החופש לבחור ...

[שָרוֹנִי]

החופש לבחור ...../images/Emo36.gif

שהיינו ילדים , ההחלטות שהינו מקבלים היו קטנות (אך לא פחות חשובות

) אחר -כך בגרנו והחלטנו איש איש לבחור וללכת בדרכו.. אחד בחר להיות רופא, שני עו"ד , האחר מתעסק באומנות, ביצירה..בכתיבה...האחד מתאים לניהול , השני לעבודה מאחורי הקלעים..ועוד.. האם הבחירה שלנו היא עפ"י הליכה בזרם ...אופנה ,חברה , ביקוש, אילוץ?

 

[שחר של טללים]

שוב שאלה יפה, שרוני! מאיפה את

שולפת את כל השאלות האלה?

נראה לי שלמרות גילי המופלג- עדיין לא מצאתי בדיוק את הדרך המקצועית שלי. עובדה שאני עדיין תרה אחריה. אתמול הייתי אצל קוראת בקפה מדהימה והיא הרגיעה אותי. היא אמרה לי בקטע המקצועי שרק בספטמבר- אוקטובר מסתמנת התחדשות וזה יהיה לכיוון עצמאי! זה יקרה באופן פתאומי ואז אני אדע ש"זה - זה!" היא אומרת שאני כרגע ב"בלבלה" רצינית ומחפשת סתם בלי כיוון או מטרה מוגדרת והיא מה זה צדקה גם בזה (כמו בשאר הדברים שהיא הצליחה להדהים אותי מבלי שפציתי פה...)

 

[nesherkal]

החופש לבחור ../images/Emo2.gif

במצב הכלכלי הקשה היום אני שומעת הרבה אנשים שעובדים מתוך אילוץ בעבודות שהם לא חלמו לעשות. אני מרגישה בת מזל, תמיד אהבתי מאד לטפל בילדים ובמשך הרבה שנים עשיתי זאת בצורה מקצועית. ניהלתי משפחתון עם 5 ילדים בין הגילים שנה ועד שלוש.עשיתי זאת בהצלחה גדולה ואהבתי כל רגע. היום אני מטפלת באופן פרטי בשני ילדים וזאת כדי להקל על עצמי ולמצוא לי זמן לדברים אחרים שמענינים אותי.

 

[צוצנה]

אני מאכ'פת לי אני../images/Emo5.gif

אני כל השנים עקרת בית, אוהבת להכין את המאכלים התימניים שלי הג'חנון ,והמלאווח והסחוג ולנקות את הבית ולפטפט עם החברות ,מה אכפת לי אני מה חושבים שיחשבו אני אוהבת את המטאטא ביד והמטפחת על הראש. זהו זה מה יש מי שרוצה רוצה ומי שלא לא. זה מה שבחרתי אני!!!ותאמינו לי תבואו אליי אני אפתח לכם שולחן תלקקו את האצבעות.

 

[נוי3]

מתי אפשר לבוא??

 

[צוצנה]

נויה נשמה , כפרה תבורכי

תבואי את מוזמנת תמיד,ותביאי גם את החברות.

 

[נוי3]

תודה רבה - אני באה...

 

[איציק לביא]

אפשר גם חברים?

מבטיח להביא משהו!

 

[צוצנה]

איציק נשמה

תבוא תביא גם חברים שלך. לא צריך להביא כלום השולחן מלא.

 

[ריביקי]

בארץ שלנו

בדרך כלל אחד עושה משהו כולם

אחריו ,כמו בלבוש למשל צו האופנה נעליים גבוהות כולם עם נעליים גבוהות,נעליים נמוכות כולם נעליים נמוכות. אין הרבה מקוריות פה.(כמו שכולם הולכים היום עם מכנסיים שמתכופפים התחתונים בחוץ.שמתם לב כולם ניהיו בלונדינים אפילו הגברים) עכשיו למשל כולם עושים תארים למשל בסדר הכל התקדם וגם הלימודים, אבל יש כאלו שלא מתאים להם , הם לא כל כך אוהבים ללמוד ,אז מה הם לא טובים כי החברה אומרת? אני לא אחת שהולכת נגד החברה , אבל אני אומרת שכל אחד יעשה מה שטוב לו , ולא בגלל שהחברה מכתיבה , כי זה לא יתן לו כלום. צריך ללכת לפי הרגש ומה שטוב לאדם לעשות.

 

[דאנה]

ריביקי, כמה את צודקת

בדיוק עכשיו אחי ואני במלחמה עם המשפחה שלי- אחי שהוא בן 23 לא ממש רוצה ללכת ללמוד וההורים שלי מוכנים להתאבד על זה (טוב קצת בהגזמה), איך זה שהילד לא ילמד, כולם לומדים, מה ייצא ממנו? הילד הזה הוא אחד מהאנשים הכי מוכשרים שאני מכירה, אפה שהוא לא נוחת הוא מסתדר, הוא פשוט נשמה חופשייה שהלימודים כרגע לא ממש בראש שלו, אם הוא ירצה עבודה אני בטוחה שהוא ימצא (בעצם הוא עובד), הצבא מת שהוא יחזור לקבע כקצין, הוא טייל ויטייל כמעט בחצי עולם - אבל לא!!! כולם לומדים אז גם הוא חייב ללמוד. בזמנו אני עשיתי מה שמצפים ממני והלכתי ללמוד כמו ילדה טובה, משהוא לחלוטין לא מתאים לי וסבלתי בכל רגע - אבל מה לעשות כולם לומדים- לא עוד! היום אני חיה בשבילי, אם הבת שלי לא תרצה ללמוד לתואר, או תרצה לפנות לדרך פחות מקובלת אני מקווה שאני אהיה מספיק מחוברת לעצמי לתת לה את התמיכה לכך (הלוואי, אמן סלע!)

 

[ריביקי]

שמחתי לשמוע שאת בדעתי.

 

[דפנה מי]

אני ברוב המקרים לא הולכת עם ה"זרם"

ולפעמים זה אומר אולי להרגיש קצת לבד או להיות קצת שונה - וגם הבטחון העצמי די בקרקע, אבל כך אני באמת מרגישה וזה מאוד מפחיד ומלחיץ לפעמים וגם צריך הרבה אומץ כדי להיות שונים - אבל אני גם מאוד פגיעה בקלות ומושפעת מדעת הסובבים - כך שזה די מסובך. למשל - אני לא בענייני אופנה, ללכת עם מה שכולם כי זה פשוט לא נוח לי

ואני די מוחה בעניין ומכיוון שאני שונאת קניות, אני חיה עם זה בשלום ורוב הזמן תראו אותי עם ג'ינס וטי שירט ויש קצת בגדים מעבר (הארון די מלא, לא לדאוג). בענייני חברה - אני אוהבת להיות עם מעט מאוד אנשים ואני נלחצת ונאלמת בקהל רב - אז גם אין לנו הרבה חברים, למרות שהייתי רוצה שזה ישתפר ושגם לפעמים דרך הפורומים אני אכיר יותר ואולי נפגש פיזית ולא רק וירטואלית. מכיוון שאני בבית ולא עובדת - גם המגע היומיומי עם אנשים הולך ופוחת ויש אנשים שהכרתי במקומות העבודה שכבר אין להם ממש זמן אליי ונוצר ריחוק (גם אצלכם

) ומה עושה זוג צעיר שרוצה להכיר אנשים נחמדים? (ואנחנו גם די ביישנים) - פשוט מסתדרים אחד עם השני... בעניין העבודה - תמיד הייתי מאוד נחרצת ואמיצה בחיי ובחרתי במגמה פיזיקלית מתמטית בתיכון (שכולם, כולל הוריי חשבו שירדתי מהפסים ואני לא יודעת למה אני נכנסת), אח"כ הלכתי לאוניברסיטה (הייתי עתודאית) ולמדתי מחשבים ומתמטיקה ושוב... ומשם לבצא ל 5 שנים (קורס קצינות, חיל מודיעין, סרן) ומשם לעולם ההיי טק ולאט לאט גיליתי שאני לא ממש נהנית ואני בן אדם שמובל הרבה יותר עם הרגש וחוץ מדברים יצירתיים שעשיתי - לא ממש נהניתי אבל לא העזתי להפסיק וסבלתי מהסכינים בגב שתוקעים שם חופשי ולפני שנה וחצי פיטרו אותי ומאז הרבה יותר התחברתי לעצמי - אפילו חשבתי ללכת ללמוד פסיכולוגיה ולהיות בתחום האבחוני חינוכי (לא שיחות טיפול, כי אני אקח את זה ללב מדיי) ואין לי ממש אומץ. לשם שינוי אני רוצה לנוח ולעשות רק דברים שאני אוהבת ורוצה. מפתיע לא

 

[אהובה.א]

החופש לבחור

כשהייתי בת 13 רציתי מאוד להיות טבחית. התחלתי לקנות ספרי בישול. הספר הראשון שלי היה מהמטבח באהבה ואחריו מהמטבח בהנאה. לאט לאט אספתי 120 ספרי בישול מכל מקום ועל כל נושא אפשרי. בגיל 25 יצאתי ללמוד טבחות בתדמור הרצליה. לימים , עבדתי בבתי מלון ואז גיליתי שהאהבה שלי לא קשורה בכלל בלמקצוע שמתאים לי. אם אתה רוצה הובי - אז שזה יהיה הובי. לעשות מהובי מקצוע - זה הורס את כל החלום. גיליתי שהמטבח מתאים יותר לגברים מאשר לנשים , שלא כמו שהגברים השוביניסטים אומרים "אשה , לכי למטבח". היום אני מנהלת סופר בקיבוץ שלי וזה שונה לגמרי מטבחות. נהנית מכל רגע. למעשה , שיווק ומכירות הייה משהו שהכרתי מגיל צעיר מאוד ע"י אבי. אני בחיים לא יאלץ עצמי לעבוד שמשהו שאני לא רוצה. זה לא תורם , לא לי ולא לסביבתי. ובטח לא למקום עבודתי.