף יום כיפור - חשבון נפש. סליחה עצמית. עזיבה מאחור את ההתחשבנות - עם עצמי ועם אחרים, לקראת המשך הצעידה קדימה. סוכות - יציאה ממסגרות, יחסים חברתיים, המשמעות המקסימה של ארבעת המינים ועוד כיד הדמיון, היצירתיות והצורך.

ענת

 

[tlingit]

כנאמר: "כששומעים קול דהירת פרסות...

עדיף לחשוב על סוסים ולאו דווקא על זברות "

לפעמים דברים באמת נמצאים ברמה הפרקטית ולא ברמת ההסמלה

(הכי אפריקה שמצאתי באייקונים

)