מלחמה פסיכולוגית שעליי לא עובדת...
לצערי, בן משפחתי נמצא שם, בתוך כל המהומות שהם גורמים (המתנחלים). בהתחלה, נורא כעסתי ונורא כאב לי כל עניין הפינוי הזה. שאלתי המון את עצמי, איך לעזאזל אפשר לעקור משפחה שלמה מהבית שלה, מהאדמה בה עבדו, גידלו ופרנסו? התקשורת ידעה בדיוק את מה ואת מי להראות. את הנשים, הילדים, את הדומעים ואת הזועקים לשמיים. לאט לאט, התקשורת הראתה את כל התמונה, וראו מה הפלא.. הבוקר, צפיתי בחדשות ואני רואה משפחה שלמה יושבת בביתה ואב המשפחה מזמין את החיילים שבאו, תשימו לב למה - לעזור למשפחה לארוז את חפציה והאב דוחק בבניו ובביתו לחזור על מה שהוא עצמו לימד אותם (!!!) "נו, תגיד מה שרצית להגיד לחייל" כך הוא אומר, "תגיד לו - למה... נו תגיד..." כמה מצער, כמה חבל שהילד בן שנתיים וכמה חודשים לא זוכר מה הוא צריך להגיד, לא זוכר את מה שאבאל'ה הכניס לו לראש. ועוד הוא דוחק בביתו "תתני לחייל את מה שכתבת" והיא מגישה אבל לא מוכנה להקריא (מתבישת? מכבדת את החייל שבא לעזור להם לארוז?) והחייל נאלץ לקרוא בקול, אל מול המצלמות (!!!) את הכתוב. מה אומר לכם? בושה!! מה אשמים החיילים והשוטרים שבסך הכל מבצעים את הפקודה שניתנה להם? וכי למה שיסרבו פקודה ויענשו בגלל סרבני הפינוי? זה לא שהם נזרקו לרחוב. הם קיבלו מגורים חלופיים, בהמשך יקבלו אדמות חקלאיות, אדמות כדי לבנות את בתיהם, ואל תשכחו את הפיצויים שקיבלו. אז על מה המהומות שהם גורמים? על מה החומצה שנשפכה? הצבע? הנפט?? הם קיבלו הכל!!! ומה יקבלו החיילים והשוטרים שנפגעו הן רגשית והן פיזית? האם המתנחלים ישלמו מכספי הפיצויים שלהם על הנזקים הללו?
