"החיים בוורוד",

DarlingAdam

New member
"החיים בוורוד",

היום בעשר בערוץ 4 בכבלים. הייתן מאמינות, עדיין לא ראיתי את זה.
 
רוץ רוצ

אני חושבת שתאהב את הסוף
.......
 

DarlingAdam

New member
לא ממש.

אתמול היתי כועס ועצוב, היום אני סתם מיואש, אבל הסרט הזה ממש לא היה מעודד ומשמח. דקה אחת בסוף לא גואלת את העולם. :(
 
***

סורי. ):. לא גואלת....אבל זאת התחלה כלשהי....... זה משהו. לא חושבת שאפשר לגאול את העולם...אפשר רק ליצור לעצמך מציאות, ואנשים (בתקווה) מגיבים. לי לפחות זה עשה טוב. אין לי אמוטיקונים, אבל כאן הייתי עושה אמוטיקוני חיבוק-אמפטים-ומשתדלים להבין... :) וגם חזרזירים ודובים. שמתי לב שזה מקום ממש טוב לשפוך בו.... אז..אולי? :)
 

s h i r r

New member
גם לי

הסרט עשה רע ועצוב... אם הסוף היה חצי סרט אולי היינו מתאוששים בזמן מהצרפתית לעומת זאת לא מתאוששים כל כך מהר
 

iris00

New member
היום ב20:30 שידור חוזר למי שפיספס.

אני צפיתי בסרט ליפני חצי שנה בערך,יחד עם כל המשפחה(בעלי ושתי הבנות) בקטעים מסויימים ושונים בסרט כל אחד מאיתנו מצא את עצמו בוכה(ממש)כניראה רגישות שנובעת מזכרון או התנסות או הכרה במציאות של אותו קטע ספצפי. כן הסרט לא עשה לי טוב. הוצפתי ברגשי אשם חזקים ונוראים.(כאמא לטרנסית להזכירכם) אני לא ישנתי לילות בלחשוב למה לא עשיתי ככה?ולמה הגבתי ככה? ואם הייתי עושה ככה בטח הרבה סבל היה נחסך מהילדה.(כל זה בהקשר לפני היציאה מהארון) והכתובת הייתה על הקיר ואני סרבתי לקרוא ולהבין וכ"ו.... בכלל היסורים הקשים ביותר שלי כאם מעבר "לאבלות"זה רגשי האשם החזקים ואין ספק שהסרט חידד אצלי כאמור תחושה זו לצערי. וקשה לי להתנתק ממנה.
 

s h i r r

New member
לאיריס

אם תסתכלי אחורה זה יביא רק לדברים לא טובים. כולנו עושים טעויות מתוך בורות או לחצים חברתיים וכו' אבל מה שחשוב זה עכשיו! אין את מי להאשים כי הדברים לא היו ברורים אז. עכשיו זה נראה כאילו "איך לא שמנו לב", אבל נסי להכניס את עצמך למצב שהיית בו ותלמדי לחמול לעצמך. אני בטוחה שבתך אומרת לך את זה גם. אם היינו חיים בעולם קצת יותר פתוח זה היה אחרת, אבל כיום אני מתארת לעצמי שכולנו עברנו יסורים כאלה ואחרים מהסביבה עד שהתגבשה דעה עצמית חזקה שלא קשורה לאף אחד אחר. העבר שלי מלא בטעויות, מחדלים, ודברים איומים ש"עשו" לי רופאים והוריי וכו', אבל אני לא כועסת. אמא שלי היום הכי תומכת בעולם. זה נפלא ואני יכולה להגיד לך שאין כמו תמיכה של אמא בתהליך כזה. במאזן הכללי את אמא נפלאה... אל תשכחי את זה : )
 

iris00

New member
שיר מתוקה תודה על מילות העדוד

בגדול אין מי שלא עשה טעויות בחיים גם לגבי החלטות שלנו,הרי אלו החיים עצמם. אני מדלגת ומחפפת על טעויות שעשיתי כלפיי עצמי אבל מאד לא סלחנית לעצמי על טעויות שעשיתי על אחרים,פי כמה וכמה על ילדיי. הלוואי והייתה איזו ישועה או גאולה לייסורי המצפון הללו,הילדה מנסה בשיחות שונות להפיג את ההרגשה הנוראית הזאת .אני תמיד מציינת בפנייה כמה אני מצטערת על דברים שאמרתי או על הדרך שהגבתי בזמנו. יחד עם זאת אני ממש לא חשה רחמים עצמיים,בסך הכל אני מאד מודעת מאיפה זה נבע ומתנחמת בזה שאני ובעלי שותפים מלאים לכל עניין בתהליך ותומכים מעודדים,אוהבים ומחבקים ומודה לאלוקים שהפגיש אותנו עם אנשים נהדרים שהושיטו לנו את היד ופתחו את הלב והנשמה כדי להתמודד עם הכאבים כי כאבי הנפש כואבים יותר מכל כאב אחר. ואני מקווה שיפול בחלקנו להמשיך את הדרך הנפלאה הזו לתמוך ולעזור לאחרים כי זו היא רק התרופה והדרך לכפר על "החטאים"וללמד לא לעשות טעויות ,בלספר את הסיפור שלנו. אני למשל מהסיפור האישי שלי מאד שמה לב לדפוסיי התנהגות של ילדים אחרים שמסביבי ומאד רגישה וקשובה לתגובות של ההורים שלהם. אני גם מתערבת ומעירה ולפעמיים מסבירה ומקטינה "בהלות" שווא ובעיקר מטיפה בלקבל את השונה. יש כאלו שממש לא מבינים מאיפה נחתתי עלהם אבל אני את שלי עושה ובדרך כלל מצליחה במטרה. כמובן שבסופו של דבר אני מקבלת יותר מאשר נותנת. מישהיא מאד חכמה ואצילת נפש (מקהילתנו)ביקרה אותנו לא מזמן וראתה את הכאב במיוחד של אבא ועד כמה הוא מתקשה להתמודד,אמרה לו אתה תתמודד עם הכאב שלך בעזרת זה שתעזור ותתמוך באחרים ככה תשתחרר מהמצוקות שלך עצמך ,אין מושג כמה היא צדקה, זו הדרך היחידה להושיע את נפשנו ממצוקות שונות. הסרט פשוט החזיר אותי אחורה שנים רבות ועשה בי שמות אבל אני מתגברת ואין כמו להכיר במציאות לשם כך.לא לחשוש לומר טעיתי,לא הבנתי וגם לבקש סליחה. הדרך לכפר לעצמך היא לא אחרת ואף פעם לא מאוחר.
 

אורי 0

New member
../images/Emo24.gif את אמא נפלאה!

נכון שאני חוזר על עצמי ועל אחרים. אבל אני אגיד את זה עשרים פעם עד שזה יכנס לך לראש. כי גם לבת שלך יעזור שתרגישי יותר טוב עם עצמך. וחוץ מזה מגיע לך!
 

malli100

New member
לאיריס היקרה

כולי צמרמורת כשאת כותבת ומשתפת אותנו בכל התהליכים שעברת ועוד תעברי לגביי בתך האמיצה..את מזכירה לי את אימי שתבדל לחיים ארוכים..שבזכותה אני על הרגליים והיא הוותה כל חיי ומהווה גם היום חבל מקשר ביני לבין משפחתי אתם נשים אמיצות אמהות אמיתיות...מה שחשוב זה להסתכל על ההווה וגם קדימה..אל תייסרי את עצמך..מבינה אותך כאמא וכאדם שחי בעולם של חברה צבועה ומתחסדת..כל התהליך שעברת נבע מפחד לאבד את בתך תאמיני לי..אני בטוחה שאת אמא נפלאה ותומכת חזקי ואימצי...אין כמוך...ממש אמאזונה..אוהבת אותך ואת הכוח שיש רק לאמהות כמוך,מלי
 

iris00

New member
למלי ולכולם

תודה רבה על ההערכה ומילות השווח שאתם מרעיפים עלי. אני לא מתיימרת להיות שום דבר,ובאמת שזו לא המטרה ואף שולי בעניי,אם כי זה מחמם ועושה טוב על הלב. אני בפורום על תקן אמא של טרנסית. חשוב לי להעביר לכולכם מסר חשוב מאד.(מהפן של ההורים,המשפחה) לצערי הרב נוכחתי לדעת שהמון טרנסיות,טרנסים ניתקלים בתגובות קשות מצד ההורים כאשר הם יוצאים מהארון(יש יוצאי דופן,ויש מגמה חיובית בעניין). מה קורה לטרנסיות במיוחד צעירות שהמשפחה אינה תומכת בה?יש כאלה שמפגינים אלימות מילולית ואף פיזית כלפי הילד,ילדה זורקים מהבית וכאלה. התשובה היא פשוטה וברורה אותם בני נוער מגיעים לרחוב ומשם הדרך מאד קצרה לסמים,זנות תל-ברוך וניצול על ידי אחרים שאורבים בשקט ובדריכות שתיפול לרישתם דגה זו. אני אישית ניתקלתי בלפחות שש בנות בגיל העשרה שנקלעו לסיטואציה זו,עם חלק מהן אנחנו עדיין בקשר כזה או אחר וחלק פשוט נעלמו מהשטח. השכלתי להבין שאלה שנמצאות כבר בעולם האכזרי הזה מאד קשה להושיט להם יד לעזרה הן לא עיקביות,הפכפכות,צצות ונעלמות מאד קשה להתחקות אחרהם. מה עושים בכדי למנוע מבעוד מועד מקרים כאלה? לאיזה גוף הן אמורות לפנות?(באופן מיידי) נוכחתי שאפילו עובדות סוציאליות ועובדי הרווחה אטומות וקצרה ידם מלהושיע. לא כולם מכירות את נורה ואת האתר שלנו או אחר(כן תתפלאו)או אילנה ברגר גם לא מטפלים חברתיים כל כך בקיעים בנושא לאן ולמי לפנות. אני רוצה לעורר את כולכם ויודעת שיש שוב, מגמה חיובית בעניין אבל עדיין זה טיפה בים. צריך באופן מיידי לעורר את המערכת ולתת מערכת הסברה הולמת באופן מיידי,בהול ,דחוף להורים להבין מה עומד מולם. ההורים והמשפחה עוברים יחד כבר מההתחלה תהליך של טרנספורמציה קשה מאד ,כל הסובב אותם משתנה ואפילו הם בעניי עצמם משתנים וזו בעייה קשה שלצערי לא מצאתי עליה הרחבה בנושא. ההורים,המשפחה,פה זה מתחיל ופה זה ניגמר. אני חייבת להפסיק אני יחזור יש לי עוד המון לומר. תגובות יתקבלו בשמחה
 

ליטל ו

New member
אם תקימו עמותה שתפעל בעניין,

אני אוכל להפנות אתכם לגופים שאולי יוכלו לעזור לכם לתכנן שיטת פעולה, אולי להשיג איזשהו מימון וכו'.
 

אורי 0

New member
באופן מיידי - להפנות לבית דרור

שקולט נערותים, גם טרנסימות, וגם לסביות והומואים הנה כאן. הם זקוקים גם למתנדבות ולתרומים. אבל באופן פחות מיידי - יש ארגון שקוראים לו תהל"ה, של הורים להומואים ולסביות. יש כבר כמה הורים תומכים של טרנסג'נדרים - אני יכול לחשוב על ארבעה טרנסג'נדרים לפחות שנהנים מהורים כאלה. מה עם להקים קבוצת תמיכה להורים, קודם כל? ולטווח יותר רחוק, אולי אפשר להכשיר כמה מכם ליצור קשר עם הורים לא-מקבלים? זה לא פשוט, אבל אני בטוח שלהורים כמו של מעיין סהר למשל, שיצא לי לפגוש אותם ולהתרשם - שלא לטובה - היה יותר קל להקשיב למי שבא "מהצד שלהם" מאשר לטרנס/ית, ושתהיה סמנכ"ל של חברת היי-טק.
 

malli100

New member
תגובה לאיריס

שלום לך אירים אין כמוני מודעת לבעיות והסוגיות הקשות שטרנסית צעירה צריכה לעבור הן מצד המשפחה ויותר מזה מצד הסביבה אפילו מהגורמים המקצועיים.עברתי אני על בשרי את זה כשהייתי בת 16 ,פשוט ניזרקתי לרחוב ללא תמיכה ןהכוונה ולא רוצה אפילו לספר מה עברתי ואת מסכת הקשיים ההשפלות,מגע עם כל מיני אנשים מוזרים ..טורפים ממש,וכל זה בדיוק מהסיבה שהבאת כאן.הבעייה היא שהטרנסיות שכבר עברו את התהליך או לפחות רובם בצמם לא מהוות תמיכה אחת לשנייה,מה שניקרא אדם לאדם זאב,זה דבר שעד עצם היום הזה אני לא מבינה אותו.במקום להתאחד מתוכם ולהוות מקור מרכזי של כוח אפילו פוליטי לתמיכה עזרה ושינוי בהתיחסות לבעייה זו הן מתעלמות,ויותר מזה את הפחד והתסכול שהן בעצמן עברו מפנות אפילו לבנות מינן.נורה עושה רבות אבל זה לא מספיק אני בטוחה שאין לה את הגיבוי האמיתי ולא רק בהצהרות מאיתנו הבנות.זה כואב ואפילו מעצבן אותי לשמוע שעדיין אפילו הממסד דוחק את הנושא הזה לפינה וגורם לטרנסיות צעירות להידרדר.אני מבחינתי ההחלטתי לכתוב כאן ומוכנה אישית לעזור גם בדברים שקשורים לממסד ולזכויותנו לכל אחת שתפנה אליי.מוכנה לתמוך ולעזור לכל אחת שתבקש את זה.מלי
 
למעלה