החיים עם הידיעה

החיים עם הידיעה

לחיות עם האין -חלל כה גדול, משתרע לו בכל חלק שמאל, לחשוב מה יגידו ימים, לנסות לארוז ת'טפטים הקודמים: ציניות מחליפה באהבה בלי פיקפוק, ריחוק של מגע הופך לחיבוק, צרות הופכת רוחב עד קצה העולם, שחור אפור דיכאוני הופך לבן וציבעוני, כמעט בת 33 עוד שבוע בערך, מרגישה ששיניתי לגמרי את הדרך, צבעתי בלב את כל החדרים באפרסקסי, בתכלת, וכל יום אני חוגגת יום הולדת. וקצת מופתעת לפעמים, שלעת ערב ככה עם עצמי, בלבדות האמיתית של המחלה, דמעה תכלכלת מתגלגת, על השפה העליונה נוזלת-מטיילת, הלשון אותה אוספת, חבל על כל טיפה.
 

anati4

New member
../images/Emo24.gif

הלוואי ויכולתי להפוך את האין ליש...בשבילך ובהמשך גם בשבילי.
 
אם להשתמש בקלישאה

הכל בידיים שלנו. לקחת, לעשות, לשנות. לצבוע בפנים ובחוץ באיזה צבע שנרצה. אולי זה נובע מהצורך שלנו להרגיש טוב אחרי תקופה שהרגשנו רע. אולי זה מההבנה שאם הרע תפס אותנו אי שם באמצע החיים, ושרדנו אותו, התמודדנו ועברנו, אז יש לנו את הכוחות להביא את מה שטוב. אולי המחשבה שאף אחד בעצם לא יודע כמה זמן יש לנו פה, אז עדיף לעשות את זה בטוב. זה לא בא בקלות להפוך את העצב לאושר אבל לאט לאט וזה קורה. כי כמו שאומרים - עם קצת רצון וקצת תרגולת גם פיל.... שבוע טוב
 
למעלה