TipTip2013
New member
החדשות הרעות: התפטרתי מהעבודה החדשה
החדשות הטובות: קבעתי סופסוף עם פסיכולוגית. והיא נשמעה לי בטלפון ממש תותחית- תודה ענקית למי שהמליצה לי עליה. זה בדיוק מה שאני צריכה
אתמול בעבודה היה הקש ששבר את גב הגמל.
מאז שהתחלתי לעבוד לפני שבועיים ב"עבודת החלומות"- בדיוק גם התחילה אצלי ההתדרדרות המשמעותית במצב הרוח והתפקוד.
זה היה רק עניין של זמן עד שאני אתפרק לחלוטין. וקשה לי מאוד לשלב בין מצבי רוח, ייאוש ועבודה יצירתית. וכזו היא המשרה- היא דורשת יצירתיות נון סטופ.
הכל היה טוב ויפה כשקיבלתי את העבודה- התקבלת יממש בפוקס ולמשהו שממש מעניין, בדיוק התחום שלמדתי וזמן קצר אחרי שסיימתי. כולם קינאו בי והמשפחה גאה בי.
אבל בדיוק עכשיו כשכל זה קרה אנ יגם התדרדתי במוק בפנים. כבר כמה חודשים שיש לי התדרדרות בתשוקה לחיות, בהנאות, חיי חברה, בדברים שאהבתי לעשות וזוגיות -הכל פתאום לא כיף, חסר משמעות. והכל מתפרק לי לאט לאט עד שאני בשבועיים האחרונים כבר לא יודעת מי אני, מה אני אוהבת, מה עושה לי טוב ומה המטרה שלי בחיים.
הכל התחרבן, גם המצברוח וגם דרישות המשרה. ואתמול התפרצתי במשרד. העבודה הייתה לי קשה מידי והבוסית הבינה את זה ואמרה לי שאני חייבת לספק סחורה מסויימת ושאני אולי די מוכשרת אבל מאוד איטית ורגישה. ועל כן דרכינו נפרדות. אבא שלי מאוכזב וגם בטח כל אלה שאמרתי להם ש"ייאאיי מצאת יעבודה!!". ויגלו פתאום ששוב אין לי.
זה מלמד אותי שאסור להזניח מצב נפשי שמתדרדר. אני לטימטומי חשבתי שזה אולי סתם "שלב", "דיכאון חורף", "משבר הכניסה לחיים בוגרים" או פישול כימי במוח. אבל זה לא בדיוק עבר, היו הקלות מידי פעם בכמה ימים וזה שוט הטעה אותי שאולי אני יכולה להתגבר על זה, וממש לא. העובדה שאין לי חשק לראות אף אחת מהחברות וששום דבר שהיה לי פעם כיף כבר לא כיף, ויש לי מחשבות על זה שאני לא רוצה להמשיך לחיות, כי פשוט קשה לי כל זה, פתאום הביטחון העצמי שלי כל כך ירד מול אנשים- זה נורות אזהרה.
אפילו נהיו לי טחורים כבר בשבוע האחרון.
אז עכשיו אני אקח חופשה קטנה מכל הכאוס הזה והלחץ. אלך לכמה פגישות אצל מטפלת קוגניטיבית, אעשה שיעורי בית ואחזור לחיים- לאהוב, להנות לשמוח ובהמשך גם לעבוד. אני א היה קשה עם עצמי הפעם- אני יעבוד לא משנה במה. אני אחפש כלמיני דברים שגם לא קשורים לתחום שלי בהכרח, העיקר משהו שאני אסתדר בו גם מבחינה חברתית וגם של רמת קושי. אין מה לעשות..הכל כרגע על hold. עם כל הכבוד לתואר הזה והציפייה שאני אמצא עבודה רצינית בתחום אולי זה לא מתאים לי כרגע והמצברוח שלי הוא הכי חשוב. כי בלעדיו אני לא יכולה כלום.
החדשות הטובות: קבעתי סופסוף עם פסיכולוגית. והיא נשמעה לי בטלפון ממש תותחית- תודה ענקית למי שהמליצה לי עליה. זה בדיוק מה שאני צריכה
אתמול בעבודה היה הקש ששבר את גב הגמל.
מאז שהתחלתי לעבוד לפני שבועיים ב"עבודת החלומות"- בדיוק גם התחילה אצלי ההתדרדרות המשמעותית במצב הרוח והתפקוד.
זה היה רק עניין של זמן עד שאני אתפרק לחלוטין. וקשה לי מאוד לשלב בין מצבי רוח, ייאוש ועבודה יצירתית. וכזו היא המשרה- היא דורשת יצירתיות נון סטופ.
הכל היה טוב ויפה כשקיבלתי את העבודה- התקבלת יממש בפוקס ולמשהו שממש מעניין, בדיוק התחום שלמדתי וזמן קצר אחרי שסיימתי. כולם קינאו בי והמשפחה גאה בי.
אבל בדיוק עכשיו כשכל זה קרה אנ יגם התדרדתי במוק בפנים. כבר כמה חודשים שיש לי התדרדרות בתשוקה לחיות, בהנאות, חיי חברה, בדברים שאהבתי לעשות וזוגיות -הכל פתאום לא כיף, חסר משמעות. והכל מתפרק לי לאט לאט עד שאני בשבועיים האחרונים כבר לא יודעת מי אני, מה אני אוהבת, מה עושה לי טוב ומה המטרה שלי בחיים.
הכל התחרבן, גם המצברוח וגם דרישות המשרה. ואתמול התפרצתי במשרד. העבודה הייתה לי קשה מידי והבוסית הבינה את זה ואמרה לי שאני חייבת לספק סחורה מסויימת ושאני אולי די מוכשרת אבל מאוד איטית ורגישה. ועל כן דרכינו נפרדות. אבא שלי מאוכזב וגם בטח כל אלה שאמרתי להם ש"ייאאיי מצאת יעבודה!!". ויגלו פתאום ששוב אין לי.
זה מלמד אותי שאסור להזניח מצב נפשי שמתדרדר. אני לטימטומי חשבתי שזה אולי סתם "שלב", "דיכאון חורף", "משבר הכניסה לחיים בוגרים" או פישול כימי במוח. אבל זה לא בדיוק עבר, היו הקלות מידי פעם בכמה ימים וזה שוט הטעה אותי שאולי אני יכולה להתגבר על זה, וממש לא. העובדה שאין לי חשק לראות אף אחת מהחברות וששום דבר שהיה לי פעם כיף כבר לא כיף, ויש לי מחשבות על זה שאני לא רוצה להמשיך לחיות, כי פשוט קשה לי כל זה, פתאום הביטחון העצמי שלי כל כך ירד מול אנשים- זה נורות אזהרה.
אפילו נהיו לי טחורים כבר בשבוע האחרון.
אז עכשיו אני אקח חופשה קטנה מכל הכאוס הזה והלחץ. אלך לכמה פגישות אצל מטפלת קוגניטיבית, אעשה שיעורי בית ואחזור לחיים- לאהוב, להנות לשמוח ובהמשך גם לעבוד. אני א היה קשה עם עצמי הפעם- אני יעבוד לא משנה במה. אני אחפש כלמיני דברים שגם לא קשורים לתחום שלי בהכרח, העיקר משהו שאני אסתדר בו גם מבחינה חברתית וגם של רמת קושי. אין מה לעשות..הכל כרגע על hold. עם כל הכבוד לתואר הזה והציפייה שאני אמצא עבודה רצינית בתחום אולי זה לא מתאים לי כרגע והמצברוח שלי הוא הכי חשוב. כי בלעדיו אני לא יכולה כלום.
