נמשיך קצת ../images/Emo59.gif
אני שופך, למי שרוצה להיפגע בכוח, אני לא אעצור אף אחד: דברים טובים שיצאו מזה שהיה פיגוע: לכל האנשים שברחו מהארץ לחו"ל וירדו עלינו שנשארו בארץ: נא נא ננא נא. בפעם הבאה שיעלה נציג שלנו באו"ם הוא הולך לכחכך בגרון ולהגיד "אמרתי לכם". עכשיו תעלה בגדול המוטיבציה להיכנס בערבים. הפלסטינים האינטיליגנטים שחילקו סוכריות לא יוצאים טוב. זהו, זה הסיפור של הישראלים. סיפור של טובים ורעים. של מעשים ותוצאות. אנחנו חלק מהתרבות הזאת, ומהעולם הזה. גם הם זה לא אנחנו, זה משפיע עלינו. אני מתקשה להסביר לכם את זה, אבל אני מבין איך הם עושים את זה. אני מבין למה הם עושים את זה. אני מבין למה הם יעשו את זה גם מחר. אני לא חושב שהם "צודקים" אני חושב שמדובר בתופעה מגונה שיש לשלול מהקיום. אבל הורג אותי שאנשים הולכים ו"לא מבינים". מה אתם לעזאזל לא מבינים!!!! זה מדהים אותי כמה זה מרגיז לשמוע כל פעם מחדש. זה לא מתפיע שזה קורה. אנחנו חיים בתרבויות שכולם מסרסות. כולם פוגעות בפרט. כולם מחנכות בצורות אוטמות וסוגרות יכולות ראיה. מקדמות אפלייה וכעס. מקדמות תיסכול וכאב. איך אנשים לא מבינים? אני מבין למה היתה שואה. אני מבין למה אנשים מתאבדים בשביל הכאב הזה. הם לא "רעים" הם נגדינו. אנחנו סמל. ואני כותב פה וחושב לעצמי "אני לא יכול לעזור להם. אני לא יכול ליצור להם טעם לחיים. אני לא יכול לעשות שיהיה להם סיבה לא למות. אני עסוק מידי. יש לי את החיים שלי לחיות. את האתגרים שאני צריך לעבור כדי להיות אדם בריא יותר. אני לא יכול לעזור לכם." אני לא יכול לשנות כלום. למה לעזאזל רוצים שאני יתפלא. למה רוצים שעוד זה יפריע לי? אני לא רוצה שזה יפריע לי. זה לא אשמתי. זה לא אשמתכם. זה העולם!! אנחנו לא מסוגלים לעזור להכול. יש כמות אין סופית של סבל וחוסר צדק. אני גם בודד. ואני מרגיש מסכן וכאילו אני צריך עזרה. אז מה. נימאס לי מהצדקנות. כאילו פתאום כל העולם סובב סביב זה. העולם סובב סביב עצמו! סוף הסיפור. שום דבר לא השתנה. עוד כמה גורמים שהשפיעו על הכלכלה העולמית. עוד אדם שניכנס ויצא מחיינו. אבל למה לדבר על זה כל הזמן. כל מקום שאני הולך. אני שומע איך אנשים לא מאמינים, ואיך זה כמו סרט. דייייייי. שמענו, שחוק. יש מוות, יש בדידות. יש יאוש, יש סבל. זה העולם שלנו. וזה מה שחלק מהאנשים עושים עם זה. חלקם הולכים ומעבירים את חייבהם בלהגיד שהכול באשמת הערבים, או היהודים, או הכושים או הסינים, או מי שלא יהיה. וכל מה שמייצג אותם משמידים. חלקם פשוט מחפשים דרך לעשות את השינוי שהם יכולים לעשות. הם רוצים לשנות. הם לא רוצים למות בחשכה, בלי שכלום קרה. הם מחפשים משמעות! ההבדל היחידי בין "פעם" לעכשיו, זה קנה מידה. היום אנשים יכולים להיעזר ביותר אמצעים כדי להמחיש את סדר הגודל של הכאב שלהם. זה לא הופך אותם "צודקים". זה המצב. זה הם. ואנחנו זה אנחנו. ואני זה אני. עזבו, אין לי מושג על מה אני מדבר. ולשם שינוי, אני לא הולך לנסות להבין, ואני לא הולך לנסות לשכתב. טל.
