החיים הם פשוטים.
ברור, שהם מה שאנו עושים מהם. מובן יחד עם זאת, מי שלא בוחר לקרוא את כל הספרי ההעשרה העצמית והאלו אז כן, אולי קשה לחיות והחופשי חודשי עלה והדלק והלחם והאורז והכל אולי אפשר ללכת למסעדה רק פעם בחודש (אני החלטתי שאני לא הולכת יותר. גם בגלל שכמעט באף מקום לא משלמים למלצרים שכר מינימום, אבל גם כי צריך לרדת מהעץ. בן אדם צריך לחיות לפי הרמת חיים שהוא יכול. ובחיי שבקניון יותר נחמד. אני ממש לא אוהבת שמלצרים מכרכרים מסביבי, ומפנים לי צלחות (ברוך השם יש לי עוד כוח לזה), ובסך הכל כשאני אלך הם יקבלו עוד שולחן, כלומר עוד טיפים. בקניון אתה אדם לעצמך) אז, לא מוכרחים לקנות רכב. ואפשר לקנות לחם אחיד. וחלב בשקית, אפשר לחיות גם באופן צנוע. ברור שמי שרוצה, מעמד יוקרה וכו', יעביד את עצמו בפרך אבל בשום מצב לא צריך לשכוח את הדרך. ואני הולכת בקרוב להגיע למקום שבו אני אהנה מהפירות - על מה אני מדברת? הכל בדיוק אותו דבר, זה אותו סוויץ' קטן בראש שמחליט, שעכשיו אתה מאושר עם לחם אחיד. וכן, אין לי מקצוע כזה יקרתי עדיין, לא קרה שום דבר. אפשר להסתכל על האנשים באוטובוס, לא כולם צעירים. אז מה? אפשר לחיות גם עם תחבורה ציבורית אנשים מלחיצים את עצמם. ולא תמיד בצדק כדאי למצוא מוטיבציה אחרת החיים הם העתיד, אבל גם כאן ועכשיו. וחובה עלינו להיות מאושרים. לפחות לנסות. (לפחות באדר) וכמו בלימודים, שיש מועד א, יש מועד ב'. אפשר לעשות קורס חוזר, סמסטר חוזר. אפילו לחזור על כל התואר כן, זה עוד כסף. אז ? כסף הוא בסך הכל אמצעי. ושפיות הדעת שלנו, לעניות דעתי, חשובה הרבה יותר.
ברור, שהם מה שאנו עושים מהם. מובן יחד עם זאת, מי שלא בוחר לקרוא את כל הספרי ההעשרה העצמית והאלו אז כן, אולי קשה לחיות והחופשי חודשי עלה והדלק והלחם והאורז והכל אולי אפשר ללכת למסעדה רק פעם בחודש (אני החלטתי שאני לא הולכת יותר. גם בגלל שכמעט באף מקום לא משלמים למלצרים שכר מינימום, אבל גם כי צריך לרדת מהעץ. בן אדם צריך לחיות לפי הרמת חיים שהוא יכול. ובחיי שבקניון יותר נחמד. אני ממש לא אוהבת שמלצרים מכרכרים מסביבי, ומפנים לי צלחות (ברוך השם יש לי עוד כוח לזה), ובסך הכל כשאני אלך הם יקבלו עוד שולחן, כלומר עוד טיפים. בקניון אתה אדם לעצמך) אז, לא מוכרחים לקנות רכב. ואפשר לקנות לחם אחיד. וחלב בשקית, אפשר לחיות גם באופן צנוע. ברור שמי שרוצה, מעמד יוקרה וכו', יעביד את עצמו בפרך אבל בשום מצב לא צריך לשכוח את הדרך. ואני הולכת בקרוב להגיע למקום שבו אני אהנה מהפירות - על מה אני מדברת? הכל בדיוק אותו דבר, זה אותו סוויץ' קטן בראש שמחליט, שעכשיו אתה מאושר עם לחם אחיד. וכן, אין לי מקצוע כזה יקרתי עדיין, לא קרה שום דבר. אפשר להסתכל על האנשים באוטובוס, לא כולם צעירים. אז מה? אפשר לחיות גם עם תחבורה ציבורית אנשים מלחיצים את עצמם. ולא תמיד בצדק כדאי למצוא מוטיבציה אחרת החיים הם העתיד, אבל גם כאן ועכשיו. וחובה עלינו להיות מאושרים. לפחות לנסות. (לפחות באדר) וכמו בלימודים, שיש מועד א, יש מועד ב'. אפשר לעשות קורס חוזר, סמסטר חוזר. אפילו לחזור על כל התואר כן, זה עוד כסף. אז ? כסף הוא בסך הכל אמצעי. ושפיות הדעת שלנו, לעניות דעתי, חשובה הרבה יותר.