החזרת מוצץ לאחר גמילה?

[ליבי85]

החזרת מוצץ לאחר גמילה?

שלום,
יש לי ילדה בת 5 שנגמלה ממוצץ לפני שנה.
הגמילה היתה ביוזמתנו (ההורים) עם שיתוף פעולה שלה. כל תהליך הגמילה היה מאוד קשה אך לא ויתרתי ובסוף נגמלה.
אך במהלך כל השנה הזו המשיכה לציין בכל רגעי המשבר שברצונה את המוצץ.
יש לציין שיש לה 2 אחים תאומים בני 2.5 שהם עם מוצץ.
במהלך השנה הזו מצאה לבסוף את האצבע כתחליף (למרות שניסיתי להסביר לה ולמנוע ממנה למצוץ אצבע).
בתקופה האחרונה דרישתה למוצץ מתחזקת (למרות שכבר גמולה שנה).
האם מותר לתת לה מוצץ בחזרה? (האמת שאני מעדיפה כבר שיהיה לה מוצץ ושלא תמצוץ אצבע)
כמו כן יש לה תקופות של בדיקת גבולות וכל מיני בעיות שונות שנראה לי שנובעות מהיותה אחות לתאומים וניסיון למצוא את מקומה.
אם הדבר לא בעייתי מבחינה פסיכולוגית התפתחותית אשמח להחזיר לה את המוצץ.
אשמח לדעה בנושא ואם אפשר בהקדם
תודה

נ.ב.
גם כשהיתה עם מוצץ השתמשה בו אך ורק בבית

 

[smile li]

מציצת אצבע לעומת חזרה למוצץ

אמא יקרה,
אין נזק פסיכולוגי ממציצת אצבע/חזרה למציצת מוצץ.
יחד עם זאת, אני חושבת שכדאי לאפשר לבתך למצוץ אצבע ולהעדיף זאת על פני חזרה למוצץ. המוצץ נתפש כחריג יותר והגמילה ממנו היתה ארוכה וקשה ובכ"ז הצלחתם לעמוד בכך.
ילדים רבים, אפילו בגילאי בי"ס מוצצים אצבע על מנת להירגע. אל דאגה, הם פוסקים מלעשות זאת כשהם בשלים לכך. אין בכך נזק בריאותי או פסיכולוגי. סביר שברגע שיעירו לה חברות תהיה לה מוטיבציה לחדול מההרגל או שבשלב כלשהו, ללא כל הכנה מראש, תגלו פתאום שההרגל הזה חלף ללא כל התערבות או קושי מיוחד מצידה.
דבר נוסף שהייתי מנסה לבחון, הוא האם בתך זקוקה לגירוי של הפה ולכן נתרמת ממציצת מוצץ או אצבע. ישנם ילדים שזקוקים לגרייה של איזור הפה והשפתיים וטיפול אצל מרפאה בעיסוק יתן מענה לכך.
בהצלחה!

 

[ליבי85]

מוסיפה לשאלה

קודם כל תודה על תשובתך.
החשש שלי ממציצת אצבע היא שאני מכירה לא מעט אנשים שלא ממש נגמלו מהנושא עד גיל מאוד מאוחר וממוצץ קל יותר להגמל כי הוא לא איתך כל הזמן.
אם אין בעיה פסיכולוגית בלהחזיר את המוצץ אז למה בעצם לא להחזיר ולתת לה עוד שנה או יותר להנות ממנו ושתהיה מוכנה יותר אז תיפטר ממנו בעצמה (שדיברתי בעבר עם הגננת שלה אמרה שלא מחזירים ולא הבנתי למה)
לגבי מה שכתבת שילדים זקוקים לגירוי איזור הפה, איך אפשר לבדוק זאת?

שוב המון תודה על עזרתך.

 

[גרא.]

ליבי85,כמספר הפסיכולוגים,כך מספר הדעות,כך

ההתייחסות שלי למצב של החזרת מוצץ אחרי גמילה,היא שונה.מקובל לחשוב שמציצת אצבע
היא בטוי של קבעון אורלי לפי הגישה הדינמית,כאשר הילד זקוק למגע המוצץ באזור ארוטוגני
קבעון שנוצר בתקופה האורלית של ההתפתחות הפסיכוסכסואלית של הילדה.החזרת המוצץ
היא רגרסיה (נסיגה) שאינה רצוייה בשלבי ההתפתחות של הילדה,ועלולה לגלוש לתחומים נוספים.
ילדים עם קבעון אורלי הזקוקים למגע בשפתיים,פונים לעיתים לתחליפי מציצה כמו אכילה מוגזמת
או פתרון אחר שהם מוצאים.לכן להבנתי אני,לא כדאי לשבור את הגמילה,אלא לחפש את הדרך להתמודד
עם נטיית הילדה לחזור למצוץ אצבע.

 

[smile li]

קשה לנבא מה יהיה

יכול להיות שהיא אולי בעוד שנה תיגמל מהמוצץ מיוזמתה ואז תחליף את ההרגל למציצת אצבע.
אני פשוט חושבת שאם כבר עמלתם קשה על גמילה מן המוצץ, להחזיר אותו יוריד לטמיון את ההישג ולא בטוח שיהיה כ"כ קל לעבור שוב את תהליך הגמילה.
אם בכל זאת את חשה שאין מנוס מכך, דאגי להגביל את השימוש. למשל, את מוכנה לאפשר מציצת מוצץ רק שעה ביום, בין 6 ל-7 (לדוג') ולא לאפשר שימוש שוטף בבית, כל עת שהיא מעוניינת בכך.

גננות לא מאפשרות שימוש במוצץ, מתוך הנחה שיש גיל לגמילה מחפצי מעבר וממוצצים. השניים שונים זה מזה, כי חפץ מעבר הוא תחליף פסיכולוגי ומוצץ נועד להרגעה מסוג שונה. לפעמים הגמילה של הגננות אינה מתאימה לשלב ההתפתחותי והרגשי של הילד, אבל יש חוקים לגן והעובדות הן שכמעט כל הילדים באמת לא משתמשים בחפצי מעבר או במוצץ בשטח הגן (אבל כשמגיעים הביתה ויודעים שיאפשרו להם, מבקשים את החפץ או המוצץ בחזרה).

את נושא הגירוי של איזור הפה בודקים ע"י מרפאה בעיסוק במסגרת קופ"ח. ללא כל קשר, אחד התפקידים של מרפאים בעיסוק הוא ללמד את האדם להסתגל לדרישות הסביבה ולסייע בשינויים התנהגותיים שמחבלים בכך ולכן נראה לי שבכל מקרה כדאי להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הנ"ל.

בהצלחה!