החופש מתחיל מחר

[ש י ר י ת ה]

החופש מתחיל מחר../images/Emo157.gif../images/Emo155.gif

וצריך למצוא תעסוקה לילדים המיוחדים שלנו. הבת שלי לא יודעת להעסיק את עצמה (רק בדברים שהורסים את הבית), ולכן אני צריכה להעסיק אותה רוב הזמן (למעט שעות הערב שבהם היא כבר עייפה ומסכימה לצפות בקלטת תוך כדי קיפוץ אינטנסיבי בטרמפולינה - מתוקה שלי). לסרט או הצגה אני לא יכולה לקחת אותה. למשפחה או חברים - ובכן, לצערי, אלו לא רוצים אותנו במיוחד . להשתוללות בפארק/גן חיות וכו' - ובכן, מאחר והיא בורחת כל הזמן, צריך גם לרוץ אחריה, דבר שדי מקשה על הבילוי, מלחיץ ומתיש. בקיצור, יש לכם רעיונות לתעסוקה פרט ל: טלויזיה, אמבטיה, בישול - שאלו הדברים שמדברים אליה????????? איך אתם נערכים לחופש??

 

[r o n i]

../images/Emo4.gif

אחותי לא נמנית על הילדים (אם אפשר לקרוא לה ילדה בגיל 20) הרגועים. אתמול לקחתי אותה לסדר וכמעט ולא ישבתי כי כל הזמן הייתי צריכה לרוץ אחריה שלא תשבור ותקרע דברים ותעשה רעש ובלאגן. היא גם יותר חזקה ממני אז כשלא נראה לה העניין היא פשוט דחפה אותי והסיטה אותי מדרכה. רק כשהרמתי עליה את קולי היא התישבה והתכנסה בתוך עצמה - עד הפעם הבאה. היה לי קשה לעשות את זה - היא הרי לא עושה את זה בכוונה. החזרתי אותה מאוחר בלילה, אבל מאגר האנרגיה עוד לא נגמר. ישבתי מחוץ לחדרה וחיכיתי שתירדם, אבל היא קפצה עם הפיג'מה והחלה לרוץ מחדר לחדר ולהעיר את כל ה"ילדים" האחרים...

 

[ש י ר י ת ה]

התיאור של אחותך העלה חיוך הזדהות

על שפתותי. מזכיר את בתי. כמויות אנרגיה בלתי נגמרות. אני חושבת על זה שכעת, כשהיא רק בת 8 עוד אפשר להשתלט ולהחזיק אותה (אלא אם כן היא בהתפרצות ואז אף אחד לא יכול להשתלט עליה), אבל מה יהיה בגיל 20? מאד קשה לי לחשוב על זה.

 

[r o n i]

שיריתה

בהיעדר ניסיון משלי כאם אסתמך על דבריה של אמי - תמיד היא מספרת איך כשעשו לאחותי את האבחון בגיל 3.5, שהיתה ילדה שקטה ומקסימה ולא היה לה שום ליקוי בתהפתחות עד אז - היא הלכה לבקר במעון לבוגרים וזו היתה מכה אדירה בשבילה. היא עוד לא הספיקה לעכל את העובדה שיש לה ילדה חריגה, ובראותה את החניכים במעון היא פרצה בבכי וחשבה "מה, ככה גם הבת שלי תראה עוד כמה שנים?!" אסור לעשות "קפיצות" כאלה במחשבה, מגיל שמונה לגיל עשרים. צריך פשוט לגדול לתוך זה, להתבגר ביחד עם הילדה. כשההתפתחויות באות בזמנן הן לא מפחידות ומאיימות כמו שהן נראות כשמנסים לדמיין שנים קדימה.

 

[ש י ר י ת ה]

צודקת, תודה.

אני בד"כ משתדלת לחשוב על היום ומקסימום על מחר, אחרת אני באמת נשאבת למחשבות נורא קשות. תודה שאת משתפת אותי מנסיונך ומנסיון אמך. זה עוזר. חג שמח.

 

[ש י ר י ת ה]

צודקת, תודה.

אני בד"כ משתדלת לחשוב על היום ומקסימום על מחר, אחרת אני באמת נשאבת למחשבות נורא קשות. תודה שאת משתפת אותי מנסיונך ומנסיון אמך. זה עוזר. חג שמח.

 

[erz1]

להתבגר ביחד

הדברים שלך הגיוניים אך לדעתי לא ניתן להדחיק מה יהיה בעתיד. לעיתים קרובות מנקרת לי המחשבה מה יהיה בעתיד? האם ילדי ישתפר עד שלא ישארו לו כלל שרידים? האם לפחות יגיע למצב של "זר ל יבחין"? ואם לא?מה חהחה?הרי אנו ההורים לא ניהיה בחיים לעולם בשבילו. מסקנה אחת פשואה:בנקרה כזה העול יפול מן הסתם על אחיותיו או שיהיה נתון לחסדי המדינה. אני סבור שזה רק טבעי לדאוכ\ג הה יהיה בבי"ס עממי,תיכון צבא, אוניברסיטה עבודה נישואים והולדה אל תגידו שזה לא מנקר לכם.ולא עוזר כשאומרים"אין טעם ותכלית לדאוג מעכשיו"

 

[ש י ר י ת ה]

עממי,תיכון, צבא, אוניברסיטה, עבודה,

נישואים והולדה. אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה ולומר ששום דבר לא מטריד אותי. הסיבה לכך די ברורה.

 

[תלמה פינץ]

זה ממש לא קל החופש הזה

היי שיריתה וחג שמח לפורום הנהדר, גם אצלנו קשה יותר להעביר את הזמן אז תיגברנו את תוכנית הABA גם ל-3 שעות בבוקר+ שעתיים אחה"צ. חוץ מזה עשיתי כרטיסיה למרכז של ג'ימבורי שכולל חלל ענקי בבנין עם הרבה מתנפחים לקפוץ עליהם, בריכת כדורים , מחשבי קומפי, ועוד אטרקציות. יש שם גם תיאטרון והפעלות בתשלום אך כמובן שזה יותר בעייתי עבורו. אם תוכלי למצוא משהו דומה באיזור שלך זה נהדר. אולי תנסי גם רכיבה טיפולית או פעילות בבריכות טיפוליות. שווה לך לבדוק באיזי שפירא כי זה ברעננה ואולי אפשר להצטרף שם לפעילות. בהצלחה וחופש נעים.