החוצפה של רם כרמי

[מתכנן ערים]

החוצפה של רם כרמי

האדריכל רם כרמי מבקש להוציא צו מניעה קבוע כנגד פרויקט שיפוץ בניין הקאמרי ברחוב דיזנגוף בתל אביב שאותו תכנן. כרמי, שתכנן את המבנה ההיסטורי של התיאטרון החל מ־1959, טוען כי השיפוץ המתוכנן פוגע ביצירה האדריכלית ללא אישורו כבעל זכות היוצרים והזכויות המוסריות.

http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3590958,00.html

אני מאוד מקווה ששמירה על זכויות היוצרים של אדון כרמי היא לא זו שמנעה שיפוץ גם במרכז הנגב בב"ש ובתחנה המרכזית בת"א...

 

[עמית מהשרון]

ומה תגיד על הסיפור להלן (מלפני חצי שנה)?

האדריכלית שתכננה את מבנה "פליציה בלומנטל למוזיקה קלאסית" גזרה במספריים וילון שהוצב באולם בניגוד לדעתה. בית המשפט קבע: מותר לה, גם על הווילון יש זכויות יוצרים.

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/379/641.html

http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1807172

 

[darkshadow1]

איזו פלצנות...

מה הלאה? אדריכלי פנים יוכלו להכריח אנשים לא לשנות את העיצוב של הבית שלהם?
כל עוד לא מדובר באיזשהו פריט היסטורי ו/או עם ערך אדריכלי יוצא דופן, אין שום סיבה שבעולם שהאדריכלית תוכל לעשות איתו מה שהיא רוצה (אלא אם כן נחתם איתה איזשהו חוזה מיוחד כמובן).

 

[מתכנן ערים]

כנראה שיש אדריכלים שהשתן עלה להם לראש

אין מה לומר, פארסה מארץ הפארסות.

 

[ש מים]

נילי פורטוגלי, בודהיזם וכח...

ראשית, גילוי נאות: הייתי תלמיד של בעלה, פרופ' יובל פורטוגלי, וכמו רבים אחרים, יש לי המון המון כבוד והערכה כלפיו.
את נילי אני לא מכיר, אבל ראיתי כמה פרוייקטים שתכננה וגם שמעתי ביקורות. בסה"כ, רק ממראה עיניים שלי (ומבלי להכיר מקרוב), אהבתי מאוד את מה שראיתי, והזדהתי לחלוטין הן עם התכנון והן עם התפיסה הפילוסופית שעמדה מאחוריהם (ושלדעתי ניכרה באותם פרוייקטים שראיתי).
יחד עם זאת, כאחד שלומד זן (גם אם בגישה מעט "שונה מהמקובל"), קשה לי מאוד להבין ולקבל התנהגות כה כוחנית ואלימה, מצד אדם שמאמין ואמור לפעול תוך "שליטה באגו", ב- let-go ובהרמוניה. קשה לי גם להבין התנהגויות כאלה לאור תפיסות שלמדתי אצל פרופ' יובל פורטוגלי, כמו "עיקרון המטוטלת במערכות".

 

[דן רוזנצביג]

מה אומר החוק במקרה ?

בודאי קיים הבדל בין פסל ו/או מבנה ציבורי כל שהוא לבין תכנון פרטי.
אני מניח שקיים הבדל בין הפסדה (החלק/המראה החיצוני) לבין מה שנעשה בתוך המבנה.

נא התייחסות של מי שבקיאים בנושא.

אני זוכר מקרים (כמו בבנין בטכניון), בהם הוגשו תביעות כנגד הבעלים. תביעות בהן זכו האדריכלים ו/או הגיעו אתם לפשרה בעקבות מו"מ

 

[מתכנן ערים]

לא יודע מה אומר החוק

אבל בכל מקרה נראה לי שהאדריכלים צריכים להפעיל קצת קומון סנס.

לא יכול להיות שאדריכל עם שיגעון גדלות יצוץ עשרות שנים אחרי שמבנה תוכנן והוקם וימנע שיפוצים לגיטימיים בתואנה של זכויות יוצרים.

 

[ש מים]

צבטתי את עצמי לבדוק אם אני לא חולם

 

[ש מים]

מצד שני...

במדינת "הכל שפיט", מה הפלא שמוגשות תביעות כגון דא??

 

[דןמור]

מבחינה חוקית סביר שהוא צודק

לאדריכלים יש זכות מוסרית על היצירה שלהם (כלומר, בן השאר, הזכות למנוע שינוי ביצירה, בייחוד אם לטענתו זה פוגע בתכנון או בשם שלו). ספק אם החתימו אותו על מסמך ויתור על הזכות המוסרית שלו בעת התכנון.

אין ספק שזו בעיה משפטית די גדולה, בייחוד כי ממש לא סביר לכבול את העירייה עכשיו לעולמי עד בגלל תכנון שעשו לפני עשרות שנים.

 

[alantan]

מה עם זכות הקניין?

האם האדריכל איננו אלא ככל בעל מקצוע שעובד בשביל המעסיק, במקרה זה היזם מקים הנכס? אם בית המשפט פוסק לטובת האדריכל, הדבר בהכרח פוגע בזכות הקניין של בעל הנכס.

לדעתי זכות יוצרים אמורה להגן על היוצר מפני שימוש חוזר ביצירה שלו, עם או בלי שינויים. כלומר, אם מישהו החליט לבנות העתק של הקאמרי במקום אחר, או בניין שמושתת על אותם מאפיינים עיצוביים, ואם אדון כרמי היה מוכיח שאותם מאפיינים היו מקוריים שלו, אז אולי היתה לו עילה.

 

[ש מים]

נשמע הגיוני.

 

[דןמור]

כן, אבל לא מספיק

אם לדוגמא עיריית ניו-יורק תחליט מחר לצבוע את בניין גוגנהיים בורוד ובפסים ירוקים ולהוסיף מעליהם משולש הפוך - האם אין כאן פגיעה בשם של פרנק לויד רייט בתור מי שחתום על המבנה?
מה לגבי מוזיאון העיצוב בחולון? האם ניתן היה להביא אדריכל שיתכנן את המבנה כאשר הוא יודע שיום אחרי שהבנייה מסתיימת יכולים פתאום לשנות את המבנה ולפגוע בשם שלו?

בכל מקרה, צריך לזכור שעדיין יש לנו דיני חוזים - תמיד ניתן להחתים את האדריכל על ויתור על הזכות המוסרית שלו כדי לאפשר לעירייה לפעול בעתיד. במקרה זה, המבנה הוקם לפני יותר מ-50 שנה וכל הנושא הזה לא היה במודעות של מקבלי ההחלטות.

עם זאת, גם היום לא ברור מה קורה בבנייה של מבנים ציבוריים, אבל אני מניח שבשביל לתת את הפרויקט לאדריכלים רבי שם מתחייבים בפניהם שהמבנה לא ישונה או לכל הפחות לא ישונה ב-X שנים.

 

[אחד שחושב]

הרבה מבני תיאטרון בארץ עברו שינויים

ועל חלקם גם היו ביקורות רבות כמו בתכנון החדש של תיאטרון הבימה או תוכנית השיפוצים של היכל התרבות הסמוך בתל אביב. אבל בסופו של דבר הפרוייקטים יצאו לפועל. כדאי להזכיר שמדובר בפרוייקט שיפוץ רציני שעלותו המשוערת כמה שהבנתי 70 מיליון ש"ח (בלי לדבר על הנטייה להעלות את העלויות בפועל ולחרוג מהתקציבים) וכולל תוספת שתי אולמות של 200 ושל 400 מושבים, שיפוץ חזיתות, חלל כניסה חדש לקולפלקס האולמות ועוד על חשבון מבנה סמוך בו שכן קולנוע הוד והאילוצים שנובעים מהתכנון מחדש והחיבור. ואגב תל אביב היא לא היחידה גם בירושלים עבדו קשה כדי להפוך מבנה מגורים לשעבר (בית מזיא) למרכז תיאטרון שמבחוץ שומר על המבנה המקורי. בנייני האומה שעברו הרחבות במשך השנים צפויים לעבור הרחבה נוספת גדולה שתבצע בגב המבנה למרות שתוכנית לבנות שם בחזית אודיטוריום של 1800 מקומות עם חזית חדשה לרחוב בוטלה ככל הנראה. גם בתיאטרון החאן הירושלמי מתוכנן בינוי מסיבי של אולם חדש שבחלקו יהיה תת קרקעי והסבת האולם הנוכחי לרחבת כניסה לאולם החדש. ככה שבטוח בסוף הותכנית תצא לפועל ורק חבל שהעירייה לא מצאה נוסחה לשלב את כרמי בתכנון. ובלי קשר ישיר בתל אביב נעשו לא מעש שינויים מבניים במבנים כולל מבני ציבור (לדוגמא תוכניות הרחבת גני התערוכה, שיפוץ היכל נוקיה ועוד).