Moonshadow Rogue
New member
החלטה מכרעת
טוב, זה יהיה קצת קשה להסביר את זה כי בשבילי להיכנס לפרטים של זה זה לא רצוי
אני עומד בימים אלו מול החלטה חשובה ביותר, אולי ההחלטה הכי חשובה שאי פעם עשיתי. אני צריך להחליט אם אני רוצה להמשיך באותו נתיב\כיוון שהייתי בשלוש השנים האחרונות, נתיב שמציע ביטחון יחסי מבחינת "מה יביא המחר", נתיב עם אנשים שאני מכיר, עם עבודה שאני יודע לעשות אבל מצד שני - נתיב שיחסום לי אינספור אפשרויות של התקדמות, יאלץ אותי (אי אפשר להסביר למה) להיפרד מהחברה החדשה שלי (וזה ממש לא רצוי לי) ובסך הכל, המטרה שלו לא רק שלא נראה שהיא מתקרבת אלא להיפך - נראית רק קשה יותר להשגה. מה גם שהיעד היה אמור לקחת שנתיים ובמקום זה לקח שלוש שנים ויש עוד דרך ארוכה. הצד השני של ההחלטה יטיל על הכתפיים שלי המון אחריות, יאלץ אותי למצוא עבודה, יהיה פחות "בטוח ומובטח" אבל גם יפתח לי הזדמנויות, יקרב אותי יותר לדברים שאני רוצה לעשות, יאפשר לי חיי חברה נורמליים (ולא מדובר רק בחברה החדשה שלי), יחזיר את הגה הכיוון של החיים שלי לידיים שלי וגם - וזה אולי הכי חשוב - זה הצד שהלב תומך בו. הזמן שלי לעשות את ההחלטה הולך ומתקצר ואני פשוט לא יודע. לכל צד יש את הרווחים והסיכונים, הקרביים שלי מתהפכות רק מהמחשבה על התוצאות האפשריות של כל החלטה שאקבל, ואני כמעט מוכה אימה מזה. היה יותר טוב עם הצד הלוגי של החשיבה יכול היה להחליט לצד זה או אחר - אני רגיל כבר לאכול את הלב ולעשות את מה שצריך לעשות גם אם זה לא מוצא חן בעיני. אבל עכשיו הצד הלוגי של המוח מרגיש כמו פיצול אישיות בעל תשעה חלקים - ארבעה צורחים לצד אחד, ארבעה לצד אחר ובתוך הקאקופוניה הזו, הצד התשיעי לא מסוגל להחליט כלום. אני מרגיש משותק, בסופו של דבר, אם שום דבר לא ישתנה, אני אצטרך להחליט על המקום, בהתרעה של רגע, מה אני עושה. וזה לא טוב. מאוד לא טוב. הבעיה היא שכל פעם שאני מנסה לחשוב על זה לעומק, לנתח את זה, המוח שלי מרגיש כמו שפן בצילו של הנשר ועושה בדיוק את אותו הדבר - קופא באימה כזו תסבוכת
מצטער על האורך של זה. כל פעם שחשבתי שאמרתי הכל, קלטתי שיש לי עוד מה להגיד.
טוב, זה יהיה קצת קשה להסביר את זה כי בשבילי להיכנס לפרטים של זה זה לא רצוי
