מכולן אהבתי ביותר את זו של מוש בן ארי, אם
זיהיתי נכון. אהבתי את התנועה ואת המתח שבה. גם הצילום של אסף אבידן, אבל חסר בה המשהו שחסר בו עצמו. הוא נראה מכונס מדי בעצמו. ספוט היה יכול לחולל בתמונה הזו פלאים.
איבי, אלה תמונות שצולמו מלכתחילה בש/ל או שהורדת מהן את הצבע? מצאתי שלפעמים, דווקא פעולה כזו מוציאה מתמונה משהו שלא נראה כשהיתה בצבע. אני אוהב לשחק עם זה לפעמים בעצמי.