החזרתם אותי 8 שנים אחורה..
מזל טוב על הפורום החדש.. יש לנו ילדונת מקסימה בת שמונה וחצי, שנולדה עם קלאב פוט בשתי הרגליים, והיום בחוג להתעמלות מרקדת ומפזזת.. אז זה בעיקר כדי לעודד, למרות שאנחנו לא עברנו ניתוח, כי המצב לא היה כל כך קשה כנראה.. גילינו בכאב ובתדהמה על הקלאב פוט, דווקא בסקירה פשוטה של קופת חולים, ולא בסקירה מוקדמת פרטית ששילמנו עליה הרבה כסף.. והרופא אמר שלפעמים זה מלווה בפיגור. (וזה אחרי שנתיים וחצי של טיפולי פוריות עד להריון המיוחל). חיכינו לתוצאות מי שפיר שהיו טובות וקיווינו לטוב.. בסוף נולדה המקסימונת עם רגליים מסובבות להפליא.. לפחות לא יצליחו להחליף לנו אותה בחדר לידה, התנחמנו... למחרת כבר היתה בגבס, אמבטיות בגיגית כביסה כשהרגליים בחוץ, וכל התקופה מעורפלת מעט, כי היה קשה לספוג את הכל בתור הורים טריים. אני כבר לא זוכרת הכל, אבל מה שלא אשכח זה שאחרי שהורידו גבס, היתה עם סדים וכל החלפת טיטול הייתי צריכה לסובב לה את כפות הרגליים, ולספור עד 10, היא בכתה ואני יחד איתה. שנאתי להחליף טיטול. בגיל שנה בערך זחלה לה עם מכשיר שמחבר נעליים הפוכות וגם ישנה אתו בלילה. (אולי נקרא crs?) אני רק זוכרת שעלה הרבה כסף. ובאמצע החלפנו רופא, ולכל אחד היתה דעה שונה על איזה סדים צריך והיינו קצת בהרגשה שלא תמיד יודעים בדיוק את הדרך הנכונה.. אבל בסוף הכל הסתדר וכבר הספקתי כמו שאתם רואים לשכוח את כל הפרטים. אני רק זוכרת את החרדה בהתחלה, חוסר הוודאות כי ההריון היה כל כך יקר, יעוץ גנטי, יעוץ אצל אורטופד נחמד שסיפר על שחקני כדורסל עם קלאבפוט והרגיע, והרגשה שאני אמא מכשפה בכל פעם כשהייתי צריכה להחזיק את הרגליים חזק ולסובב.. אבל בסך הכל...עבר... אז תתעודדו... יש דברים יותר גרועים..
מזל טוב על הפורום החדש.. יש לנו ילדונת מקסימה בת שמונה וחצי, שנולדה עם קלאב פוט בשתי הרגליים, והיום בחוג להתעמלות מרקדת ומפזזת.. אז זה בעיקר כדי לעודד, למרות שאנחנו לא עברנו ניתוח, כי המצב לא היה כל כך קשה כנראה.. גילינו בכאב ובתדהמה על הקלאב פוט, דווקא בסקירה פשוטה של קופת חולים, ולא בסקירה מוקדמת פרטית ששילמנו עליה הרבה כסף.. והרופא אמר שלפעמים זה מלווה בפיגור. (וזה אחרי שנתיים וחצי של טיפולי פוריות עד להריון המיוחל). חיכינו לתוצאות מי שפיר שהיו טובות וקיווינו לטוב.. בסוף נולדה המקסימונת עם רגליים מסובבות להפליא.. לפחות לא יצליחו להחליף לנו אותה בחדר לידה, התנחמנו... למחרת כבר היתה בגבס, אמבטיות בגיגית כביסה כשהרגליים בחוץ, וכל התקופה מעורפלת מעט, כי היה קשה לספוג את הכל בתור הורים טריים. אני כבר לא זוכרת הכל, אבל מה שלא אשכח זה שאחרי שהורידו גבס, היתה עם סדים וכל החלפת טיטול הייתי צריכה לסובב לה את כפות הרגליים, ולספור עד 10, היא בכתה ואני יחד איתה. שנאתי להחליף טיטול. בגיל שנה בערך זחלה לה עם מכשיר שמחבר נעליים הפוכות וגם ישנה אתו בלילה. (אולי נקרא crs?) אני רק זוכרת שעלה הרבה כסף. ובאמצע החלפנו רופא, ולכל אחד היתה דעה שונה על איזה סדים צריך והיינו קצת בהרגשה שלא תמיד יודעים בדיוק את הדרך הנכונה.. אבל בסוף הכל הסתדר וכבר הספקתי כמו שאתם רואים לשכוח את כל הפרטים. אני רק זוכרת את החרדה בהתחלה, חוסר הוודאות כי ההריון היה כל כך יקר, יעוץ גנטי, יעוץ אצל אורטופד נחמד שסיפר על שחקני כדורסל עם קלאבפוט והרגיע, והרגשה שאני אמא מכשפה בכל פעם כשהייתי צריכה להחזיק את הרגליים חזק ולסובב.. אבל בסך הכל...עבר... אז תתעודדו... יש דברים יותר גרועים..
