החופש להיות: כתבה +ריאיון רדיו עם כותבת הספר

pynokyo

New member
משתפת אתכם בתובנות שלי מהסרטון ומסרטונים אחרים באותו נושא

כולנו ישויות רוחניות שבוחרות להיכנס לגוף פיסי כדי לחוות חוויות שרק בגוף פיסי אפשר לחוות.
כל החוויות שלנו עם עצמנו, עם אחרים, מול עצמנו ומול אחרים - הכל נעשה בהסכמה מראש לפני שנכנסו לגוף פיסי.
הסיבה שאנחנו שוכחים את המקור שלנו כאשר אנחנו בגוף פיסי היא כדי שנוכל להתרכז כל כולנו בחוויה ללא הפרעות חיצוניות - כמו כאשר קוראים ספר או צופים בסרט אנחנו מרוכזים בסרט/ספר וחווים את המתרחש בו במלואו.
אנחנו הסרט של עצמנו - וחווים אותו בגוף פיסי זמני, כאשר הגוף מפסיק לשרת אותנו ואת התסריט שלנו (מת, מתכלה) אנחנו חוזרים אל המקור ממנו הגענו - אל הרובד הרוחני.
כאשר אנחנו בגוף פיסי אנחנו מזדהים עם הגוף באופן מוחלט - לשם כך הגענו לכאן.
לא הגענו לכאן כדי להוכיח את המקור שלנו - לכן המדע לעולם לא יוכל לגלות זאת. הגענו לכאן כדי לחוות חוויות פיסיות. אין צורך להוכיח את המקור שלנו כי כולנו חוזרים לשם ואם נתמקד במקור שלנו ולא בחוויה הפיסית נאבד חלק ניכר מהחוויה לשמה הגענו לכאן.
בנוסף, כאשר החוויה בגוף פיסי תהיה קשה או לא נעימה - אם ניזכר במקור שלנו, אנחנו עלולים להרים ידיים ולהתאבד - הסיבה שהמקור שלנו נסתר מעינינו כאשר אנחנו בגוף פיסי הוא כדי שנחווה את החוויה במלואה גם כאשר קשה.
 

pynokyo

New member
המשך:חיים ומוות שייכים לעולם הפיסי - אנחנו כישויות רוחניות

יש לנו קיום נפרד מהגוף הפיסי, הקיום הרוחני שלנו נכנס לגוף פיסי לפני הלידה ועוזב אותו לאחר המוות.
הקיום הרוחני מתעשר ומתרחב כתוצאה מחוויות חיים רבות בגופים רבים ושונים - כזכר וכנקבה.
כל לידה ומוות בגוף פיסי הם תסריט אותו יצרנו - אנחנו חיים בסרט כפי שנאמר במשפט הידוע "החיים הם במה וכולנו שחקנים".
כאשר אנחנו צופים בסרט אנחנו יודעים שמדובר בשחקנים שמשחקים דמויות אבל יש להם קיום נפרד מהדמויות - אנחנו כישויות שחקנים בסרט של עצמנו ובסיום הסרט, מוות, אנחנו חוזרים לקיום שלנו כישות רוחנית
גם תפיסת המרחב שייכת לסרט בו אנו חיים בגוף פיסי - המרחב, הזמן והמימדיות לא שייכת לרובד הרוחני ממנו הגענו.
 

elar84

New member
תודה


 
למעלה