א ב י ב ה חיים טובים
New member
החלום...הפיתוי... ההתפכחות...
בלהט הדיון...ברצון העז שיש לכולנו להוכיח שאנחנו "צודקים ויודעים" נשכחו כמה דברים חשובים.. בואו נעזוב לרגע את השיווק הרישתי ונעבור לסופר, למינימרקט לבית המרקחת, ולכל מקום שבו אנו רוכשים משהו.או אפילו לשיחה עם סוכן הביטוח שלנו, יועץ המס, ומנהל תיק ההשקעות שלנו והמורה לחשבון של הילד... בואו נסתכל קצת על עצמנו ונראה האם אנחנו לא מוכרים את עצמנו בדיוק כמו כולם, במחיר הכי אטרקטיבי, בשרות הכי טוב, באמינות שאין לה מתחרים, ועוד ועוד... נניח שאנחנו הולכים ומחפשים לעצמינו מוצר/שרות שאנחנו צריכים, במחיר הכי אטרקטיבי, וגם...אנחנו כבר יודעים כי המליצו לנו עליו. אנחנו רק צריכים לגיע למדף, לקחת לשלם ולצאת...או לחילופין לחתום על הפוליסה (שהיא נייר שאפשר לעשות ממנו טייארה) או לסכם על ההשקעה שאנחנו רוצים לעשות ולהתחיל בשיעורי העזר.... אבל... בדרך...חולפ/ת על פנינו דייל/ת מכירות נעים/ה. סוכן אחר פוגש אותנו שמזמין אותנו להתנסות במוצר החדש שיצרה חברה מתחרה לזו שאנחנו רצינו לקנות ממנה. הו/יא נעימ/ה, מסבירים בסבר פנים יפות כמה כדאי לנו, כי אנחנו "נרוויח" מכיוון שהמוצר חדש ומחירו זול, כי עכשיו עדכנו את הפוליסה מחדש, כי מנהל הבנק החליט על מדיניות חדשה שבאה לקראת הלקוח, המורה לחשבון הוא הכי טוב באזור עם המון המלצות ועוד הרבה מאוד "כדאים" אחרים... ואפילו נוכל לחסוך את הכסף של הסיגריות שאנחנו מעשנים.... אנחנו...חושבים...ומחליטים לקנות! לא חשוב מה המוצר, מה שהוביל אותנו לקנות זה מה שאמרו לנו...זה העניין! מה שמתסכל בכל העניין, במידה והקנייה היתה גרועה... זה שאנחנו מרגישים שהצליחו לעבוד עלינו, ואנחנו "טיפשים" כמו עוד כמה אלפים...כאן מתעורר הכעס בעצם על עצמנו רק שמאוד נוח להאשים מישהו אחר על זה שהצליח לגרום לנו להאמין בו. מהרגע שהסכמנו לקנות,להתנסות, הסכמנו לקחת את השרות או המוצר אלינו, אנחנו מתחילים להתמודד עם עצמנו בקשר לקנייה זו. מאותו הרגע זה כבר אנחנו בלבד עם שק החלומות שהסכמנו לקנות... אנחנו הסכמנו לקנות!!!! כמה מאיתנו מתפכחים ואומרים "רימו אותי, השרות מגעיל,הסוכן ש"מכר" לי רמאי...אני חייב לספר לשכן שלי שעומד גם לעשות את השטות הזו...להזהיר אותו...כדי שהוא גם לא יפול כמוני..." חלקינו ינסו את המוצר/שרות, לא יתאכזבו ולא יתפעלו, לפעמים יחזרו לקנות אותו, ולפעמים יעברו למוצר אחר. וחלק נוסף יהנה מאוד...ויספר לחברים...וימשיך להנות למרות שיש מסביב הרבה מאוד אנשים שלא נהנו מהמוצר/שרות הזה... זה תמיד שליש שליש שליש לא חשוב באיזה מוצר, או שירות או פירמידה או שיווק. מה שלא עומד באחוזים האלה לא שורד. כמובן שאם יש אחוזים גדולים יותר... המצב מצוין! עכשיו, הבעיה נמצאת בשלב ההתפכחות.אצלנו. כל עוד האמנו למה שאמרו לנו, נהנו להאמין שהמוצר, גם זול, גם טוב, גם חוסך, וגם אופה...זה היה שלב הציפיות... כשכבר התנסינו, וראינו שזה לא בדיוק כמו שאמרו, לפי דעתנו, כאן כבר מגיע השלב של להשליך את האכזבה שלנו, על מי שמכר לנו את החלום. "הם רמאים, הם שקרנים, הם והם והם"... ואיפה האחריות שלנו על ההסכמה לחלום להיות "יפים ועשירים". ההסכמה שלנו לקנות את מה שהציעו לנו...לא משנה כמה אגרסיביות היתה בשיטת המכירה, ההחלטה היתה שלנו להסכים! והרי... אנחנו הסכמנו להצטרף ולחלום,לקנות את המוצר/שרות ואח"כ ראינו שזה לא ממש כמו שציפינו. לא התעוררנו בזמן. האנשים שדברו אלינו, הפליגו במעלות המוצרים שלהם, הסבירו לנו כמה כדאי, ולמה כדאי, אין שום פסול במה שעשו... מהרגע שקנינו, האחריות על הקניה הזו היא שלנו. אנחנו היינו הפתאים שהאמינו לשקרנים או לכל מי שמכר לנו. אנחנו כל הזמן קונים חלומות. יש ערוץ בטלויזיה שמוכר נהדר, בכל 10 דקות מספרים לנו על המזרון, הבירה, החטיף, הגבינה, הכי טעימים שיש. כשאתם קונים גבינה חדשה והיא לא טעימה לכם, אתם חושבים שהחברה שקרנית או שזה פשוט "לא הטעם שלכם"?... לסיכום, כשאני קונה, ולא משנה מה, אפילו שיטת שיווק, ברור לי לחלוטין שמהרגע שקניתי, האחריות על הכל היא שלי. גם על זה שרימו אותי, וגם על זה ששיקרו לי וגם על זה שאני נהנית וגם על זה שאני מרגישה שעשיתי צעד נכון כשמישהו מצליח לא לשלם לי עבור השרות שלי - היה לי יד בדבר. אני לא הנחיתי את הדרך כמו שצריך כשמישהו מרמה אותי -אני אפשרתי לו לרמות אותי וכשמישהו מצ'פר אותי ומעניק לי רגעים יפים...גם כאן האחריות היא על הדרך שבה נהגתי... לא מאמינה ב"הם" מאמינה ביכולות שלי, ורק במה שאני עושה. זה כולל את כל ההצלחות וגם את כל הנפילות... כשקבוצת כדורגל כושלת מפטרים את המאמן. ביפן כשראש ממשלה סרח הוא התפטר או הרג את עצמו. לקיחת אחריות על מה שאנחנו עושים, היא הדרך הנכונה לנהל עסק אחרת "הם" מנהלים אותי... מוזמנים לסתור, לסטור וגם להסכים... ערב נעים
בלהט הדיון...ברצון העז שיש לכולנו להוכיח שאנחנו "צודקים ויודעים" נשכחו כמה דברים חשובים.. בואו נעזוב לרגע את השיווק הרישתי ונעבור לסופר, למינימרקט לבית המרקחת, ולכל מקום שבו אנו רוכשים משהו.או אפילו לשיחה עם סוכן הביטוח שלנו, יועץ המס, ומנהל תיק ההשקעות שלנו והמורה לחשבון של הילד... בואו נסתכל קצת על עצמנו ונראה האם אנחנו לא מוכרים את עצמנו בדיוק כמו כולם, במחיר הכי אטרקטיבי, בשרות הכי טוב, באמינות שאין לה מתחרים, ועוד ועוד... נניח שאנחנו הולכים ומחפשים לעצמינו מוצר/שרות שאנחנו צריכים, במחיר הכי אטרקטיבי, וגם...אנחנו כבר יודעים כי המליצו לנו עליו. אנחנו רק צריכים לגיע למדף, לקחת לשלם ולצאת...או לחילופין לחתום על הפוליסה (שהיא נייר שאפשר לעשות ממנו טייארה) או לסכם על ההשקעה שאנחנו רוצים לעשות ולהתחיל בשיעורי העזר.... אבל... בדרך...חולפ/ת על פנינו דייל/ת מכירות נעים/ה. סוכן אחר פוגש אותנו שמזמין אותנו להתנסות במוצר החדש שיצרה חברה מתחרה לזו שאנחנו רצינו לקנות ממנה. הו/יא נעימ/ה, מסבירים בסבר פנים יפות כמה כדאי לנו, כי אנחנו "נרוויח" מכיוון שהמוצר חדש ומחירו זול, כי עכשיו עדכנו את הפוליסה מחדש, כי מנהל הבנק החליט על מדיניות חדשה שבאה לקראת הלקוח, המורה לחשבון הוא הכי טוב באזור עם המון המלצות ועוד הרבה מאוד "כדאים" אחרים... ואפילו נוכל לחסוך את הכסף של הסיגריות שאנחנו מעשנים.... אנחנו...חושבים...ומחליטים לקנות! לא חשוב מה המוצר, מה שהוביל אותנו לקנות זה מה שאמרו לנו...זה העניין! מה שמתסכל בכל העניין, במידה והקנייה היתה גרועה... זה שאנחנו מרגישים שהצליחו לעבוד עלינו, ואנחנו "טיפשים" כמו עוד כמה אלפים...כאן מתעורר הכעס בעצם על עצמנו רק שמאוד נוח להאשים מישהו אחר על זה שהצליח לגרום לנו להאמין בו. מהרגע שהסכמנו לקנות,להתנסות, הסכמנו לקחת את השרות או המוצר אלינו, אנחנו מתחילים להתמודד עם עצמנו בקשר לקנייה זו. מאותו הרגע זה כבר אנחנו בלבד עם שק החלומות שהסכמנו לקנות... אנחנו הסכמנו לקנות!!!! כמה מאיתנו מתפכחים ואומרים "רימו אותי, השרות מגעיל,הסוכן ש"מכר" לי רמאי...אני חייב לספר לשכן שלי שעומד גם לעשות את השטות הזו...להזהיר אותו...כדי שהוא גם לא יפול כמוני..." חלקינו ינסו את המוצר/שרות, לא יתאכזבו ולא יתפעלו, לפעמים יחזרו לקנות אותו, ולפעמים יעברו למוצר אחר. וחלק נוסף יהנה מאוד...ויספר לחברים...וימשיך להנות למרות שיש מסביב הרבה מאוד אנשים שלא נהנו מהמוצר/שרות הזה... זה תמיד שליש שליש שליש לא חשוב באיזה מוצר, או שירות או פירמידה או שיווק. מה שלא עומד באחוזים האלה לא שורד. כמובן שאם יש אחוזים גדולים יותר... המצב מצוין! עכשיו, הבעיה נמצאת בשלב ההתפכחות.אצלנו. כל עוד האמנו למה שאמרו לנו, נהנו להאמין שהמוצר, גם זול, גם טוב, גם חוסך, וגם אופה...זה היה שלב הציפיות... כשכבר התנסינו, וראינו שזה לא בדיוק כמו שאמרו, לפי דעתנו, כאן כבר מגיע השלב של להשליך את האכזבה שלנו, על מי שמכר לנו את החלום. "הם רמאים, הם שקרנים, הם והם והם"... ואיפה האחריות שלנו על ההסכמה לחלום להיות "יפים ועשירים". ההסכמה שלנו לקנות את מה שהציעו לנו...לא משנה כמה אגרסיביות היתה בשיטת המכירה, ההחלטה היתה שלנו להסכים! והרי... אנחנו הסכמנו להצטרף ולחלום,לקנות את המוצר/שרות ואח"כ ראינו שזה לא ממש כמו שציפינו. לא התעוררנו בזמן. האנשים שדברו אלינו, הפליגו במעלות המוצרים שלהם, הסבירו לנו כמה כדאי, ולמה כדאי, אין שום פסול במה שעשו... מהרגע שקנינו, האחריות על הקניה הזו היא שלנו. אנחנו היינו הפתאים שהאמינו לשקרנים או לכל מי שמכר לנו. אנחנו כל הזמן קונים חלומות. יש ערוץ בטלויזיה שמוכר נהדר, בכל 10 דקות מספרים לנו על המזרון, הבירה, החטיף, הגבינה, הכי טעימים שיש. כשאתם קונים גבינה חדשה והיא לא טעימה לכם, אתם חושבים שהחברה שקרנית או שזה פשוט "לא הטעם שלכם"?... לסיכום, כשאני קונה, ולא משנה מה, אפילו שיטת שיווק, ברור לי לחלוטין שמהרגע שקניתי, האחריות על הכל היא שלי. גם על זה שרימו אותי, וגם על זה ששיקרו לי וגם על זה שאני נהנית וגם על זה שאני מרגישה שעשיתי צעד נכון כשמישהו מצליח לא לשלם לי עבור השרות שלי - היה לי יד בדבר. אני לא הנחיתי את הדרך כמו שצריך כשמישהו מרמה אותי -אני אפשרתי לו לרמות אותי וכשמישהו מצ'פר אותי ומעניק לי רגעים יפים...גם כאן האחריות היא על הדרך שבה נהגתי... לא מאמינה ב"הם" מאמינה ביכולות שלי, ורק במה שאני עושה. זה כולל את כל ההצלחות וגם את כל הנפילות... כשקבוצת כדורגל כושלת מפטרים את המאמן. ביפן כשראש ממשלה סרח הוא התפטר או הרג את עצמו. לקיחת אחריות על מה שאנחנו עושים, היא הדרך הנכונה לנהל עסק אחרת "הם" מנהלים אותי... מוזמנים לסתור, לסטור וגם להסכים... ערב נעים