החיים אחרי תואר ראשון בפסיכולוגיה -התייעצות
היי,
אני בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת מאוניברסיטת תל-אביב .
פעם חשבתי שאני רוצה להיות פסיכולוגית קלינית של הילד.
במהלך התואר הבנתי שטיפול איננו בשבילי, התנסיתי במהלכו וגם לאחריו בחינוך ובניהול חינוכי והייתי בטוחה שאני על דרך המלך במסלול החינוך הבלתי פורמאלי אך משהו קרה בדרך והחלטתי שפחות מתאים לי לנהל מתנ"ס בגיל 40 (ממש לא מזלזלת במי שכן, עבורי זה פחות מתאים ) ואני רוצה משהו שיהיה מגוון, מעניין, דינמי ומאתגר לטווח הארוך.
אז ניסיתי חינוך, ולאחר מכן ניסיתי משאבי אנוש, וכעת אני בתחום הפיתוח הדרכה בחברה גדולה ופשוט שום דבר לא מצליח למשוך ולעניין אותי מספיק. ייתכן שהבעיה היא בי ואולי אני מחפשת משהו לא קיים.
אך קשה לי עם המחסוק במקצוע. בידע ממשי ופרקטי שיאפשר לי גם להתקבל לעבודות ייחודית (ולא עבודה בגיוס שלצורך העניין גם אדם בלי תואר יכול לבצע ) שאפשר להתפתח לתוכן ולגדול ולהשפיע.
כעת עומדות בפניי מספר אופציות: התקבלתי לתואר שני בייעוץ ארגוני באוניברסיטת תל-אביב, אך ידוע לי שמדובר במקצוע מאוד מאוד בעייתי כי אין לו הכרה אמיתית מספקת בחוץ ביחס לכמות הבוגרים, ומאוד קשה לנהל חיי עבודה יציבים ובכלל -למצוא עבודה בתחום. (הלוואי שמישהו פה יספר לי אחרת ).
כמו כן, גם לעשות תואר ראשון נוסף במשפטים ופשוט להיות עורכת דין שעוסקת בעזרה לקהילה במסגרת רשנות רפואית, או עבודה בעמותות או דיני משפחה. כי זה מקצוע עם גוף ידע מאוד רחב שאפשר דרכו להשפיע ולשנות.
חשבתי גם על לקויות למידה או להוציא תעודת הוראה וזהו , ופשוט להשלים עם זה שחינוך זה המקום הכי בטוח ויציב, בעיקר לניהול חיי משפחה (כמובן שאני מעל לכל-מאמינה במטרות החינוך ובמהותו, אך אני לא צריכה לספר לכם על מצב החינוך בארץ ועל תסכול עצום של מורה במשך שנים ).
אפילו הייתי בייעוץ תעסוקתי אישי, והפסיכולוגית נתנה לי 3 אופציות: תחום הפרסום (תחום מאוד לא יציב לדעתי אך עם זאת מעניין- בעיקר כי הוא רחוק ממני וזר לי) , תחום הפסיכולוגיה הארגונית (הממוצע שלי גבולי- 88 אז אני מפחדת שגם מתאם לא יעזור כאן), ותחום המשפטים (ליטיגציה ).
וחשבתי וחשבתי וחשבתי. ועכשיו תורכם. אני באמת במצב משברי מאוד מאוד גדול, ואני בטוחה שהרבה מכם או מחבריכם עברו אותו לאחר תואר ראשון כללי שכזה.
מה עברתם? האם יש הצעות לתחומי עיסוק ומשרות חדשות שאולי לא חשבתי עליהם לבוגרים בתחום? (מיותר לציין שבאתרי המשרות השונים- חוץ מחינוך ומשאבי אנוש אין כמעט הצעות רלוונטיות לתואר ראשון מסוג זה ) האם יש לכם היכרות כבוגרי פסיכולוגיה עם אחת מהאופציות התעסוקתיות שהזכרתי מעלה? או תובנה כלשהיא???
אתם אמנם לא מכירים אותי, אבל אני בטוחה שמנימת דבריי ברור שמדובר בבחורה שאפתנית, עם "קוצים" , שלא מסוגלת להיות שנים במקום שלא טוב לה, ורוצה באמת מקום עבודה מגוון, מעניין ,שיאפשר התפתחות וצמיחה וסיפוק וגם ביטוי אישי מילולי ברמה גבוהה. יש בי גם המון דברים פחות חזקים כמובן כמו חוש טכני ומספרים, אך גם ככה אלו נושאים שפחות מדברים אליי.
מתנצלת על החפירה ותודה על ההתייחסויות מראש!
היי,
אני בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת מאוניברסיטת תל-אביב .
פעם חשבתי שאני רוצה להיות פסיכולוגית קלינית של הילד.
במהלך התואר הבנתי שטיפול איננו בשבילי, התנסיתי במהלכו וגם לאחריו בחינוך ובניהול חינוכי והייתי בטוחה שאני על דרך המלך במסלול החינוך הבלתי פורמאלי אך משהו קרה בדרך והחלטתי שפחות מתאים לי לנהל מתנ"ס בגיל 40 (ממש לא מזלזלת במי שכן, עבורי זה פחות מתאים ) ואני רוצה משהו שיהיה מגוון, מעניין, דינמי ומאתגר לטווח הארוך.
אז ניסיתי חינוך, ולאחר מכן ניסיתי משאבי אנוש, וכעת אני בתחום הפיתוח הדרכה בחברה גדולה ופשוט שום דבר לא מצליח למשוך ולעניין אותי מספיק. ייתכן שהבעיה היא בי ואולי אני מחפשת משהו לא קיים.
אך קשה לי עם המחסוק במקצוע. בידע ממשי ופרקטי שיאפשר לי גם להתקבל לעבודות ייחודית (ולא עבודה בגיוס שלצורך העניין גם אדם בלי תואר יכול לבצע ) שאפשר להתפתח לתוכן ולגדול ולהשפיע.
כעת עומדות בפניי מספר אופציות: התקבלתי לתואר שני בייעוץ ארגוני באוניברסיטת תל-אביב, אך ידוע לי שמדובר במקצוע מאוד מאוד בעייתי כי אין לו הכרה אמיתית מספקת בחוץ ביחס לכמות הבוגרים, ומאוד קשה לנהל חיי עבודה יציבים ובכלל -למצוא עבודה בתחום. (הלוואי שמישהו פה יספר לי אחרת ).
כמו כן, גם לעשות תואר ראשון נוסף במשפטים ופשוט להיות עורכת דין שעוסקת בעזרה לקהילה במסגרת רשנות רפואית, או עבודה בעמותות או דיני משפחה. כי זה מקצוע עם גוף ידע מאוד רחב שאפשר דרכו להשפיע ולשנות.
חשבתי גם על לקויות למידה או להוציא תעודת הוראה וזהו , ופשוט להשלים עם זה שחינוך זה המקום הכי בטוח ויציב, בעיקר לניהול חיי משפחה (כמובן שאני מעל לכל-מאמינה במטרות החינוך ובמהותו, אך אני לא צריכה לספר לכם על מצב החינוך בארץ ועל תסכול עצום של מורה במשך שנים ).
אפילו הייתי בייעוץ תעסוקתי אישי, והפסיכולוגית נתנה לי 3 אופציות: תחום הפרסום (תחום מאוד לא יציב לדעתי אך עם זאת מעניין- בעיקר כי הוא רחוק ממני וזר לי) , תחום הפסיכולוגיה הארגונית (הממוצע שלי גבולי- 88 אז אני מפחדת שגם מתאם לא יעזור כאן), ותחום המשפטים (ליטיגציה ).
וחשבתי וחשבתי וחשבתי. ועכשיו תורכם. אני באמת במצב משברי מאוד מאוד גדול, ואני בטוחה שהרבה מכם או מחבריכם עברו אותו לאחר תואר ראשון כללי שכזה.
מה עברתם? האם יש הצעות לתחומי עיסוק ומשרות חדשות שאולי לא חשבתי עליהם לבוגרים בתחום? (מיותר לציין שבאתרי המשרות השונים- חוץ מחינוך ומשאבי אנוש אין כמעט הצעות רלוונטיות לתואר ראשון מסוג זה ) האם יש לכם היכרות כבוגרי פסיכולוגיה עם אחת מהאופציות התעסוקתיות שהזכרתי מעלה? או תובנה כלשהיא???
אתם אמנם לא מכירים אותי, אבל אני בטוחה שמנימת דבריי ברור שמדובר בבחורה שאפתנית, עם "קוצים" , שלא מסוגלת להיות שנים במקום שלא טוב לה, ורוצה באמת מקום עבודה מגוון, מעניין ,שיאפשר התפתחות וצמיחה וסיפוק וגם ביטוי אישי מילולי ברמה גבוהה. יש בי גם המון דברים פחות חזקים כמובן כמו חוש טכני ומספרים, אך גם ככה אלו נושאים שפחות מדברים אליי.
מתנצלת על החפירה ותודה על ההתייחסויות מראש!
