החזקה והגיבורה מתמוטטת!!!!!

[מיכל153]

החזקה והגיבורה מתמוטטת!!!!!

אני ממש מתפרקת. יש מעט מאוד תקופות כאלה אצלי, כי בד"כ מאוד חזקה בשביל אחרים, אבל גם אצלי יש גבול כמה אני יכולה לספוג. כל הריצות והמטלות. כל הקשיים עם הילדים (שלא את כולם פירטתי פה בפורום), אני עכשיו על כל דבר קטן פשוט פורצת בבכי. כמה אפשר ? אפילו כשעשיתי יום אחד טעות ושמתי לשלי מכנסי פיג´מה על תחתונים במקום חיתול בלילה, חשבתי שאני משתגעת כשגיליתי את זה (שלי גילתה לי כשהרימה את מכנסי הפיג´מה). באמצע היום לפני שנסענו לסוסים, ליאור החליט שהוא לא הולך לשם. אמרתי לו שזה בשבילו ולא בשבילי. אמרתי לו גם שזו פעם אחרונה שהולכים ואני מבטלת את הסוסים. פתאום הוא קפץ ואמר, לא לבטל, אני הולך. שמחתי בשבילו, אבל בטלפון בכיתי לבעלי.

 

[תירתיר2]

החזיקי מעמד...../images/Emo101.gif

 

[שיריתה המקורית]

את צריכה לשמור על עצמך

וכמו שעץ שיודע להתכופף עם הרוח לא נשבר, כך גם אנחנו האמהות צריכות לדעת מתי ואיך להקל על עצמנו. גם אני השתדלתי להיות כל הזמן 200% בשביל הילדים עד שהבנתי שאני משלמת מחיר אישי כבד והתחלתי להקל על עצמי. את חייבת חייבת חייבת לחשוב גם על עצמך ולא רק עליהם. שיהיה לך בהצלחה, תנצלי את סופהשבוע כדי לנוח, אני יודעת כמה שזה בלתי אפשרי אבל הפעם זה הכרחי בשבילך.

 

[yonitbrk]

הי מיכל

שבת שלום לך מיכל אני כל כך מזדהה איתך במה שעובר עליך כעת. כאמא לשלושה ילדים מתוכם שנים עם PDD עם ריצות בין הגנים ובית הספר של השלישי אתמול פשוט הגעתי להתמוטטות עצבים קטנה וגם אני נוטה די הרבה לבכי .אבל אלה הם חיינו ואנחנו פשוט חייבות באמת לדאוג לעצמנו קצת יותר כדי שיהיה לנו כח עבורם. מקווה שתעבור עליך שבת רגועה עם קצת "מנוחה".

 

[מיכל153]

../images/Emo25.gif קמתי הבוקר וחשבתי

שההודעה שלי תהיה הרחק מאחור. והנה היא עדיין כאן. כולי התרגשות מהתגובות שקיבלתי כאן. אני הרבה יותר מעודדת מהחיבוקים שקיבלתי כאן ובמקומות אחרים. נכון, אני צריכה לשמור על עצמי ולדאוג לעצמי הרבה לפני שזה קורה !! כמו הרבה אחרות, אני שמה את עצמי במקום האחרון ובגלל כל הקשיים והמטלות אני אף פעם לא מגיעה לכך. אני צריכה לארגן לי יום בשבוע, בלי אף אחד מהמשפחה. אולי חברה ירושלמית שאין לי לתצאת איתה לסרט או מסעדה או אפילו סתם לשבת בבית אחר. אצל הוריי זה לא מנוחה כי אני כל הזמן בכסאח איתם (מעבירים ביקורת), או שאני שם עם הילדים. השנה בתחילת העונה הזאת, קניתי בגדים לעצמי אחרי 5 שנים שלא עשיתי זאת ולא בגלל מצב כלכלי, אלא פשוט לא מצאתי זמן לעצמי לכך. באמת רוב הדיווחים שלי הם יבשים בלי הרגשות שלי יותר מידיי. פשוט כי אני לא מרשה לעצמי להיות חלשה(גם פה וגם בחיים). אני צריכה להיות חזקה בשביל כולם. לסיום, תודה על ההתייחסות הרבה. לא תארתי לעצמי כמה אני אהודה. חשוב!!! אנא הזכירו לי בכל פעם, להתייחס להרגשה שלי ולא רק לתת דיווח יבש.

 

[תלמה פינץ]

את לא חייבת להיות מושלמת

היי מיכל את נפלאה כמו שאת וכל הכבוד על הכוחות

אבל מותר לך לבכות ולקטר מדי פעם במיוחד כשהחיים כל-כך מורכבים ואינם פשוטים כלל. תני לעצמך מקום וזמן במשפחה ומחוץ לה כדי לאסוף את עצמך קודם ואח"כ למצוא עוד כח לאחרים. זה קשה אני יודעת- במיוחד שנראה לי שאת עושה הכל לבד... תפילי קצת גם על אחרים.

 

[Diana M]

מיכל יקרה../images/Emo20.gif

תגובתך מרגשת מאוד. כאשר קשה מאוד נדמה כי רק התנתקות מעצמנו עשויה לאפשר לנו להמשיך ותפקד אך התנתקות מעצמנו גם מביאה אותנו למקום "ריק" ומשם לא ניתן לתת לאחרים גם אם רוצים מאוד. לכן לא נשאר לי אלא להצטרף להצעות הנבונות והרגישות שקיבלת כאן. עשי גם למען עצמך כי רק ממקום של "יש" ניתן להמשיך ולהעניק לאחרים. שבת נהדרת דיאנה

 

[שיריתה המקורית]

אני עכשיו לומדת לשים את עצמי

במקום מרכזי, אני אפילו לא מעיזה לומר "ראשון". גם אני הייתי שנים במקום אחרון או אפילו לא הייתי בכלל והרסתי את עצמי. תפסתי את עצמי ואני עובדת מאד קשה על חזרה למסלול חיים נורמלי שבו יש לי מקום משל עצמי ולא רק אמא לילדים. מאד קשה אבל אין לי ברירה, אחרת אני פשוט אתמוטט (וגם זה קורה לי לפעמים).

 

[Marinas]

חברה ירושלמית ../images/Emo140.gif

שלום, מיכל מה דעתך לחברה ירושלמית חדשה?

 

[מיכל153]

בשמחה. נתכתב דרך המסרים ?

 

[אורה4]

גם אני

גם לי יש ימים כאלה . מבינה אותך בהחלט. אצלי הוא לא הילד היחיד. יש לי עוד שני ילדים בבית כשאחד מהם בן 13 כמעט מרדן ומקבל את עניין הטיפולים בבן הקטן מאד קשה . כך שלפעמים אני מרגישה שאני נקרעת בין מחוייבותי לקדם עד כמה שאפשר את הבן הקטן או לתפקד כאם רגילה לבני המתגבר או לילדת סנדויץ בת ה-6 הרגישה והמופנמת.