החייאה לחבר ../images/Emo23.gif
הבטחתי סיפור אז הנה סיפור חיי...לפני כארבע וחצי שנים לקיתי באוטם שריר הלב בצורה הקשה ביותר שרק אפשר עם לחץ איום בחזה זיעה נוראית והרגשה שהנה אני נגמר והולך למות.זה היתחיל בבית לאחר יום עבודה במוקד,יום רגיל לא לחוץ במיוחד.תחילה היתקשרתי להזמין אמבולנס ואחורי זה שעוד איך שהו יכולתי לקום הלכתי ופתחתי את דלת הכניסה כי אני גר לבד.חשבתי לתומי שיש לי ואזו ואגל כי בתחילה לא היו כאבים בחזה רק זיעה ולא הירגשתי דופק פריפרי לכן הבנתי שהלחץ דם שלי בריצפה.האמבולנס הגיעה מהר מאוד והנהג רגב קסל (כבר לא במ.ד.א.) היזמין נט"ן ועשה חבירה בגשר ההלכה מעל לאיילון.אז בפעם הראשונה הופיעו הכאבים בגב ובחזה וקוצר נשימה.ראיתי את המוות בעיניים איך שבצעדים גדולים מתקרב אלי.מוניטור חמצן א.ק.ג. וכו´... במוניטור הפרעות קצב קשות ובא.ק.ג. MI תחתון וגם אחורי נרחב.לאחר כעשר דקות שהל.ד. כבר היה 70 סיסטולי הופיע קומפליט אוי בלוק.בנתיים הודיעו לאיכילוב שמגיע MI קשה עם הפרעות קצב קשות.את הנסיעה אני כבר לא כל כך זוכר כי קיבלתי מנה הגונה של דורמיקום שמרדים יופי.MO לא יכלו לתת בגלל הלחץ דם הנמוך.בפעם ראשונה שהיתעררתי היה שהירגשתי כאב חזק בחזה מאגרופו של הפארמדיק.מה אתה עושה אני שואל? היתה בWF אז נתתי לך אגרוף הוא אומר.מה אני רואה פתאום שמניחים עלי את כפות הדפיברילטור ונותנים לי שוק. ואז החלה החייאה ארוכה שבו משתתפים חוץ מהצות נט"ן רופאים ואחיות של איכילוב. כמובן מה שאני זוכר מזמן ההחייאה שייך לפורום מיסטיקה. קרוב לחצי שעה עבדו עלי שבמהלכו קיבלתי 16 שוקים אינטובציה כמובן וכל טוב של תרופות מהפרוטוקול.היתעוררתי לאחר כארבע שעות ביחידת טיפול נימרץ מונשם ורדום ועוד יותר חולם.לאחר כמה שעות בשתיים בלילה עברתי החייאה נוספת הפעם קצרה יותר של כמה דקות וארבע שוקים בלבד.עוד כמה ימים הייתי במצב קריטי. רק לאחר כמה ימים היתחילו לספר לי מה עברתי.הייתי מאושפז קרוב לחודש מהם עשרה ימים ביחידה.עברתי צינטור ובלון.הישתקמתי ולאחר כארבע חודשים חזרתי לעבוד במוקד ליום עבודה מקוצר של ארבע שעות.במשך השנתיים אחרי ההתקף לב עברתי עוד שישה צינטורים הייתי יותר בב"ח חולים מאשר בבית או בעבודה.למ.ד.א. נימס מהעניין ופיטרו אותי לפני שנתיים. נכון להיום אני עובד בתור נהג אצל איזה נכה צה"ל אוהב את החיים ומאושר היה כתבה גדולה בעיתון על זה שהחברים לעבודה היצילו את חיי והופענו גם בטלויזיה אצל אברי גילעד.לסיום אני רוצה לציין את שמות האנשים שהיצילו אותי.הרופא ד"ר גדי הפארמדיק חברי חיים קטלן הנהג של הנט"ן אבנר מגורי והמתנדבת מיה שפירא.וכמובן כל הצוות הענק של מיון איכילוב האחיות הרופאים וכל השאר. חג שמח! טומי
הבטחתי סיפור אז הנה סיפור חיי...לפני כארבע וחצי שנים לקיתי באוטם שריר הלב בצורה הקשה ביותר שרק אפשר עם לחץ איום בחזה זיעה נוראית והרגשה שהנה אני נגמר והולך למות.זה היתחיל בבית לאחר יום עבודה במוקד,יום רגיל לא לחוץ במיוחד.תחילה היתקשרתי להזמין אמבולנס ואחורי זה שעוד איך שהו יכולתי לקום הלכתי ופתחתי את דלת הכניסה כי אני גר לבד.חשבתי לתומי שיש לי ואזו ואגל כי בתחילה לא היו כאבים בחזה רק זיעה ולא הירגשתי דופק פריפרי לכן הבנתי שהלחץ דם שלי בריצפה.האמבולנס הגיעה מהר מאוד והנהג רגב קסל (כבר לא במ.ד.א.) היזמין נט"ן ועשה חבירה בגשר ההלכה מעל לאיילון.אז בפעם הראשונה הופיעו הכאבים בגב ובחזה וקוצר נשימה.ראיתי את המוות בעיניים איך שבצעדים גדולים מתקרב אלי.מוניטור חמצן א.ק.ג. וכו´... במוניטור הפרעות קצב קשות ובא.ק.ג. MI תחתון וגם אחורי נרחב.לאחר כעשר דקות שהל.ד. כבר היה 70 סיסטולי הופיע קומפליט אוי בלוק.בנתיים הודיעו לאיכילוב שמגיע MI קשה עם הפרעות קצב קשות.את הנסיעה אני כבר לא כל כך זוכר כי קיבלתי מנה הגונה של דורמיקום שמרדים יופי.MO לא יכלו לתת בגלל הלחץ דם הנמוך.בפעם ראשונה שהיתעררתי היה שהירגשתי כאב חזק בחזה מאגרופו של הפארמדיק.מה אתה עושה אני שואל? היתה בWF אז נתתי לך אגרוף הוא אומר.מה אני רואה פתאום שמניחים עלי את כפות הדפיברילטור ונותנים לי שוק. ואז החלה החייאה ארוכה שבו משתתפים חוץ מהצות נט"ן רופאים ואחיות של איכילוב. כמובן מה שאני זוכר מזמן ההחייאה שייך לפורום מיסטיקה. קרוב לחצי שעה עבדו עלי שבמהלכו קיבלתי 16 שוקים אינטובציה כמובן וכל טוב של תרופות מהפרוטוקול.היתעוררתי לאחר כארבע שעות ביחידת טיפול נימרץ מונשם ורדום ועוד יותר חולם.לאחר כמה שעות בשתיים בלילה עברתי החייאה נוספת הפעם קצרה יותר של כמה דקות וארבע שוקים בלבד.עוד כמה ימים הייתי במצב קריטי. רק לאחר כמה ימים היתחילו לספר לי מה עברתי.הייתי מאושפז קרוב לחודש מהם עשרה ימים ביחידה.עברתי צינטור ובלון.הישתקמתי ולאחר כארבע חודשים חזרתי לעבוד במוקד ליום עבודה מקוצר של ארבע שעות.במשך השנתיים אחרי ההתקף לב עברתי עוד שישה צינטורים הייתי יותר בב"ח חולים מאשר בבית או בעבודה.למ.ד.א. נימס מהעניין ופיטרו אותי לפני שנתיים. נכון להיום אני עובד בתור נהג אצל איזה נכה צה"ל אוהב את החיים ומאושר היה כתבה גדולה בעיתון על זה שהחברים לעבודה היצילו את חיי והופענו גם בטלויזיה אצל אברי גילעד.לסיום אני רוצה לציין את שמות האנשים שהיצילו אותי.הרופא ד"ר גדי הפארמדיק חברי חיים קטלן הנהג של הנט"ן אבנר מגורי והמתנדבת מיה שפירא.וכמובן כל הצוות הענק של מיון איכילוב האחיות הרופאים וכל השאר. חג שמח! טומי
