החלטות לגבי מסגרת קשות תמיד.

[imashelo]

זה דומה מאוד למצבנו

ילד בן שלוש וחצי, תפקוד גבוה, יש בעיית שפה (אם כי מדבר ברור מאוד ועם האינטונציות המתאימות). היה עד כה בגן פרטי רגיל ומאז שהכנסנו סייעת לגן התקדם פלאים, רכש חברים, השתתף בכל הפעילויות בגן, ממש פרח. לאור ההתקדמות המדהימה שלו קלינאית התקשורת, המרפאה בעיסוק והסייעת חשבו שאולי עדיף להשאיר אותו בגן רגיל. בסופו של דבר החלטנו על גן תקשורתי. יש בגן שבעה ילדים, כולם בתפקוד גבוה. הבעיה היא שהילדון שלנו, מטבע הבעיה, צריך שילדים אחרים יסחפו אותו למעגל הפעילות והחברים, ובעצמו אינו יוזם אינטראקציות כאלו. והדברים נכונים גם לגבי שאר ילדי הגן. אין לי ספק שהוא יוצא ניזוק מבחינת התקשורת עם בני גילו על כל המשתמע מכך. אני גם מתרשמת שהצוות בגן (גננת וסייעות) כמעט ולא משקיע בתיווך בין הילדים בזמן הפעילות החופשית. יש המון תשומת לב לילדים, אבל בכיוון של מבוגר-ילד ולא בתיווך בין הילדים. באותו הקשר, אין בגן פינות משחקים שונות (פינת מטבח, רופא, בובות)

. פינות משחק כאלה הכרחיות כדי לעודד משחק דמיוני, כמו גם משחק משותף, שני דברים מרכזיים שיש לפתח אצל הילדים שלנו. עכשיו, מבפנים, אני אנסה לברר דברים ואולי אצליח לשנות, אבל אני ספקנית לגבי היכולת להשפיע. והאם בחרנו/בחרתם נכון? במסגרת המגבלות, ולאור הפרמטרים שיכולנו להתבסס עליהם, נראה לי שכן. לי היה חשוב, דווקא מאחר שהבעיה של הילד די גבולית, שישהה במקום מקצועי שמאפשר הסתכלות אינטנסיבית - בסיטואציות שונות - ע"י אנשי מקצוע (ולא להתבסס רק על דעת מטפלות שרואות אותו בעיקר אחד על אחד לשעה-שעתיים בשבוע). אחרי שנה כזו, כך נראה לי, נוכל להגיע להחלטות מושכלות יותר לגבי ההמשך. שנה כזו גם תקדם אותו באופן אינטנסיבי ותאפשר לו לרכוש כלים להשתלבות עתידית בחברה הנורמטיבית (אם כי מטבע הבעיה לא תאפשר לו ליישם אותם מיידית בחברת הילדים). נראה לי חשוב מאוד להשלים את החוסר ולדאוג להמצאות הילד בחברת ילדים רגילים בשעות אחה"צ. די קשה למצוא פתרונות כאלה

, שכן חוג הוא פעילות מובנית שמפספסת את המטרה, ולהפגש עם חבר אחד פעם בשבוע זה לא מספיק. אז כפי שאתם מבינים, גם לי יש שאלות ואין פתרונים.

 

[תלמה פינץ]

יתכן שזו נסיגה זמנית- בגלל השינוי

שלום להורים המודאגים, בצדק רב אתם מודאגים, כיון שחשוב שהיכולות של הילד שלכם תישמרנה גם במסגרת החדשה. אתם, שמכירים אותו הכי טוב מכולם, צריכים להיות עם היד על הדופק ולוודא שזוהי תופעה זמנית, היכולה להתרחש לעיתים, על רקע ההתייחסות לשינויים שסביבו. גם הילד שלי הגיב בהסתגרות, הפרעות שינה וקשיים שונים, כתגובה למעבר לגן החדש. הרבה מבוגרים וילדים חדשים, והוא יושב בפינה עם אלבום התמונות של הגן הישן, שקיבל בסוף השנה ומדפדף בגעגועים. זה לא קל לראות רגרסיה כתוצאה משינוי. בני שהוא בתפקוד גבוה, עבר בזמנו לגן איבחוני בשיבא, ששם לא היה לא טוב ואיבד את כל היכולות שלו בחצי השנה ששהה שם. נאלצנו להוציאו בבהילות כשהבנו שלא טוב לו שם ושהוא נסוג ומסתגר. לקח לנו הרבה זמן וטיפולים, כדי להחזירו לתפקוד. יש להיות עירניים לצרכים הרגשיים של ילדכם, לפעילות התקשורתית והמשלבת של הגן ולתת לו זמן להסתגלות. חשוב גם לאפשר שילוב בינו לבין ילדי הגן, ובהמשך גם עם ילדים רגילים, כדי לאפשר לו ללמוד התנהגויות נורמטיביות ומודלים חשובים. תנו לו להסתגל ותהיו ערים למה שקורה איתו. חשוב לדבר עם הגננת ולהסביר לה על היכולות שלו ועל החשיבות של הכללת היכולות האלה במסגרת הנוכחית.

 

[LeonardoDV]

PDD בגן תקשורת

אנו הורים לילד אספרגר בן 4 וגם אנחנו התלבטנו קשות בסוגיה של גן רגיל עם סייעת, מול גן טיפולי. אך דבר אחד היה ברור גם לנו וגם לאנשי המקצוע, שמטפלים בבננו. ילד עם בעיות תקשורת צריך להיות בחברת ילדים, שלפחות מבחינה זו הם נורמטיבים. היום הוא נמצא בגן טיפולי בקבוצה של ילדים עם לקויות שונות, בינהם גם אספרגר נוסף. הגן הוא נהדר ומקדם את הילד בתחומים רבים. למרות הכל ברור לנו שהנושא התקשורתי החברתי נפגע ברמה מסויימת. פתרנו באופן חלקי את הבעיה בכך שהילד מבלה את שעות הצהריים בצהרון רגיל עם ילדים רגילים. הצהרון שייך לגן, שהיה בו בשנה שעברה, כך, שהוא מכיר חלק מהילדים שאיתו.

 

[תלמה פינץ]

השילוב חיוני עבור ילד בעל יכולות

שלום לכם, משך ההסתגלות תלוי בכל ילד, אולם אם הילד פתוח לשינויים שסביבו ואתם מדברים איתו על כך- ברמה שהוא מבין, תעבור מהר יותר התקופה. מנסיוני זה לוקח לפחות 4-6 שבועות. בתקופה זו הוא לומד להכיר את הדמויות המשמעותיות שסביבו, ויש לא מעט אנשים בגן תקשורת.. רק אחרי שאתם רואים שהוא נכנס בשמחה לגן בבוקר ונפרד בקלות (כשיש הסעה לשם קשה יותר לדעת..) ושהוא לא מבקש לצאת מהגן בשנייה שהגעתם לאסוף אותו, אלא לוקח אתכם להראות לכם מה שהוא אוהב בגן- אז אתם יודעים שהוא הסתגל. עליתם על שאלת מליון הדולר שהרבה הורים מתמודדים עימה- איפה עדיף להכניס ילד PDD בתפקוד גבוה? בגן תקשורת עם כל הטיפולים ומיעוט התקשורת הספונטנית או בגן שפתי ששם רובם (לא כולם- חלק מילדי SPD והפרעות קשות לא ייזמו תקשורת כי הם לא מבינים את השפה סביבם) מתקשרים נפלא, אך הגן מסתיים מוקדם וכולל מעט מאד טיפולים. כל הורה שייתן תשובה לשאלה יתייחס בעיקר למאפיינים של ילדו הפרטי ולמאפייני הגן- יכולת הגננת והצוות לשלב ילד עם ליקוי תקשורתי ויכולת השילוב של הילד. לדוגמא בעירי היו שני גני שפה שנכנסו לשם ילדים עם ליקוי זה- בשני מקרים זה היה כשלון מוחץ ובזבוז חלון ההזדמנויות של הילד- כי הוא לא השתלב ולא קודם ולא היתה מספיק פעילות מתווכת וידע של הצוות. במקרה נוסף היתה הצלחה בזכות יוזמות של הילד וההורים. השנה נכנסו לגן משולב ילדי PDD בתפקוד גבוה, יחד עם ילדים נוספים שאינם מוגדרים דווקא ליקוי שפתי. זהו גן משולב במתכונת גן "רגיל" של החינוך המיוחד, ללא קבוצות נפרדות, והגננת שלהם היתה מחליפה בגן תקשורת שנה שעברה, כך שהיא מכירה היטב את הקשיים. בכל עיר קיימות מסגרות שונות ביכולתן וחשוב להכירן מקרוב בשלב הבחירה. יש גני תקשורת שעובדים הרבה וקשה על שילוב בין הילדים ויש כאלו שלא. כאשר אין מספיק שילוב כזה- וכאן אתם צריכים לדעת מה לשאול את הגננת- המטרה היא להתחיל שילוב מחוץ לגן ברגע שהילד הסתגל. פעילות בחצר היא אופציה ידועה ומוכרת, אך ללא תיווך היא תהיה חסרת משמעות. דוגמאות לתיווך יכולות להיות לעשות תור של ילדים במסלול בחצר וללמד אותו לעמוד בתור ולהתחשב באחרים. אפשר לבנות יחד עם ילד נוסף ארמון בחול- שאחד ממלא דלי ומהדק והשני בתורו וביחד מביאים מים לחול ומטפטפים חול רטוב על המבנה. להתנדנד יחד עם ילד או לנדנד ילד אחר הם חלק מהאפשרויות הרבות. יש המון רעיונות אך החשוב הוא- לא לתת לו סתם לשחק לבד עם עצמו. והנושא של לחייב את הגננת.... בעייתי.. חשוב לשבת איתה ולדבר על הרצונות שלכם והאפשרויות לעזור לילד. ללא שיתוף פעולה איתה, לא תוכלו לדעת מה באמת מתרחש. נקודת האיזון בין טיפולים לבין תקשורת זורמת מהסביבה, צריכה להעשות עם שיתוף פעולה של צוות הגן. יש כמובן אפשרויות לשלב בגן אחר על חשבונכם (סייעת מתווכת מטעמכם) אך זוהי אפשרות שצריכה להשקל רק לאחר שמוצו האופציות הקיימות מטעם הגן. בכל מקרה שווה לבדוק אילו גנים בסביבה הם אופציה לשילוב. בהצלחה.

 

[anidnd]

התלבטויות... התלבטויות...

גם אנחנו... באותו מצב כמו שתואר. ילד בתפקוד גבוה שנראה Overqualified בגן תקשורתי אבל מתקשה בגן רגיל. כמובן שבמשך השנה נעמוד על שילוב, אבל בינתיים מצאנו מעין דרך ביניים. פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים אנו ממשיכים את העבודה עם הסייעת שעבדה איתו בשנה שעברה, כשהיה בגן "רגיל". היא הולכת איתו למקומות שיש בהם ילדים (מגרשי משחקים, פארקים, הפעלות ילדים בקניון) ו"עובדת" איתו על שילוב ועל תיווך גם במפגשים אקראיים. כמו כן, בספורט הטיפולי התחילו עבודה עם ילד נוסף, כשבנוסף לפעילות הספורטיבית הילדים נדרשים לפעולות שונות שמעודדות את התקשורת ביניהם. בהצלחה לכולנו.

 

[רונית ולגרין]

החלטות לגבי מסגרת קשות תמיד.

אני לא מאמינה שאפשר לומר על מסגרת מסויימת שהיא אופטימלית לילדים בעלי קושי מסויים. לרוב לילד המאובחן כאספרגר, עם יכולות שפה גבוהות, יכולת קוגניטיבית טובה ו-קשיים בתקשורת, ההמלצה היא שילוב בגן רגיל עם סייעת שתתווך לו את ההזדמנויות התקשורתיות. במקרה של ילד המאובחן כ-PDD שלרוב סוחב איתו קשיים שפתיים בנוסף על לקויות תקשורת , אנחנו לרוב מתלבטים עם אנשי המקצוע המכירים את הילד וכמובן עם המשפחה שמרגישה את הילד הכי טוב. לפעמים גן טיפולי עונה על הצרכים, לעיתים גן תקשורתי מומלץ ולפעמים אנחנו ממליצים על מסגרת רגילה. הכל תלוי יכולות וקשיים. עדיין יש קווים מובילים בכל שילוב. חשוב לספק לילד את התמיכה המקצועית לה הוא זקוק, את המודלינג הנורמטיבי לאינטראקציה תקשורתית, ומסגרת גנית המספקת פעילויות גן המגרות את כל החושים וההתפתחות. (שפה, דבור, תקשורת, משחק, מוטוריקה, תחושה, חברות ואינטראקציה ועוד.) נקודה נוספת כאובה -אף פעם לא נדע אם היינו עושים אחרת האם היה יותר טוב או פחות טוב. מסתבר שאנחנו כהורים לוקחים החלטות ומתייצבים מאחוריהן בכל מקרה. לא פשוט.. אין ספק..