החיים הם כמו... 
ברגעים לא ממש שימשיים בחיים שלי, אני בוחרת לברוח לתוך ספר (שניים שלושה...) עתיר מימדים (או לא...) כדי שזה אכן יוכל לבוא לידי מימוש במציאות הקודרת של ימיי... ואין תקופה יותר טובה מאשר תקופה זו..., הלכתי לחנות הספרים וקניתי 3 ספרים (היה מבצע...... טוב, מין תירוץ עלוב כזה לגהוץ המטורף של כרטיס האשראי שלי...) קניתי גם עוד כמה דברים שימושיים...(?!) טוב, במבט לאחור אני לא ממש בטוחה לשימוש שלהם - מה כבר אפשר לעשות עם עץ מבושם כזה ששמים ברכב (לי יש בכלל טוסטוס...) ו... טוב, אשתוק עכשיו... (נשים, נשים...) ``קודם כל תירגעי`` שמעתי. סובבתי את הראש, היבטטתי לכאן ולשם (בתוכי קיוותי שזה יהיה חתיך עולמי שמחכה רק לי ורוצה שאניח את ראשי על כתפיו כדי להתנחם ולאהוב - לאהוב? מה זה?! - טוב, אמרתי לעצמי, עם המזל שלך זה בטח קשיש חביב שמנסה עלייך את חכמת חייו ואין לו אפילו נכדים חכמים, שנונים, עשירים, חמים מלאי חוש הומור ורווקים...) ורק כדי שזה יהיה ממש טרגי, אז זה בסך הכל היה ספר ששכב לו על המדף הגדוש - ספר כתום זעקני (תואם את מצב הרוח הקרבי שנכנסתי אליו מההאכזבה...) המציאות טפחה לי על הפנים והתנחמתי... לפחות מישהו שיכול להיות אמפטי למצבי הקלוקל... שירי צוק היא השנונה מכל וקולית כל כך (דברים נשגבים מבינתי...) אז בהחלט קודם כל נרגעתי כי לקרוא את הספר הזה זה לצחוק כל שניה בצחוק פרוע (ולי ברוך השם יש אחד כזה שיכול להזיז את הנירוסטה של השכנה בקומה הרביעית מהבניין הסמוך...) וכמה שהאמפטיה הזאת עזרה לי - החיים שלי הם לא ספר של עירית לינור, היא כותבת, הם כמו הסיפורים של דוסטוייבסקי; ארוכייייייים משעממייייייים ובסוף מתים... כן, כן עד לשם הגיע ההומור שלי ומקבץ מרחמים העצמיים שלי. אין פלא שנהנתי כל כך לקרוא... אז זהו, דמות שסוררת ופורעת כל כמה שעות עם גבר אחר ובסוף מגלה אהבה (תזכירו לי, מישהו... מה זה?!?!?!?) והחיים מסתדרים לה בדיוק כמו בספרים של עירית לינור. האמפטיה הזאת בדיוק בשבילי, כפי שציינתי הלוך וחזור והלוך. אז זהו, אני מתחילה להאמין שיהיה בסדר. טוב, נכון, אני לא ממש קולית, לא לובשת שמלה סגולה, החברה הכי טובה שלי גרה איתי בבית כך שאם פורצים לי את הדירה, אז אין לה כל כך חדר פנוי בשבילי, אני לא עובדת היי טק מתוחכמת מאוד ואם אתם שואלים אותי (נו, נו, תשאלו, תשאלו...) אז גם אין לי בולמיה ראוייה לשמה (אני סתם נראית ככה...) סתאאאאם! ) אוווך, כמה שהחיים יפים... ולכם, חברים שלי, שולחת חיוך אמיתי מכל רחבי הפרצוף שלי ) @ @ J U
ברגעים לא ממש שימשיים בחיים שלי, אני בוחרת לברוח לתוך ספר (שניים שלושה...) עתיר מימדים (או לא...) כדי שזה אכן יוכל לבוא לידי מימוש במציאות הקודרת של ימיי... ואין תקופה יותר טובה מאשר תקופה זו..., הלכתי לחנות הספרים וקניתי 3 ספרים (היה מבצע...... טוב, מין תירוץ עלוב כזה לגהוץ המטורף של כרטיס האשראי שלי...) קניתי גם עוד כמה דברים שימושיים...(?!) טוב, במבט לאחור אני לא ממש בטוחה לשימוש שלהם - מה כבר אפשר לעשות עם עץ מבושם כזה ששמים ברכב (לי יש בכלל טוסטוס...) ו... טוב, אשתוק עכשיו... (נשים, נשים...) ``קודם כל תירגעי`` שמעתי. סובבתי את הראש, היבטטתי לכאן ולשם (בתוכי קיוותי שזה יהיה חתיך עולמי שמחכה רק לי ורוצה שאניח את ראשי על כתפיו כדי להתנחם ולאהוב - לאהוב? מה זה?! - טוב, אמרתי לעצמי, עם המזל שלך זה בטח קשיש חביב שמנסה עלייך את חכמת חייו ואין לו אפילו נכדים חכמים, שנונים, עשירים, חמים מלאי חוש הומור ורווקים...) ורק כדי שזה יהיה ממש טרגי, אז זה בסך הכל היה ספר ששכב לו על המדף הגדוש - ספר כתום זעקני (תואם את מצב הרוח הקרבי שנכנסתי אליו מההאכזבה...) המציאות טפחה לי על הפנים והתנחמתי... לפחות מישהו שיכול להיות אמפטי למצבי הקלוקל... שירי צוק היא השנונה מכל וקולית כל כך (דברים נשגבים מבינתי...) אז בהחלט קודם כל נרגעתי כי לקרוא את הספר הזה זה לצחוק כל שניה בצחוק פרוע (ולי ברוך השם יש אחד כזה שיכול להזיז את הנירוסטה של השכנה בקומה הרביעית מהבניין הסמוך...) וכמה שהאמפטיה הזאת עזרה לי - החיים שלי הם לא ספר של עירית לינור, היא כותבת, הם כמו הסיפורים של דוסטוייבסקי; ארוכייייייים משעממייייייים ובסוף מתים... כן, כן עד לשם הגיע ההומור שלי ומקבץ מרחמים העצמיים שלי. אין פלא שנהנתי כל כך לקרוא... אז זהו, דמות שסוררת ופורעת כל כמה שעות עם גבר אחר ובסוף מגלה אהבה (תזכירו לי, מישהו... מה זה?!?!?!?) והחיים מסתדרים לה בדיוק כמו בספרים של עירית לינור. האמפטיה הזאת בדיוק בשבילי, כפי שציינתי הלוך וחזור והלוך. אז זהו, אני מתחילה להאמין שיהיה בסדר. טוב, נכון, אני לא ממש קולית, לא לובשת שמלה סגולה, החברה הכי טובה שלי גרה איתי בבית כך שאם פורצים לי את הדירה, אז אין לה כל כך חדר פנוי בשבילי, אני לא עובדת היי טק מתוחכמת מאוד ואם אתם שואלים אותי (נו, נו, תשאלו, תשאלו...) אז גם אין לי בולמיה ראוייה לשמה (אני סתם נראית ככה...
) סתאאאאם! ) אוווך, כמה שהחיים יפים... ולכם, חברים שלי, שולחת חיוך אמיתי מכל רחבי הפרצוף שלי ) @ @ J U