החיים שלאחר החיים...
(לקוח מאתר הידברות) מעבר לחיים גב' נ. הוכנסה לחדר ניתוחים במצב קשה.מצבה התדרדר מרגע לרגע. 29/03/2005 ש. ארלנגר \ עת לחשוב היה זה בבית חולים אמריקני. גב' נ. הוכנסה לחדר ניתוחים במצב קשה.מצבה התדרדר מרגע לרגע. היא עברה מצב של מוות קליני, ושבה לחיים להפתעתם של הסובבים אותה. לאחר שנתחזקה מעט, שאלוה מה היא זוכרת מהמוות שעברה, והיא סיפרה: ''הרגשתי שהחדר מתמלא באור עצום שעטף את הכל. חשתי שקיימת מן ישות שופעת אהבה המתבוננת בי. האור הנפלא שאלני אם אני מוכנה למות כעת. הרגשתי תחושת ביטחון וחמימות. היה לי טוב בקרבת הישות והאור, כי עד כי רציתי להישאר עמם לתמיד... אך לפתע נזכרתי בילדיי הפעוטים ובבעלי. רחמי נכמרו עליהם. האומנם ישארו לבד?! הרהרתי מעט, ועניתי לאור הנפלא כי חפצה אני לשוב לבעלי ולילדיי... ואז חל שינוי במצבי הגופני. הרגשתי כי אני נכנסתי חזרה לתוך גופי. נשמתי שכמעט ופרחה ממני שבה לגופי בחזרה. הרופאים בחדר הניתוח, שסברו כי כבר נפטרתי מן העולם, הופתעו מהעובדה כי שבתי לגלות סימני חיים''... עדותה זו אינה יחידה. קיימות עדויות רבות מפי אנשים שעברו מוות קליני, ולכולם מוטיב משותף- כולם הרגישו באור מיוחד במינו העוטף אותם, או בישות שופעת אהבה הקיימת בקרבתם. הם חשו בדרך כלשהי ש''הוא'' יודע הכול על עברם ועתידם. ''הוא'' מעביר את כל חייהם כסרט לפניהם, סרט שבו מופיעים פרטי הפרטים של חייהם הקודמים. הם יכלו באותה עת לעכל כמות אדירה של אינפורמציה, הרבה מעבר למצוי בחייהם הרגילים. הישות השמימית שאלה אותם אם הם מוכנים למות. וכאן מתפצלים סיפוריהם של האנשים, איש איש ותשובותיו, מדוע עדיין רצה לשוב לעולם החיים... מנותח נוסף סיפר, שבאיזשהו שלב בניתוח חש פתאום שהוא יוצא מגופו, וכאילו מרחף ממעל צעיר אחר, כימאי במקצועו, עסק בניסויים מסוכנים לא פעם. באחד מהניסויים פגע חומר חריף בעיניו והוא התעוור. לאחר שטופל בביה''ח סיפר פרטי פרטים על אשר ראה כעיוור בעודנו מחוץ לגוף. כאמור, אלה הן רק חלק מין הסיפורים של אנשים שחוו מוות קליני באופנים שונים. רבים מהם העידו כי ראו ישות חמה וטובה הבאה לקראתם. היא שפעה טוב כה רב עד שלא רצו לעזבה, אך ידעו בירור כי אם יחצו את הקו החוצה בינם לישות זו, שוב לא יוכלו לשוב לעולם. רק זיכרון ילדיהם הקטנים או אנשים אחרים שהיו קשורים אליהם מאוד המריצם לשוב לחייהם שטרם האסון. ד''ר אליזבט קובלר רוס, רופאה אמריקנית מוכשרת, נכחה מתוקף תפקידה בפטירות רבות של חולים אנושים. היא שמה לב לכך, שפעמים רבות הם נראו משוחחים עם דמות שאינה נראית לעין ברגעיהם האחרונים, ואף נפטרו כשהבעת רווחה על פניהם. עובדה זו עוררה אותה לחשוב שיש חיים לאחר המוות, לא כפי שטענו רבים מאוד מעמיתיה כי כם פטירת האדם נגמרים חייו לנצח. היא החלה לחקור ביתר שאת בנושא, וגילתה כי קיימים דיווחים רבים מאוד על אנשים ששבו לחייהם לאחר מוות קליני, והם מוכיחים את קיומה של הנשמה.(השקפה על הגוף מלמעלה, תחושת ישות מופלאה, ועוד). חיברה ספר בשם ''החיים שמעבר לחיים'', ובו סיכמה ראיונות עם עשרות אנשים שעברו מוות קליני. גם חוקר אחר, בשם ריימונד, חקר רבות בנושא, ושמע מפי אנשים שעברו חוויות דומות, כי ראו בעת ''פטירתם'' מכרים וידידים שבאים לקראתם (מכרים שכבר היו בעולם האמת זה מכבר). פניהם היו מאושרים. והכל נראה שמח וטוב... אחד מאלה אף סיפר, שבכה משך משבוע שלם לאחר ששב לארץ החיים. זאת משום שלא רצה לאבד את הרגשות הנפלאים שלוו אותו בעת פטירתו הקלינית. כל המתרחש סביבו היה נראה מאורע משמח. באחד המקרים, קבע רופא את פטירתה של חולה. היא חשה שנשמתה נפרדה מגופה, עברה במין ''מנהרה שחורה'' גדולה, אך עדיין יש ביכולתה לראות את כל הקורה עמה. לפתע, היא חזרה דרך המנהרה השחורה, וחשה ששבה לגופה. היא פקחה עיניה, וראתה את בעלה ואחותה עומדים ליד מיטתה כשפניהם שטופי דמעות. חולה אחר ששכב על מיטתו לאחר התקף לב קשה, סיפר כיצד ראה ''מלמעלה'' איך עובדים על גופו! שמו ''שוק'' חשמלי על החזה, וגופו ניתר מהזרם שעבר בו. ואז ''נפל'' מתוך גופו, ולאחר מכן שב אליו. המפתיע ביותר הוא, שלכאורה דברי חז''ל המקבילים למאורעות שצויינו ע''י החולים. נאמר בזוהר, שצדיקים שמחים ביום פטירתם, וכן שנשמת אדם מתאווה לצאת מהעולם הזה כדי להגיע לתענוג נצחי בעולם הבא. גם התופעה שאנשים שנפטרו זה מכבר, והם ידידי החולה, באים לקראתו בעת מותו מוזכרת במקורות. ריב''ז (ר' יוחנן בן זכאי- חי בדור החורבן) טרם פטירתו אמר: ''הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה''! גם ר' יחיאל מכל טקוצנסקי (מחבר ''גשר החיים'') אמר לנוכחים בחדרו זמן קט טרם הסתלוקתו: ''הכינו כסא לרבי ומורי, (ר' שמואל מסלנט''!) ספר הישר אומר כי עולם הבא רחב בלי קצוות, ואורו- אורה גדולה אשר לא תדמה לאור עולם הזה. יתכן וזה המקביל לדברי הנפטרים על אור עצום שעטף אותם מכל צד. יהודי מאמין איננו זקוק להוכחות רבות על חיים שמעבר למוות. למעשה כל חיינו בעולם הזה מכוונים לקראת המטרה הגדולה- החיים שלאחר מכן, בעולם הנצחי. החל מגיל הגן שומעים פעוטינו על ''עולם הזה'' ו''עולם הבא'', על ''פרוזדור'' ו''טרקלין'', על ''דין וחשבון'' וכדומה, והדבר נקבע בדעתם. בתחילת פרק שלישי באבות מובאים דברי עקביא בן מהללאל האומר: ''הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון''. יש החוששין שמחשבה זו תביא את המתבונן רק לעצב ודיכאון, אך במבט אמיתי, ההפך הוא הנכון. ככל שיקרה המטרה(עולם הבא), כן יקרו הרגעים בעולם הזה המובילים אליה, כאותן מכוניות מובחרות, שבעליהן חרדים לכל בורג בהן, בשל היותן מיועדות למסלול מרוצים ממושך בתחרות. כן נבחנים מעשינו והרהורינו בשבט הביקורת העצמית, כשמאחורי עורפינו נושף הרגע ש''לאחר מכן'', התכלית בעולם הנצח. לאור תכלית זו נבחנים מעשינו- האם תואמים הם למטרה? האם לא סטינו קמעא בדרכנו? האם לא נבוש בעת יוקרן הסרט הממושך, הנוקב, על כל מעשינו מעת היותנו עלי אדמות? אשרי מי שהכרת העראי והחולף כאן מושרשת בעצמותיו! רגעיו מנוצלים לפעולות מועילות, מעשיו- שקולים באמת וההגיון והשכל הישר, מחשבותיו- מסוננות וטהורות, יומו- פורה ועתיר סיפוק פנימי, מטרתו- ברורה ומוצהרת, אהובה ומעורכת. הוא אינו שוקע בעצב על פרידתו העתידית מחיי הגוף כי אם להיפך. חדוותו תמידית, בידעו כי הכין עצמו כמיטב יכולתו. תרמילו- גדוש, מצפונו-נקי, ומליציו-רבים. ובבוא עתו, הרי נפרדת נשמתו מגופו כ''משחל בנתא מחלבא'' (כמוציא שערה מחלב)- כביטויים של חז''ל. אם שמר על עצמו כראוי, הוא אינו זקוק אף לחבוט הקבר שתפקידו- להוריד את הסיגים מהגוף, על מנת שיוכל להתענג על זיו ד' בעולם העליון. מזוכך, כשבת שחוק על שפתיו, הוא עובר מן הפרוזדור לטרקלין, והוא ראוי לגמול נאות על מעשיו כאן, ''ותשחק ליום אחרון''. באהבת ישראל ננצח, צו השעה - אהבת חינם. חייך אחי, אתה הודי.
(לקוח מאתר הידברות) מעבר לחיים גב' נ. הוכנסה לחדר ניתוחים במצב קשה.מצבה התדרדר מרגע לרגע. 29/03/2005 ש. ארלנגר \ עת לחשוב היה זה בבית חולים אמריקני. גב' נ. הוכנסה לחדר ניתוחים במצב קשה.מצבה התדרדר מרגע לרגע. היא עברה מצב של מוות קליני, ושבה לחיים להפתעתם של הסובבים אותה. לאחר שנתחזקה מעט, שאלוה מה היא זוכרת מהמוות שעברה, והיא סיפרה: ''הרגשתי שהחדר מתמלא באור עצום שעטף את הכל. חשתי שקיימת מן ישות שופעת אהבה המתבוננת בי. האור הנפלא שאלני אם אני מוכנה למות כעת. הרגשתי תחושת ביטחון וחמימות. היה לי טוב בקרבת הישות והאור, כי עד כי רציתי להישאר עמם לתמיד... אך לפתע נזכרתי בילדיי הפעוטים ובבעלי. רחמי נכמרו עליהם. האומנם ישארו לבד?! הרהרתי מעט, ועניתי לאור הנפלא כי חפצה אני לשוב לבעלי ולילדיי... ואז חל שינוי במצבי הגופני. הרגשתי כי אני נכנסתי חזרה לתוך גופי. נשמתי שכמעט ופרחה ממני שבה לגופי בחזרה. הרופאים בחדר הניתוח, שסברו כי כבר נפטרתי מן העולם, הופתעו מהעובדה כי שבתי לגלות סימני חיים''... עדותה זו אינה יחידה. קיימות עדויות רבות מפי אנשים שעברו מוות קליני, ולכולם מוטיב משותף- כולם הרגישו באור מיוחד במינו העוטף אותם, או בישות שופעת אהבה הקיימת בקרבתם. הם חשו בדרך כלשהי ש''הוא'' יודע הכול על עברם ועתידם. ''הוא'' מעביר את כל חייהם כסרט לפניהם, סרט שבו מופיעים פרטי הפרטים של חייהם הקודמים. הם יכלו באותה עת לעכל כמות אדירה של אינפורמציה, הרבה מעבר למצוי בחייהם הרגילים. הישות השמימית שאלה אותם אם הם מוכנים למות. וכאן מתפצלים סיפוריהם של האנשים, איש איש ותשובותיו, מדוע עדיין רצה לשוב לעולם החיים... מנותח נוסף סיפר, שבאיזשהו שלב בניתוח חש פתאום שהוא יוצא מגופו, וכאילו מרחף ממעל צעיר אחר, כימאי במקצועו, עסק בניסויים מסוכנים לא פעם. באחד מהניסויים פגע חומר חריף בעיניו והוא התעוור. לאחר שטופל בביה''ח סיפר פרטי פרטים על אשר ראה כעיוור בעודנו מחוץ לגוף. כאמור, אלה הן רק חלק מין הסיפורים של אנשים שחוו מוות קליני באופנים שונים. רבים מהם העידו כי ראו ישות חמה וטובה הבאה לקראתם. היא שפעה טוב כה רב עד שלא רצו לעזבה, אך ידעו בירור כי אם יחצו את הקו החוצה בינם לישות זו, שוב לא יוכלו לשוב לעולם. רק זיכרון ילדיהם הקטנים או אנשים אחרים שהיו קשורים אליהם מאוד המריצם לשוב לחייהם שטרם האסון. ד''ר אליזבט קובלר רוס, רופאה אמריקנית מוכשרת, נכחה מתוקף תפקידה בפטירות רבות של חולים אנושים. היא שמה לב לכך, שפעמים רבות הם נראו משוחחים עם דמות שאינה נראית לעין ברגעיהם האחרונים, ואף נפטרו כשהבעת רווחה על פניהם. עובדה זו עוררה אותה לחשוב שיש חיים לאחר המוות, לא כפי שטענו רבים מאוד מעמיתיה כי כם פטירת האדם נגמרים חייו לנצח. היא החלה לחקור ביתר שאת בנושא, וגילתה כי קיימים דיווחים רבים מאוד על אנשים ששבו לחייהם לאחר מוות קליני, והם מוכיחים את קיומה של הנשמה.(השקפה על הגוף מלמעלה, תחושת ישות מופלאה, ועוד). חיברה ספר בשם ''החיים שמעבר לחיים'', ובו סיכמה ראיונות עם עשרות אנשים שעברו מוות קליני. גם חוקר אחר, בשם ריימונד, חקר רבות בנושא, ושמע מפי אנשים שעברו חוויות דומות, כי ראו בעת ''פטירתם'' מכרים וידידים שבאים לקראתם (מכרים שכבר היו בעולם האמת זה מכבר). פניהם היו מאושרים. והכל נראה שמח וטוב... אחד מאלה אף סיפר, שבכה משך משבוע שלם לאחר ששב לארץ החיים. זאת משום שלא רצה לאבד את הרגשות הנפלאים שלוו אותו בעת פטירתו הקלינית. כל המתרחש סביבו היה נראה מאורע משמח. באחד המקרים, קבע רופא את פטירתה של חולה. היא חשה שנשמתה נפרדה מגופה, עברה במין ''מנהרה שחורה'' גדולה, אך עדיין יש ביכולתה לראות את כל הקורה עמה. לפתע, היא חזרה דרך המנהרה השחורה, וחשה ששבה לגופה. היא פקחה עיניה, וראתה את בעלה ואחותה עומדים ליד מיטתה כשפניהם שטופי דמעות. חולה אחר ששכב על מיטתו לאחר התקף לב קשה, סיפר כיצד ראה ''מלמעלה'' איך עובדים על גופו! שמו ''שוק'' חשמלי על החזה, וגופו ניתר מהזרם שעבר בו. ואז ''נפל'' מתוך גופו, ולאחר מכן שב אליו. המפתיע ביותר הוא, שלכאורה דברי חז''ל המקבילים למאורעות שצויינו ע''י החולים. נאמר בזוהר, שצדיקים שמחים ביום פטירתם, וכן שנשמת אדם מתאווה לצאת מהעולם הזה כדי להגיע לתענוג נצחי בעולם הבא. גם התופעה שאנשים שנפטרו זה מכבר, והם ידידי החולה, באים לקראתו בעת מותו מוזכרת במקורות. ריב''ז (ר' יוחנן בן זכאי- חי בדור החורבן) טרם פטירתו אמר: ''הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה''! גם ר' יחיאל מכל טקוצנסקי (מחבר ''גשר החיים'') אמר לנוכחים בחדרו זמן קט טרם הסתלוקתו: ''הכינו כסא לרבי ומורי, (ר' שמואל מסלנט''!) ספר הישר אומר כי עולם הבא רחב בלי קצוות, ואורו- אורה גדולה אשר לא תדמה לאור עולם הזה. יתכן וזה המקביל לדברי הנפטרים על אור עצום שעטף אותם מכל צד. יהודי מאמין איננו זקוק להוכחות רבות על חיים שמעבר למוות. למעשה כל חיינו בעולם הזה מכוונים לקראת המטרה הגדולה- החיים שלאחר מכן, בעולם הנצחי. החל מגיל הגן שומעים פעוטינו על ''עולם הזה'' ו''עולם הבא'', על ''פרוזדור'' ו''טרקלין'', על ''דין וחשבון'' וכדומה, והדבר נקבע בדעתם. בתחילת פרק שלישי באבות מובאים דברי עקביא בן מהללאל האומר: ''הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון''. יש החוששין שמחשבה זו תביא את המתבונן רק לעצב ודיכאון, אך במבט אמיתי, ההפך הוא הנכון. ככל שיקרה המטרה(עולם הבא), כן יקרו הרגעים בעולם הזה המובילים אליה, כאותן מכוניות מובחרות, שבעליהן חרדים לכל בורג בהן, בשל היותן מיועדות למסלול מרוצים ממושך בתחרות. כן נבחנים מעשינו והרהורינו בשבט הביקורת העצמית, כשמאחורי עורפינו נושף הרגע ש''לאחר מכן'', התכלית בעולם הנצח. לאור תכלית זו נבחנים מעשינו- האם תואמים הם למטרה? האם לא סטינו קמעא בדרכנו? האם לא נבוש בעת יוקרן הסרט הממושך, הנוקב, על כל מעשינו מעת היותנו עלי אדמות? אשרי מי שהכרת העראי והחולף כאן מושרשת בעצמותיו! רגעיו מנוצלים לפעולות מועילות, מעשיו- שקולים באמת וההגיון והשכל הישר, מחשבותיו- מסוננות וטהורות, יומו- פורה ועתיר סיפוק פנימי, מטרתו- ברורה ומוצהרת, אהובה ומעורכת. הוא אינו שוקע בעצב על פרידתו העתידית מחיי הגוף כי אם להיפך. חדוותו תמידית, בידעו כי הכין עצמו כמיטב יכולתו. תרמילו- גדוש, מצפונו-נקי, ומליציו-רבים. ובבוא עתו, הרי נפרדת נשמתו מגופו כ''משחל בנתא מחלבא'' (כמוציא שערה מחלב)- כביטויים של חז''ל. אם שמר על עצמו כראוי, הוא אינו זקוק אף לחבוט הקבר שתפקידו- להוריד את הסיגים מהגוף, על מנת שיוכל להתענג על זיו ד' בעולם העליון. מזוכך, כשבת שחוק על שפתיו, הוא עובר מן הפרוזדור לטרקלין, והוא ראוי לגמול נאות על מעשיו כאן, ''ותשחק ליום אחרון''. באהבת ישראל ננצח, צו השעה - אהבת חינם. חייך אחי, אתה הודי.