החיים שלי מיותרים .
אני מרגישה שחבל שבתקופה שנולדתי לא היה דבר כזה בדיקה שהיו עושים לנשים בהריון שבודקת אם העובר יהיה ברצף האוטיסטי ואם מגלים שכן עושים הפלה .
כי הייתי מעדיפה שלא להוולד .
אני כל היום לבד בבית עד שעה מאוד מאוחרת וחוץ מלהעביר את הזמן במחשב ולעשות דברים בסיסיים כמו לאכול ולישון אני לא עושה כלום בחיים שלי .
אין לי קשר קרוב לאף אחד ,אני לא מרגישה קרבה להורים שלי או לקרובי משפחה אחרים ואין לי קשרי חברים כלשהם אז אני לגמרי לבד .
אני מרגישה שכל החיים שלי יהיה בידיוק כמו שהם עכשיו .
אני לא מסוגלת להכנס למסגרת , גם לא למסגרת רגילה וגם לא למסגרת מיוחדת לרצף האוטיסטי .
אין סיכוי שאני אי פעם אהיה מסוגלת להכיר אנשים ולדבר איתם וליצור קשרים של ידידות או חברות .(ורוב הסיכויים שגם אם הייתי מנסה ברגע שהיו שומעים על האבחנה שלי אף אחד לא היה רוצה קשר איתי)
גם לא הייתי רוצה שיהיה שינוי בחיים שלי ושאני אפתח יכולת להכיר אנשים ולעשות דברים בחיים , אני פשוט מרגישה כאילו שהלידה שלי הייתה כל כך מיותרת ושהחיים שלי לא שווים כלום, זה כאילו שהמסלול חיים שלי זה לקבל אבחון כאוטיסטית ואז לעבור לכיתת תקשורת עם מורות וסייעות שהתייחסו אליי כאילו שאני מאוד מוגבלת וחסרת אינטליגנציה להבין דברים ואז אחרי סיום בית ספר להיות בבית ולהעביר את שאר החיים שלי בכלום .
ואני מרגישה נחותה בגלל שאני מוגדרת ברצף האוטיסטי , כל יום אני חושבת על זה הרבה . כל פעם שאני שומעת שמישהו אומר שלהיות אוטיסט זה בסדר ושזה לא בושה אני מרגישה כאילו שמנסים ליפות את המציאות ולהתחמק מהאמת .
אני מרגישה שחבל שבתקופה שנולדתי לא היה דבר כזה בדיקה שהיו עושים לנשים בהריון שבודקת אם העובר יהיה ברצף האוטיסטי ואם מגלים שכן עושים הפלה .
כי הייתי מעדיפה שלא להוולד .
אני כל היום לבד בבית עד שעה מאוד מאוחרת וחוץ מלהעביר את הזמן במחשב ולעשות דברים בסיסיים כמו לאכול ולישון אני לא עושה כלום בחיים שלי .
אין לי קשר קרוב לאף אחד ,אני לא מרגישה קרבה להורים שלי או לקרובי משפחה אחרים ואין לי קשרי חברים כלשהם אז אני לגמרי לבד .
אני מרגישה שכל החיים שלי יהיה בידיוק כמו שהם עכשיו .
אני לא מסוגלת להכנס למסגרת , גם לא למסגרת רגילה וגם לא למסגרת מיוחדת לרצף האוטיסטי .
אין סיכוי שאני אי פעם אהיה מסוגלת להכיר אנשים ולדבר איתם וליצור קשרים של ידידות או חברות .(ורוב הסיכויים שגם אם הייתי מנסה ברגע שהיו שומעים על האבחנה שלי אף אחד לא היה רוצה קשר איתי)
גם לא הייתי רוצה שיהיה שינוי בחיים שלי ושאני אפתח יכולת להכיר אנשים ולעשות דברים בחיים , אני פשוט מרגישה כאילו שהלידה שלי הייתה כל כך מיותרת ושהחיים שלי לא שווים כלום, זה כאילו שהמסלול חיים שלי זה לקבל אבחון כאוטיסטית ואז לעבור לכיתת תקשורת עם מורות וסייעות שהתייחסו אליי כאילו שאני מאוד מוגבלת וחסרת אינטליגנציה להבין דברים ואז אחרי סיום בית ספר להיות בבית ולהעביר את שאר החיים שלי בכלום .
ואני מרגישה נחותה בגלל שאני מוגדרת ברצף האוטיסטי , כל יום אני חושבת על זה הרבה . כל פעם שאני שומעת שמישהו אומר שלהיות אוטיסט זה בסדר ושזה לא בושה אני מרגישה כאילו שמנסים ליפות את המציאות ולהתחמק מהאמת .
