החיים עוברים

[PREM]

החיים עוברים

אני בת 34 בעלת מקצוע חופשי והמון זמן בלבטים לגביו - בררתי עם עצמי ועם חברים ומשפחה ואפילו במכון הדסה הייתי (עסק לא זול...). לא מצליחה להחליט מה הכי מתאים לי בעולם לעסוק בו לא כפשרה - אלא כמשהוא שימלא אותי ויעשה אותי מאושרת. אני מנסה להתחבר לעצמי שוב ושוב בעניין הזה והדבר היחידי שעולה הוא דיילות אויר או עיסוק בייבוא מהמזרח הרחוק (בגלל הטיסות). אבל לא ברור לי אם דיילות אוויר תתאים במידה ואחליט להיות אמא ולגבי הייבוא אין לי מושג לגבי המקצוע וקשייו. בינתיים הזמן רץ ואין לי פרנסה. לא נעים. מה דעתכם בבקשה?

 

[hilabarak]

אני אגיד לך משהו שהוא בגדר

קלישאה, אבל אני מדבר מניסיון ולא מחרטט. המקצוע הנכון "מוצא אותך" הרבה יותר, מאשר אתה "מוצא אותו". אם אתה מקפיד על התפחות אישית קבועה, באופן טבעי היכולות הטבעיות שלך זורמות החוצה ואז אתה מתמקד יותר ויותר במה שאתה יודע לעשות הכי טוב. זה נושא שקשור בתפיסה רוחנית, אך אני אסביר בדוגמא מעשית איך זה קורה. אני עסקתי בהתפתחות אישית ורוחנית כתוצאה מקריאת ספרים. יום אחד הבנתי שהגעתי לקצה הדרך שהספרים יכולים להוביל אותי, ועליי לעשות משהו. הלכתי והתנדבתי במעון לנשים מוכות כמעט שנה. האמת בכלל לא נהניתי, אבל זה שינה לי פרופורציות על החיים. אי אפשר להישאר אותו הדבר, כשאתה רואה את הילדים האלו, שכל רצונם הוא חיבוק. השינוי הזה גרם לי קצת פחות להיות לחוץ על שכר בעבודה, מכאן נהייתי יותר יעיל, כי בכל זאת, הייתי פחות עסוק בשכר ויותר בעשייה. וכך זה התגלגל לבית שלי שם יחסיי עם אישתי השתפרו וכולי. יום אחד אחי הבכור היה במצב בעייתי והצעתי לו עזרה, לא כי חשבתי שזה יתרום, אלא כי הוא אחי. ולהפתעתי המסע שלי השפיע עליו, בלי לשים לב פיתחתי כלים שהצליחו לתרום לו. ובעצם ההתנדבות במעון לנשים מוכות, גרמה למקצוע הייעוץ למצוא אותי (ואני ממש ממש טוב בזה ומעולם לא חשבתי על זה בכלל). עכשיו יש לי חברים שראו את השינוי המדהים ושואלים אותי "אוקיי מה עושים ? איך אנחנו מוצאים ?". ואני אומר להם, תעשו כמוני, אדם שרוצה להיות מישהו, צריך להגדיר ראשית שהוא משהו. ואין יותר קל מהתנדבות, כי אדם שמתנדב טוען שהוא כל כך משהו, שהוא אפילו נותן לאחרים ממה שיש לו. לכו תחלקו אוכל לרעבים או כל התנדבות אחרת, זה יפתח בתוככם עולמות שלא חלמתם שקיימים. משם כבר תמשיכו. אבל כל חבריי רוצים למצוא בקלות את מה שיעשה להם טוב, הם לא רוצים לתת ליקום ושהיקום ייתן להם חזרה. זה אמנם נשמע קצת פלצני ולא מציאותי, אבל לא הייתי מעיז להציע זאת אם לא הייתי מצליח עם כמה עשרות לפחות. זה תמיד עובד מחדש, כשהאדם נותן אז נולדים בו דברים חדשים, הוא נעשה מחובר יותר ומזוכך יותר ואז היכולות שלו מוצאות דרך לפרוץ. ורק תחשבי על זה, אדם שאיננו מוכן אפילו לטרוח להתנדב, הרי הגדיר "בקושי יש לי לעצמי, מה אתן לזולת ?". מה הסיכוי שלו למצוא משהו, כשהוא מגדיר שבקושי יש לו. זה כמובן לקחת את כל הספר שלי ולתת על קצה המזלג, אבל זה יחסית מדוייק והכי חשוב מציאותי. קודם זה קרה לי ולרבים אחרים ורק אחרי זה החלטתי להעביר הלאה. מקווה שזה נתן לך נקודה למחשבה.

 

[ישראל שורק]

תשובה מקסימה

היא ראויה לקריאה קשובה מאין כמוה.

 

[hilabarak]

תודה

 

[ita101]

נשמע מעניין

וקרוב למשהו שאני חשבתי עליו - התפתחות אישית שצריכה להיות הציר העיקרי בחיים לפחות לפני נטילת התחייבויות עיקריות אחרות. ודבר נוסף - אני חושב באמת שדרך התנסות שלא תמורת שכר אדם יכול לשפר את יכולותיו, ללמוד ואף להוכיח את עצמו.

 

[nehud]

הקשבה הקשבה הקשבה!!!