החזק הוא הרפה (לא מה שאתם חושבים)

[יחיאב נגר]

החזק הוא הרפה (לא מה שאתם חושבים)

"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב."
רשי בד"ה "החזק הוא הרפה" מביא את המדרש "סימן מסר להם: אם בפרזים יושבין - חזקים הם שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין - חלשים הם".
והנה מה אומרים כשחזרו משליחותם?
"וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם."
המממ, אבל משה אמר להם שאם הערים בצורות אז זה סימן שהיושבים בה חלשים כי אינם סומכים על כוחם אז איך זה שהם מעידים שהעם הוא אמיץ וחזק?
למה לרש"י זה לא מפריע, וכל שהוא אומר בד"ה "בְּצֻרוֹת" - "לשון חוזק ותרגומו כריכן לשון בירניות עגולות ובלשון ארמי כריך עגול"?

 

[iricky]

שאלה יפה שאלת

ואיזוהי שאלה יפה? כל שיש לי להשיב עליה תשובה יפה.

נחמה ליבוביץ, המורה הגדולה לפירוש רש"י, לימדה אותנו כי צעד ראשון להשיב על שאלות המקשות על פירוש זה הוא הכרת דרכו של רש"י בפירושיו, ובכלל זה בהבאת מדרשים. ובכן, רש"י הוא פרשן ולא דרשן ולא פסיכולוג ולא פילוסוף, וככזה אין הוא מביא פירוש לפסוק אלא אם הוא מוצא בו קושי, והפירוש שהוא מביא, ובכלל זה גם כל המדרשים שהוא מביא בפירושיו, נועד ליישב את הקושי הזה. ברם, דרך זו יש שהיא מקשה על הקורא, משום שהמקרים שבהם מצביע רש"י במפורש על הקושי שהוא מוצא בפסוק הם נדירים, ולפעמים אבחנתו של רש"י היא כל כך דקה עד שחשיפת הקושי בפסוק נעשית מלאכה קשה עד מאוד.

ברם, המקרה שאתה מעלה הוא קל יחסית. משה מצווה על המרגלים "וראיתם ...את העם היושב עליה החזק הוא הרפה...". וראיתם - בעיניכם. אבל לחוזקו ולרפיונו של עם יש פרמטרים רבים שרובם סמויים מן העין, כגון עצמת הלכידות הלאומית, נחישות, אומץ לב, מוכנות להקרבה למען הכלל, וכן עוד רבים כאלה. איך אפשר אם כן "לראות" "החזק הוא הרפה"? ועונה על כך רש"י שנתן להם משה סימן פשוט שבאמת אפשר לראותו בעין על נקלה, אם הערים בצורות או מפורזות.

כאן אני לא יכול להתגבר על הדחף לספר לך, שהמבחן הזה שמביא רש"י מן המדרש נראה תמיד בעיני כמעט מובן מאליו, ועל כן תמיד הייתי תמה על מדיניות הביטחון של ממשלת ישראל, שתמיד בעקבות פיגוע או איזו תקרית בעיר, היו מיד מגדילים את מספר החיילים והשוטרים שמסתובבים ברחובות "על מנת להשרות אוירה של ביטחון בציבור". והרי זה ברור שמספר חיילים ושוטרים גדול אינו מעיד על ביטחון אלא דווקא על חוסר ביטחון ופחד מפני פיגוע נוסף. דווקא זה שמתבצר בתוך בונקר ואינו מוציא את ראשו החוצה, עטוף כולו בשריון וקשקשים, דווקא הוא מעיד על חולשתו ורפיונו. ואילו זה שמדלג לו בקלילות בין הר וגיא ונהנה מזיו העולם הרי דווקא הוא אומר שאינו מתיירא מאיש. ואולי אפשר שהפסיכולוגיה של ההמון דווקא עובדת הפוך, ולכן מגדילים את מספר החיילים ברחובות. אולי.

ובאשר לדברי המרגלים, על זה אין לתמוה. שהרי בידוע שהללו מאסו בארץ חמדה והוציאו דבת הארץ רעה ועשו כל מאמץ לשכנע את העם שלא לעלות. בין השאר כולל המאמץ הזה גם דברי גוזמה ושקר, שזה דבר מקובל מאוד ונפוץ מאוד בהתנהגות האנושית בכלל. ולפיכך רש"י לא מוצא שום קושי בדברי המרגלים, אף שהם סותרים את הסימן שנתן משה. ואפשר שהמרגלים סמכו על אותה פסיכולוגיה של ההמון, יותר מאשר על ההגיון שבדברי משה.
ונחמה ליבוביץ מאירה את עינינו לראות כאן עוד עניין שהוא אופייני לדרכו של השקרן. כדרך כל מגזים ושקרן באו גם המרגלים לידי סתירות, ומרוב רצון להרבות בקיטרוגים גיבבו קיטרוג על גבי קיטרוג ולא חלו ולא הרגישו שאין הקיטרוגים מתיישבים זה עם זה. וכלל גדול למדונו רבותינו חכמי המדרש (סוטה לה.) "כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו, אינו מתקיים בסופו".

 

[יחיאב נגר]

התשובה שאני נתתי לעצמי

דומה מאוד למה שאתה כתבת, אבל זו תשובה חלקית (קיוויתי שתאיר את עינינו בתשובה מלאה).
מכל מקום, אני קורא בפסוק הקודם ל"אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד" שהמרגלים אומרים: "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ", ורש"י מסביר את הקדימון החיובי של המרגלים, בציטוט מימרה ממדרש רבה, הדומה לאותה מימרה שהבאת ממסכת סוטה: "כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו".
כלומר, מה שמופיע אחרי הדברים החיוביים הנ"ל שהם אומרים הוא שקר, ולכן גם הסיפור על ערים בצורות גדולות מאוד הוא שקר.

אלא שזה עדיין לא מסביר את ההיגיון הפנימי במשפט "מדובר בעם אמיץ שמסתתר מאחורי חומות גדולות", ובפרט כשמשה הדריך אותם איך לזהות תכונה של עם, "החזק הוא הרפה".

ואם נתעלם מרש"י לרגע ומהמדרש על הסימן שנתן למרגלים, אפשר פשוט לומר שדווקא ערים בצורות הן סימן לעם חזק - עם שיש לו משטר פנימי מספיק חזק ועושר כלכלי שיכול להעמיד חומות בצורות גדולות ומרשימות. אבל עדיין, המרגלים משתמשים במילה 'עז'. 'עז' זה לא רק חוזק ולא רק אומץ, אלא אומץ מופגן ומוחצן (במילון אבן שושן - עז נפש: אמיץ לב, בז לסכנות). התבצרות מאחורי חומות זה ממש לא הפגנה של אומץ.

נשארנו עם חצי תאוותנו בידנו.

 

[iricky]

אני חושב שעניתי לך

זה דרכו של השקרן שהוא מערים שקר על שקר ומסתבך בסתירות שאין הוא חש בהן. אין לחפש הגיון אצל השקרן.

 

[ד.ר. דוליטל]

אז הם חולקים על האבחנה של משה

כפי שאמרת "שדווקא ערים בצורות הן סימן לעם חזק" וכו' או יכולים לטעון שמשה מניח את המבוקש. אם הערים בצורות, יאמר זה רק בגלל שהם מ-פ-ח-ד-י-ם. ואם אינם בצורות, יאמר אם כך קל יהיה לנו לנצח אותם.
לגבי המילה "עז" לא קשיא. כשגולית עמד מול דוד הוא עטה שריון מכף רגל עד ראש, ולא פחד... שיאמרו שהוא פחדן.