החלה הספירה לאחור: עוד שבוע
זה היה מסע שלא יאומן, כאילו כל כוחות היקום חברו נגדי, ואיך שהוא צלחתי הכל: את העבודה האינטנסיבית, את האימונים לבד, את הנסיעות המרובות לחו"ל והג'ט לג שמקשה על האימונים ומעל הכל: התאונה במשרד עם פציעת כתף לא פשוטה. תאונה שבשלבים מסויימים נראה היה שתסתום סופית את הגולל על האולטרה הזה.
ואיך שהוא, המשכתי לקוות, והמשכתי להתאמן, בלי לדעת אם אני אתייצב על קו הזינוק או לא.
ובין טיסה לטיסה, ערכתי את כל הבירורים האפשריים, ולאט לאט התברר שגם הפיזיו, וגם האורטופד מאשרים לרוץ, ואפילו ביטוח נסיעות מורחב הצלחתי להשיג, ואני יוצאת לדרך.
זה גם היה מסע מדהים. מסע עתיר ברגעי יופי לצד רגעי קושי.
הצורך באימונים בכל מקום אפשרי חשף אותי לנופים שונים בארצות שונות ולמקומות שלא הייתי מגיעה אליהם בריצה אלמלא המטרה הזו מול העיניים.
למדתי הרבה על עצמי במהלך המסע הזה.
והבוקר, אחרי ביקור נוסף אצל הפיזיו, ואחרי שהסדרתי את הביטוח, הבנתי שזה הולך לקרות.
והתחלתי בספירה לאחור
והתחלתי להתרגש
כן, הפרפרים כבר כאן ובגדול
ויש בי חלק שיודע שלמרות הכל ולמרות הנחישות, יכול להיות שאני לא אסיים, לא בכל מחיר.
אבל לפחות אני יודעת שאני מנסה.
ולפחות אני יודעת שאני נותנת את ההכי טוב שאני יכולה לתת.
והלוואי שאני גם אסיים....
ותודה לכל מי שכאן
שליוויתן אותי מכאן עם האימונים המפרכים
שידעתן לזרוק מילת עידוד, ולפרגן ולחזק כשצריך
ועכשיו, אחרי ששיתפתי אתכן לאורך כל המסע, אני משתפת גם בהתרגשות הגדולה, עכשיו שאני קרובה כל כך לסיומו.
זה היה מסע שלא יאומן, כאילו כל כוחות היקום חברו נגדי, ואיך שהוא צלחתי הכל: את העבודה האינטנסיבית, את האימונים לבד, את הנסיעות המרובות לחו"ל והג'ט לג שמקשה על האימונים ומעל הכל: התאונה במשרד עם פציעת כתף לא פשוטה. תאונה שבשלבים מסויימים נראה היה שתסתום סופית את הגולל על האולטרה הזה.
ואיך שהוא, המשכתי לקוות, והמשכתי להתאמן, בלי לדעת אם אני אתייצב על קו הזינוק או לא.
ובין טיסה לטיסה, ערכתי את כל הבירורים האפשריים, ולאט לאט התברר שגם הפיזיו, וגם האורטופד מאשרים לרוץ, ואפילו ביטוח נסיעות מורחב הצלחתי להשיג, ואני יוצאת לדרך.
זה גם היה מסע מדהים. מסע עתיר ברגעי יופי לצד רגעי קושי.
הצורך באימונים בכל מקום אפשרי חשף אותי לנופים שונים בארצות שונות ולמקומות שלא הייתי מגיעה אליהם בריצה אלמלא המטרה הזו מול העיניים.
למדתי הרבה על עצמי במהלך המסע הזה.
והבוקר, אחרי ביקור נוסף אצל הפיזיו, ואחרי שהסדרתי את הביטוח, הבנתי שזה הולך לקרות.
והתחלתי בספירה לאחור
והתחלתי להתרגש
כן, הפרפרים כבר כאן ובגדול
ויש בי חלק שיודע שלמרות הכל ולמרות הנחישות, יכול להיות שאני לא אסיים, לא בכל מחיר.
אבל לפחות אני יודעת שאני מנסה.
ולפחות אני יודעת שאני נותנת את ההכי טוב שאני יכולה לתת.
והלוואי שאני גם אסיים....
ותודה לכל מי שכאן
שליוויתן אותי מכאן עם האימונים המפרכים
שידעתן לזרוק מילת עידוד, ולפרגן ולחזק כשצריך
ועכשיו, אחרי ששיתפתי אתכן לאורך כל המסע, אני משתפת גם בהתרגשות הגדולה, עכשיו שאני קרובה כל כך לסיומו.
