פרוכיאליות במיטבה
New member
החיים בעולם מיוהד.
התוצאה היחידה שהיתה לשואת יהודי אירופה עד ימינו היא שהיהדות התחזקה. שגרמניה החזירה לעצמה את עוצמתה ואף הגדילה אותה, דבר זה איננו תוצאה של השואה אלא של המלחמה הקרה ושל חוסנו הפנימי של העם הגרמני. אבל היהודים הצליחו לנצל את השואה ולהפוך אותה למיתוס (ואין פירוש הדבר שהשואה לא היתה אמיתית, הנכון הוא ההפך כמובן, שהשואה כן היתה אמיתית) שבעזרתו, ובעזרת התכונה המובהקת ביותר של היהודים לאורך כל הדורות והיא היותם אנשים פוליטיים, האדירה היהדות את שמה בכל העולם ורבים מבין הגויים מנסים להמציא לעצמם שורשים יהודיים. היהודים הם האומה הפוליטית ביותר בין האומות. ככאלו, הם הרחוקים ביותר מן הטבע והחיים הטבעיים. הם עסוקים תמיד באחר, בתועלת שהם יכולים להפיק ממנו, ולא בכאן ועכשיו, ולא בהנאה הרגעית שאפשר להפיק מן הקוסמוס. הם העם הדברני ביותר שישנו. היהודים הם האומה האזרחית ביותר שישנה, האומה שמפנימה יותר מכל את ערכי הזכויות והחובות האזרחיים, משום שבני אומה זו עסוקים ללא הרף במחשבה על מה שמגיע להם מידי הזולת. האחר נתפס בעיני היהודים כמקור כל האושר שיש בידיהם להשיג. מסיבה זו היהודים האמיתיים אינם יכולים להוציא מביניהם אלא יחידי-סגולה בתחום האמנות, המבטאת את החיבור לטבע, והם היוצאים מן הכלל. את ההוכחה לכך ניתן למצוא במדינת ישראל, היא מדינת היהודים, שבה האמנים אינם אמנים אמיתיים וכל יצירותיהם עוסקות במערכות יחסים שבינו לבינה ולא בחיבור בין האדם לטבע או בין האדם לאל. אגב, מאז ומתמיד היו היהודים כאלה והתנ"ך הוא יצירה הממחישה זאת. יחסם של היהודים לאל הוא יחס של תחינה ובקשה, שוב יחס תועלתי שמבטא הכרה של פירוד, של חוסר אחדות עם העולם.
התוצאה היחידה שהיתה לשואת יהודי אירופה עד ימינו היא שהיהדות התחזקה. שגרמניה החזירה לעצמה את עוצמתה ואף הגדילה אותה, דבר זה איננו תוצאה של השואה אלא של המלחמה הקרה ושל חוסנו הפנימי של העם הגרמני. אבל היהודים הצליחו לנצל את השואה ולהפוך אותה למיתוס (ואין פירוש הדבר שהשואה לא היתה אמיתית, הנכון הוא ההפך כמובן, שהשואה כן היתה אמיתית) שבעזרתו, ובעזרת התכונה המובהקת ביותר של היהודים לאורך כל הדורות והיא היותם אנשים פוליטיים, האדירה היהדות את שמה בכל העולם ורבים מבין הגויים מנסים להמציא לעצמם שורשים יהודיים. היהודים הם האומה הפוליטית ביותר בין האומות. ככאלו, הם הרחוקים ביותר מן הטבע והחיים הטבעיים. הם עסוקים תמיד באחר, בתועלת שהם יכולים להפיק ממנו, ולא בכאן ועכשיו, ולא בהנאה הרגעית שאפשר להפיק מן הקוסמוס. הם העם הדברני ביותר שישנו. היהודים הם האומה האזרחית ביותר שישנה, האומה שמפנימה יותר מכל את ערכי הזכויות והחובות האזרחיים, משום שבני אומה זו עסוקים ללא הרף במחשבה על מה שמגיע להם מידי הזולת. האחר נתפס בעיני היהודים כמקור כל האושר שיש בידיהם להשיג. מסיבה זו היהודים האמיתיים אינם יכולים להוציא מביניהם אלא יחידי-סגולה בתחום האמנות, המבטאת את החיבור לטבע, והם היוצאים מן הכלל. את ההוכחה לכך ניתן למצוא במדינת ישראל, היא מדינת היהודים, שבה האמנים אינם אמנים אמיתיים וכל יצירותיהם עוסקות במערכות יחסים שבינו לבינה ולא בחיבור בין האדם לטבע או בין האדם לאל. אגב, מאז ומתמיד היו היהודים כאלה והתנ"ך הוא יצירה הממחישה זאת. יחסם של היהודים לאל הוא יחס של תחינה ובקשה, שוב יחס תועלתי שמבטא הכרה של פירוד, של חוסר אחדות עם העולם.