החיים הם משחק

[dana*]

החיים הם משחק

החיים הם משחק, העולם הוא במה וכולנו שחקנים - מחליפים דמויות, מתחזים, משנים את התנהגותם וממציאים את עצמנו. בפרומים חברתיים, במשחק חיזור, בשיווק עצמנו ואישיותנו, או המוצר שלנו. המשחק לא תמיד מודע, לעיתיים הוא הופך מעין הרגל. כאשר אנו מדברים עם ילד קטן אנו משנים את קולנו ומתיילדים. המשחק הוא חלק מעולמנו כבני אדם וכיצורים חברתיים והוא כולל בתוכו את כל תחומי החיים. במקרים רבים המשחק הופך לכל כך דומיננטי באישיות עד שלעיתים אנשים שואלים את עצמם האם הם נאמנים לעצמם ולדרכם בחיים והם לא הכל ``הצגה אחת גדולה – שו אוף``.

 

[רותי ב.]

החיים הם הצגה, ואנחנו בה

השחקנים הראשיים. לפעמים עוטים על עצמנו מסכה של הורים, שאומרים תמיד מה לעשות, ואוהבים, ותומכים, ולפעמים אנחנו ילדים, לא יודעים להסתדר, מעדיפים שאחרים ינהלו לנו את חיינו, לפעמים עוטים על עצמנו ארשת של חשיבות ומנהלים ישיבות, ומפקדים על פיקודים, ומושלים על ממשלות, ולפעמים אנחנו קבצנים, מושיטים ידיים לפרוטות החסד האחרונות של עוברים ושבים, לפעמים אנחנו מאהבים, רומנטיים, משחקים באבא ואמא, מגלי עולם, פילוסופים, פסיכולוגים בגרוש, רופאים ואחיות רחמניות, ועוד המון תפקידים, אנחנו לוקחים על עצמנו בתור השחקנים הראשיים, ואין לי כוח למנות את כולם, ותמיד תמיד משתדלים להיות ממושמעים, לעקוב אחרי הוראות הבמאי, להישמע לאיש הקול, למאפרת, למלבישה, לתאורנים. שחקנים, זה מה שאנחנו, ואם בחיים כך, בהפקת חיינו, על אחת כמה וכמה ברשת. וזה ואף זה בסדר מבחינתי.

 

[DontAsk]

החיים זה מה שאתה עושה מהם

 

[רותי ב.]

את צודקת, וזה לא סותר

את הרשום לעיל.