החלטה לגבי גן

diklanac

New member
החלטה לגבי גן

עינת שלום, בתי בת 3 ושלושה חודשים, היא היתה מגיל שנה וחודש במשפחתון ועברה השנה לגן פרטי מדהים שבו היה קשה לה בהתחלה והיום היא פורחת ומלאה חברים. היא ילידת ינואר ובתחילת שנת הלימודים הקרובה היא תהיה בת 3 ושמונה חודשים. בגן הפרטי היא לא תמשיך כי היא תהיה גדולה מדי (מסיימים אותו בגיל 4 לכל היותר) ורשמתי אותה לגן עירייה. העניין הוא שכל הילדים איתם היא התחברה הם גדולים בחודש או חודשיים והם שובצו לטרום חובה, התקשרתי לעירייה לבדוק מה השיבוץ שלה והיא מיועדת לטרום טרום (מפספת בגלל שבועיים כניסה לטרום חובה), אני רוצה לנסות להעביר אותה להיות עם כולם בטרום חובה, היא מפותחת מבחינת ידע ובוגרת מבחינה נפשית. היה לה מאד קשה להשתלב בגן בתחילת השנה ומאד חשוב לי שהיא תמשיך עם אותם ילדים בשנה הבאה אבל האם זו סיבה מספיק טובה להלחם ולהעביר אותה לטרום חובה? אישית זה נראה לי פספוס שבגלל שבועיים היא תפסיד שנה ואת כל החברים. מה את ממליצה לעשות? תודה, דיקלה
 
האם תוכלי לסמוך על... ?

שלום רב דקלה, ילידי נובמבר יכולים בבוא העת להיכנס לכיתה א' רק אם הם עוברים מבחנים ונמצאים מחוננים. בתך מתאמנת בשנים אלה בהתאמה, בהסתגלות, בהכרויות חדשות, להתמודד עם המציאות, להשתלב וכויו"ב. האם תוכלי לסמוך ולהאמין שהיא פתחה חוסן נפשי בהסתגלות הקודמת באמצעותו תוכל להסתגל לגן חדש, להשתמש בכישורים החברתיים שפתחה ולהתחבר? בברכה, עינת גבע, מכון אדלר
 

diklanac

New member
בעיה נוספת - התקפי זעם

הי עינת, לגבי הגן תודה רבה על הייעוץ! אני חושבת שאחכה ואתן לה לזרום עם השנתון שלה. בן זוגי ואני מאד מאמינים בשיטת אדלר והלכו ליועצת מהמכון כמה פעמים כדי לדעת איך להתנהג בסיטאציות מסויימות אבל לגבי סיטאוציה אחת אני צריכה חידוד של דרך הטיפול (מה גם שהמפגש האחרון עם היועצת היה לפני שנה..): בתי בת 3.3 ילדה מדהימה, ממושמעת, לא בעייתית באוכל, סדר יום וכו, חכמה עם זכרון מדהים לדברים ובכלל.. אבל... היא מאד מאד עצמאית רוצה הכל בעצמה ובדרך שלה שזה מצויין חוץ מאשר בסיטואציות שבהן אנחנו לא פועלים לפי הדרך שלה היא נתקפת עצבים וזה מלווה בהתפרצויות זעם עם צרחות קשות! דוגמאות: בשישי ביקרנו אצל הוריי, אמא שלי בנתה איתה פזל ובסוף בתי אספה את כל החלקים לפי סדר מסויים שלה והחזירה לקופסה, אמי החליטה לעזור לה לקראת הסוף כי מיהרנו לצאת והחזירה גם חלקים לקופסה, בתי החלה לצרוח וזרקה את כל הקופסה. באותו רגע לקחנו אותה ואמרנו לה שלא נוכל להשאר כי ההתנהגות שלה לא מקובלת עלינו, היא צרחה חצי דרך הביתה בהתקף פאניקה נוראי! כשהסברתי לה שהלכנו לא כי זה עונש אלא תוצאה של המעשים שלה ושנחזור ביום אחר כשהיא לא תצרח או תתפרץ, היא קצת הקשיבה אבל היה נראה כי היא מותשת מצרחות ולכן הקשיבה... מקרה נוסף - היא מתחילה להתפשט ולהתלבש לבד והיום במקלחת נתקעה לה החולצה והיא לא הצליחה לפשוט אותה אחרי כמה דקות ארוכות היא התחילה לבכות כי נתקעה לה היד - אז עזרתי לה והחולצה ירדה, היא צרחה ושלחה ידיים אליי בעצבים עד שנתנה לי מכה. כמובן אחרי התקף זעם של רבע שעה היא נרגעה, בקשה סליחה וכיו"ב... מה הדרך להתמודד עם זה? אני צריכה לחזור לייעוץ בנושא? אני לא רוצה שזה יהיה הבסיס לתגובות שלה, אנחנו מנסים להתמודד בצורה של: נורא חבל שאת בוחרת לכעוס אבל את יכולה לבחור X... או אומרים לה שאם היא צורחת את היא צריכה ללכת לחדר כי זה לא נעים לנו ואם היא רוצה להשאר אז בלי צרחות... אבל אני לא יודעת מה באמת עובד ואיפה כדאי להתמקד בהתמודדות שלנו. אשמח לעצות חכמות... תודה רבה על ההקשבה והעזרה. דיקלה
 
איך נלמד ילדים לתת ולקבל עזרה?

שלום רב דקלה, הילדה שלך רוצה עצמאות. היא מקבלת את ניסיונותיכם לעזור לה כביקורת. נסו לפני מתן עזרה לשאול אותה: האם את רוצה/מעוניינת בעזרתי? איך את רוצה שאעזור לך? נדמה לי ששאלות כאלה יכולות לפתוח ערוץ הקשבה, תקשורת וקבלת עזרה ממקום של כוח ושליטה ולא מחוויה שהעזרה נכפתה עליה והמסקנה המוטעית שלה:" הם חושבים שאני לא יכולה" נסו להעצים אותה ולהדהד לה את הכוחות והיכולות שלכם. נסו לבקש ממנה עזרה – ובכך תדגימו לה שגם "גדולים וחזקים" זקוקים לעזרה והיא יכולה לסייע. הכירו והעריכו את עזרתה. מה דעתך? בהצלחה , עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
שימי לב ...

הי דקלה שימי לב פתחתי הודעה חדשה עכשיו 1.5.10 . עני לי בבקשה שם. תודה ולהשתמע עינת גבע, מכון אדלר.
 
למעלה