החיים שלי הם כמו נדנדה

[ילדת פלא קטנה]

החיים שלי הם כמו נדנדה ../images/Emo188.gif

יום אני רוצה להתעמת איתו על הכל. יום לאחר מכן אני מרגישה טוב עם הניתוק. קראתי בכל הסופ"ש את השרשורים במקום המקסים הזה, ועדיין משהו מבדיל אותי מכולן. הדפוס שלי הוא רק לגבי אותו אדם. כבר כתבתי בעבר שכל מי שבקשר איתו סובל מאותה תופעה אך כפי שאומר המשפט - צרת רבים היא נחמת טיפשים. אני חוששת שמדובר בטראומה עבורי לכל החיים. אני לא בטוחה שאצליח אי פעם לתת אמון בגבר אחר. עובדה שכלפי חוץ אני נראית טוב ומנהלת חיים יציבים, אך בכל הקשור לנושא האהבה - יש בי חלל ריק שלא מצליח להתמלא.

 

[נורית הדרי]

אז בואי לפחות תסכימי עם עצמך על דבר

אחד: כל זמן שהרגשות שלך משתנים בכזה קצב את לא עושה כלום. נשמע לך הגיוני? אם את לא יציבה ברגשותייך, בואי פשוט תחליטי להכנס למצב פאסיבי לגבי השאלה הזאת. קראת מה שכתבתי על הרצון להתעמת איתו? ולגבי הענין של מכורה או לא מכורה, לא נראה לי שזה כל כך חשוב. כי ברגע שיש לך את זה לגביו, וזה משתלט על החיים הרגשיים שלך , התוצאה היא אותה תוצאה. זה שיש נשים אחרות שנפלו באותו דבר לא מוכיח הרבה : גם נשים אחרות כאן כותבות על האקסיות שבורות הלב של המושא שלהן. החלל הריק לא יתמלא כל כך מהר, זה נכון. והשאלה שאני שואלת את עצמי, אם זה כל כך חריג, איזו חווית אהבה תקינה היתה לך לפני הקשר הזה? אולי תוכלי להיות ניזונה ממנה? אני רוצה להציע לך משהו לגבי שימוש במילים "כל החיים" ו"טראומה" ו"אי פעם" - בואי תנסי לחשוב על העתיד במונחים קטנים קטנים: למשל 24 שעות , מקסימום, שבוע. כשאני נכנסת לטירוף - זה מה שעובד לי. אני פשוט מכינה את מחר.

 

[ילדת פלא קטנה]

נורית

מרוב שהקשר גרם לי לטראומה, אני כבר לא זוכרת קשרים אחרים. אל תשכחי שהקשר היה היה מאז שהייתי בת 21 והיום אני עוד מעט בת 31. הקשר הזה היה כל כך רע והשתלט לי על כל החיים - שאני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר מלבד הטראומה הנוראית. לא רוצה לדבר איתו! כועסת עליו! הוא מנוול ומנצל פציינטיות כל הזמן!

 

[Betterfly]

את צודקת

זה מנחם אותי לחשוב על קשרים בעבר ועל היציאה מהם. למען האמת, לפני כמה ימים התקשרתי לידיד הזה שאני אצלו עכשיו ושאלתי אותו מה הוא זוכר לגבי אותה תקופה. מה שהוא אמר לי לא כל כך הפתיע אותי- הכרנו מיד אחרי שנפרדתי ממישהו (ההוא שהרבצתי לו

לפני שיחשבו שאני משוגעת להלן תקציר- היינו יחד שנתיים וחצי, מתוכם גרנו ביחד שנה ווכמה חודשים, חצי שנה לפני הסוף התחלנו במערכת יחסים פתוחה כי ביקשתי גיוון מיני, היה לא רע בגדול, אבל חודש חודשיים לפני הסוף פשוט התרחקנו ואז הוא מצא מישהי אחרת, לגבי המכות אם מישהו ירצה אני ארחיב עוד, בקיצור אחרי האפיזודה הזו ארזתי את הדברים וחזרתי לאמא ואבא, שבועיים של SMS שטנה לו על החברה החדשה שלו, כמה חודשים של דיכי ואז- בוקר אחד קמתי וזה נגמר סופית מבחינתי). הידיד סיפר שהייתי אז מאוד מסתורית לגבי עצמי- לא סיפרתי לו כלום מלבד תחומי עניין שלי ומקום עבודתי- הוא לא ידע על חיי כלום וסתם היינו מדברים פילוסופיה כללית

. אני מניחה שיצירת אותו קשר חדש (וגם יזיזויות של אותה תקופה) עזרו לי לפתח את החיים שלי בנפרד.