החלום ../images/Emo63.gif (פרק ממנו)
החלום קשה להאמין. יש סיפורים שאנחנו שומעים, ולא מאמינים עד שאיננו מתנסים בהם. סיפורים מהחיים. התנסות בהם היא כמו המוות. אין מהם דרך חזרה. חוויה חד פעמית. מדובר בהגשמת חלומות. עד כמה שישמע הדבר מוזר, הגשמת חלומות הוא הדבר הנורא ביותר שיכול אדם לעולל לעצמו. גם בהגשמת חלום, אין דרך חזרה. חוויה חד פעמית שבסופה החלום מת. מי שצלח להגשים את חלומותיו ונותר מחוסר חלומות אומלל. אם כשל, הוא אומלל שבעתיים. לאחר ההתנסות, האומללות הזו נשארת עמך והיא שם, גם כאשר נולד חלום חדש ואין ספק, שבבוא היום ייולד חלום נוסף. כמו אהבה חדשה. צץ החלום ואתה פוחד להגשימו. זיכרון הכאב והאומללות, משתקים בך את הרצון. צץ פרח, ואתה חושש להתאהב. זיכרון הכאב הצורב וטעמו המריר של כשלון האהבה הקודמת, חוסם בך את הרצון לאהוב מחדש. חלום לא ניתן לבדוק. כמו גפרורים. חלום שנבדק שרוף. אהבה לא. אני לא מפחד למות. אני לא מפחד לחלום. וגם לא לאהוב. אין לחיים טעם בלעדיהם. אני לא שורף גפרורים. האש בוערת בי. אני מוכן לאבד עצמי לדעת את האמת. לשם כך יועדה האשמורת השניה. היה לי חלום, שבאמצעותו יכולתי להגשים את כל חלומותי והוא התממש. הייתה לי התבונה להבין מהו הכלי הנחוץ לשם כך. שנתיים אני מבקש וממתין. ביולי - 94, פנו אלי בהצעה לנסוע לשנה וחצי לשליחות בסינגפור. תוך שבוע נחתם החוזה. חוזה שמן שהיה מספיק לממן את החלומות שלי ושלך גם יחד, בתוך ים של אפשרויות. טרם יבש הדיו על הנייר וכבר עלה באפי ריח חרוך של טעות. חלום שרוף ? את הריח הזה רק אני מכיר, יש לי חוש ריח רגיש במיוחד. יחד עם החלום באה חבילה מכובדת של תנאים מפליגים. יותר מדי טוב, מכדי להאמין. אפילו מפחיד. על פי החוק השני של החיים, הטוב והרע מאוזנים. את הצד הטוב ראיתי, החוזה והחלום. את הרע לא ראיתי. ידעתי שהוא שם בגלל המשוואה, אבל לא הבנתי את טיבו. היה לו ריח של פגר. ממילא תמיד העדפתי להצטער על משהו שעשיתי, מאשר על משהו שהחמצתי. מרגע החתימה ועד יום הנסיעה חלפו שבועיים. בלחץ הזמן, עומס הפעילויות וההתרגשות, לא היה בידי להתפנות למחשבה שניה. יהיה לי זמן בטיסה, הבטחתי לעצמי, ונכנסתי למשרד הנסיעות. לקחתי את כרטיס הטיסה One Way לסינגפור. מוזר לטוס One Way. פתחתי את המעטפה ובפנים כרטיס במחלקת עסקים של SAS, דרך קופנהגן לסינגפור. היו שם עוד כמה סוכריות. התחייבות למלון בעיר ועוד... גם הפתיחה בסינגפור נראתה מבטיחה. גירדתי בפדחתי והבנתי שיש עוד מרכיב במשוואה: מזל! מישהו למעלה מזג לי קצת. בנסיעה הזו היה לי המון מזל. לא צריך מזל אם יש חברים. יצאתי לסינגפור כקופסת גפרורים מלאה בגפרורים חדשים, לבנים ויפים. חזרתי כקופסה מלאה בגפרורים שרופים ושחורים. חיזיון הלהבה שפרצה כאשר ניצתו, יפצה אותי עוד שנים ארוכות, על ריחם החרוך ומראם העלוב. 7/94
החלום קשה להאמין. יש סיפורים שאנחנו שומעים, ולא מאמינים עד שאיננו מתנסים בהם. סיפורים מהחיים. התנסות בהם היא כמו המוות. אין מהם דרך חזרה. חוויה חד פעמית. מדובר בהגשמת חלומות. עד כמה שישמע הדבר מוזר, הגשמת חלומות הוא הדבר הנורא ביותר שיכול אדם לעולל לעצמו. גם בהגשמת חלום, אין דרך חזרה. חוויה חד פעמית שבסופה החלום מת. מי שצלח להגשים את חלומותיו ונותר מחוסר חלומות אומלל. אם כשל, הוא אומלל שבעתיים. לאחר ההתנסות, האומללות הזו נשארת עמך והיא שם, גם כאשר נולד חלום חדש ואין ספק, שבבוא היום ייולד חלום נוסף. כמו אהבה חדשה. צץ החלום ואתה פוחד להגשימו. זיכרון הכאב והאומללות, משתקים בך את הרצון. צץ פרח, ואתה חושש להתאהב. זיכרון הכאב הצורב וטעמו המריר של כשלון האהבה הקודמת, חוסם בך את הרצון לאהוב מחדש. חלום לא ניתן לבדוק. כמו גפרורים. חלום שנבדק שרוף. אהבה לא. אני לא מפחד למות. אני לא מפחד לחלום. וגם לא לאהוב. אין לחיים טעם בלעדיהם. אני לא שורף גפרורים. האש בוערת בי. אני מוכן לאבד עצמי לדעת את האמת. לשם כך יועדה האשמורת השניה. היה לי חלום, שבאמצעותו יכולתי להגשים את כל חלומותי והוא התממש. הייתה לי התבונה להבין מהו הכלי הנחוץ לשם כך. שנתיים אני מבקש וממתין. ביולי - 94, פנו אלי בהצעה לנסוע לשנה וחצי לשליחות בסינגפור. תוך שבוע נחתם החוזה. חוזה שמן שהיה מספיק לממן את החלומות שלי ושלך גם יחד, בתוך ים של אפשרויות. טרם יבש הדיו על הנייר וכבר עלה באפי ריח חרוך של טעות. חלום שרוף ? את הריח הזה רק אני מכיר, יש לי חוש ריח רגיש במיוחד. יחד עם החלום באה חבילה מכובדת של תנאים מפליגים. יותר מדי טוב, מכדי להאמין. אפילו מפחיד. על פי החוק השני של החיים, הטוב והרע מאוזנים. את הצד הטוב ראיתי, החוזה והחלום. את הרע לא ראיתי. ידעתי שהוא שם בגלל המשוואה, אבל לא הבנתי את טיבו. היה לו ריח של פגר. ממילא תמיד העדפתי להצטער על משהו שעשיתי, מאשר על משהו שהחמצתי. מרגע החתימה ועד יום הנסיעה חלפו שבועיים. בלחץ הזמן, עומס הפעילויות וההתרגשות, לא היה בידי להתפנות למחשבה שניה. יהיה לי זמן בטיסה, הבטחתי לעצמי, ונכנסתי למשרד הנסיעות. לקחתי את כרטיס הטיסה One Way לסינגפור. מוזר לטוס One Way. פתחתי את המעטפה ובפנים כרטיס במחלקת עסקים של SAS, דרך קופנהגן לסינגפור. היו שם עוד כמה סוכריות. התחייבות למלון בעיר ועוד... גם הפתיחה בסינגפור נראתה מבטיחה. גירדתי בפדחתי והבנתי שיש עוד מרכיב במשוואה: מזל! מישהו למעלה מזג לי קצת. בנסיעה הזו היה לי המון מזל. לא צריך מזל אם יש חברים. יצאתי לסינגפור כקופסת גפרורים מלאה בגפרורים חדשים, לבנים ויפים. חזרתי כקופסה מלאה בגפרורים שרופים ושחורים. חיזיון הלהבה שפרצה כאשר ניצתו, יפצה אותי עוד שנים ארוכות, על ריחם החרוך ומראם העלוב. 7/94