שתי דרכים להסתכל על האירוע - כמודל, בלי כוונה לחשוד בכשרים, או בכישורי מאן דהו:
אפשרות א' - החייב התמים שילם לנאמן שבינתיים התברר כנוכל, ששילשל את הכסף לכיסו. השופט נתן אמון בגירסת החייב ולא בזו של עורך הדין (הנאמן). הצדק ניצח.
אפשרות ב' - קנוניה של הנאמן (שידוע כנוכל) עם החייב - לנצל את המוניטין של הנאמן כנוכל, כדי למחוק את חובו של החייב (באמצעות פסק הדין). אני מניח שהפסיקה והראיות לא מאפשרים לקורבן האמיתי לזכות בתביעה כנגד הנאמן. סוג של "פשע מושלם".